|
|
|
 הקסם של הסיפור, שמתחיל כאגדה שמספרים לילדים והופך לפרק נוסטלגי שופע הומור דק, הוא גם בדרך הביטוי של ויסברוד, בשינויים הקלים בקולה, ללא הגזמה, במבע הפנים שמגיבים יפה על התאורה העדינה. מבע שנדבק בחפץ שבידיה, בתפנית ובשינויים, כמו בראינוע או פנס-קסם."
|
|
|
|
|
מכונת הדפסי דגמים לרקמה מככבת בתיאטרון ומספרת על חיים של יוזמה ותקווה אי שם באירופה, זו שווינה והמרציפנים, השטרודלים וטיילי הפראטר המאושרים קבעו בה את הטון ואת הוואלס של החיים, נולדה למשפחה יהודית ילדה ושמה בריינה.
פרשת חייה - שלא לומר חייהם של הוריה והוריהם, ילדיה ונכדיה, וכמובן גם מה שהתרחש סביב להם - הם הסיפור האנושי המקסים ששכתבה, עיצבה ומשחקת הבובנאית אורלי ויסברוד בתיאטרון-חפצים שברחוב העליה בתל אביב.
חפצים כשחקנים
ויסברוד עבדה על ההצגה הזאת ועל כל פרטיה בעזרתה של אלית ובר. זו עיבדה את הסיפור לבמה ואף ביימה את ההצגה בהתבוננות המדויקת המאפיינת את עבודותיה ואת הקו המנחה המוכר שלה לעיצוב החפצים כשחקנים לכל דבר ועניין, שיש נשמה באפם והם חיים ופעילים על הבמה.
בסיפור יש נתח של חיים שהיו אי אז, והם גם חוט השדרה ההיסטורי שלנו כאן, כפי שרומזת להפליא המוזיקה המלווה שכתב רועי ירקוני.
הסיפור על בריינה מגלה פרשת יזמות יפהפייה של אישה שיצאה לקנות מצרכים לביתה וחזרה עם רעיון מסחרי שייטיב עם חיים שידעו סבל ואובדן, וייתן תקווה לקיום בכבוד, מלאכה המכבדת את העוסקים בה ואפילו תואמת את צו האופנה. וכל זה בעזרת חוטים צבעוניים, מחטים, ובדים שמודפסים עליהם דגמי פרחים, ציפורים, בובות ועוד כהנה וכהנה רעיונות שיקשטו מפיות, כריות, חולצות ושמלות.
הרוקמת (צילום: יח"צ)
אני, כרבים אחרים, מכיר את המלאכה הזאת מאמי ז״ל, מחולצות שלבשתי, מכיסויי גב כורסאות, ומתמונות ממוסגרות שהכינה. הימים הרחוקים ההם שבו אליי כשויסברוד החלה לפרוט על תזמורת החפצים שהכינה - אלה שהפתיעו בתוך תיבת הרקמה שנפתחה, אלה שהביאה מבין הקלעים, וכמובן כוכב-החפצים: מכונת הדפסי הרקמה העתיקה שנמצאה בבוידעם, ואחרי תרדמה של 50 שנה שוחזרה לצורך ההצגה על ידי אחיה הראל ארפי, אמן ברזל ועץ.
חיוכי געגועים
הסיפור שויסברוד מספרת מרגש, כפי שמעידות נשים ששבו לראות את ההצגה והביאו עמן חברות שיראו גם הן את מה שנראה בעליל כסיפור המוכר שלהן או של אימותיהן ומשפחותיהן. זה סיפור על חיים שבין שתי מלחמות עולם נדמו כמושלמים, עד שאל החנות נכנסו שני קצינים במדים והזמינו עשרת אלפים הדפסים של דגם מסוים תוך שבוע ימים. כשהמכונה פלטה אותם - וזה רגע מדהים - נפתחה הדרך אל פלשתינה-ארץ ישראל, ואל החנות הקטנה בחיפה שבה הרקמה והדגמים היו משענת לגעגועים אל עולם שנגוז.
הקסם של הסיפור, שמתחיל כאגדה שמספרים לילדים והופך לפרק נוסטלגי שופע הומור דק, הוא גם בדרך הביטוי של ויסברוד, בשינויים הקלים בקולה, ללא הגזמה, במבע הפנים שמגיבים יפה על התאורה העדינה. מבע שנדבק בחפץ שבידיה, בתפנית ובשינויים, כמו בראינוע או פנס-קסם, עד שהיא מגיעה אל ״גאולתה״ של המכונה ממחשכי הבוידעם - ואו אז מתברר כי הגיעה אליה כרעייתו של ניר ויסברוד, הנין של בריינה, שגם מנהל את ההצגה.
הרוקמת (צילום: יח"צ)
להתרגשות האישית שלי נוספה גם הידיעה - והנה גילוי נאות - שויסברוד הייתה העובדת הראשונה של אתר "הבמה" מראשיתו ועברה מאתנו אל עולם הבובנאות כשהקימה את תיאטרון הבובות ״בביט״. את ההצגה המרגשת הזאת היא הפיקה בתמיכת מפעל הפיס והמרכז לתיאטרון בובות בחולון, והיא עלתה שם במסגרת פסטיבל תיאטרון הבובות.
23/01/2017
:תאריך יצירה
|