|
|
|
 עמיר קליגר ומשה נאור, מעבדי התסריט של וודי אלן לגרסה הבימתית בתיאטרון חיפה, הצליחו לשמר את רוחו, ואולי אף הגבירו את האנושיות המיוחדת של העלילה בעצם העובדה שהיא איננה מצולמת וערוכה, אלא חיה וזורמת. נאור גם ביים ברוח זאת את ההצגה כשהוא מעמיד אותה בתוך סחרחרת של גן שעשועים, הסובבת על צירה במהלך עשר התמונות של העלילה, והזוגות הפוקדים אותה עוברים מבית לבית, מגן, לבית קפה, לחדר סמינריונים באוניברסיטה, ולרחוב."
|
|
|
|
|
העיבוד הבימתי לסרט של וודי אלן בתיאטרון חיפה מצליח להעביר את המועקה והחמלה שמפרקות זוגיות ״בעלים ונשים״ הוא אחד הסרטים המיוחדים באוצר הפילמוגרפי הנפלא של וודי אלן. הוא צולם לפני הפרידה המתוקשרת והשערורייתית ממיה פארו המככבת בסרט לצדו, והקרנת הבכורה שלו בספטמבר 1992 הייתה אחריה. השאלה הגדולה שליוותה את הסרט מאז היא עד כמה בעבודה על הסרט הזה אלן הכין את פארו למכה שהנחית עליה בחישוף יחסיו עם בתה המאומצת סון-אי.
כך או כך הסרט חודר לתוך נושא שמעסיק חוקרים אולי אף יותר מאשר את הזוגות המשמשים חומר לתחקיריהם - שאלת תוחלת החיים של זוגיות בנישואין, תפקודיה השונים - מיניים ואחרים - והאיכות המתפתחת ו/או מידרדרת עם השנים.
מה שמטריד הוא שיותר ויותר מתקבלת התמונה שבצדה האחר של הכתובה כבר מופיע כתב הגט. המועד ייקבע והסכומים יעודכנו. בשלום או במלחמה. ואם יש ילדים - אז מה?
אנושיות חיה וזורמת
זה סיפור כואב, וכמו יסמינה רזה ב״אדוני הקטל״, אלן מתבונן במתרחש בציניות אכזרית של הומור חד הנתקע בצופה כסכין מתהפכת. עמיר קליגר ומשה נאור, מעבדי התסריט של אלן לגרסה הבימתית העולה בתיאטרון חיפה, הצליחו לשמר את רוחו של היוצר, ואולי אף הגבירו את האנושיות המיוחדת של העלילה בעצם העובדה שהיא איננה מצולמת וערוכה, אלא חיה וזורמת.
"בעלים ונשים" (צילום: ז'ראר אלון)
נאור גם ביים ברוח זאת את ההצגה כשהוא מעמיד אותה בתוך סחרחרת של גן שעשועים, שעיצב סשה ליסיאנסקי, הסובבת על צירה במהלך עשר התמונות של העלילה, והזוגות הפוקדים אותה עוברים מבית לבית, מגן, לבית קפה, לחדר סמינריונים באוניברסיטה, ולרחוב. התאורה של אלי אשכנזי סייעה לאפיוני המיקומים והזמן העובר, התלבושות של דורון אשכנזי היו קום-איל-פו, והתנועה של טל קון השתלבה היטב בזו של הבמה.
מהפתיחה ועד הסיום ובין התמונות, המנוע של הזמן ושל הבמה היה המוזיקה הנפלאה ששאול בסר כתב וניגן על הפסנתר בצד הבמה, כשהוא גם מספר, מעיר ומאיר מצוין על הנראה והבלתי נראה בקולו הער ב והשקט. וזו בהחלט תוספת יפה ומקורית של המעבדים.
התבוננות ופיתוי
סיפור העלילה מתמקד בגורלם של שני זוגות: ג’ק, סופר ופרופסור לספרות, ואשתו סאלי המתחבטים בין רצון להורות (קצת מאוחרת) ואדישות מינית גוברת, ונדהמים לשמוע שידידיהם הטובים גייב וג’ודי החליטו להיפרד אחרי שנות נישואים ארוכות ועם שלושה ילדים. ההתבוננות המכאיבה של ג׳ק וסאלי בעצמם ובסובב אותם הופכת להיות המוטיב הראשי בעלילה, בעוד עלילותיהם הנפרדות של גייב וג׳ודי הם הפיתוי הקומי המובהק של אלן שלוכד את הזוגיות מהכיוון ההפוך.
לתוך המערכות הכפולות האלה מכניסים אלן ומעבדיו שלוש דמויות ש״עוזרות לפענח״ את המצב הזוגי או הנפרד, את האפשרות להתחבר מחדש או להיפרד בסופו של דבר. כך סאלי מפתחת רומן מצחיק למדי עם מייקל הרגיש ואוהב האופרות ומאהלר, גייב מתנסה בנעורים מחודשים וטבעוניים בחברתה של סאם הספורטיבית, וג׳ק מוצא עצמו מחוזר על ידי הסטודנטית המוכשרת ריין.
ההנאה והסבל שכל אלה מפיקים זה מזה ולעצמם היא הסיפור האמיתי של המחזה, ולא כדאי לקלקל את ההנאה בפירוט של כל מה שמתרחש על הבמה המסתובבת. נאור ביים בהומור טוב ומעודן גם את הרגעים הכואבים והרציניים, ולא היסס להגזים קצת בתמונות ועיצובי משחק.
משה נאור (צילום: רפי דלויה)
משחק של צחוק ודמע
והמשחק, איך לומר, משובח בכל החזיתות. הזיווג של דביר בנדק ודורית לב ארי היה מושלם במינון המדויק של המחבר ביניהם ובעיקר של המתנתק, מתמונה לתמונה. בנדק במשחקו המעודן, הכבוש, אפילו המעוך, ולב ארי בעיצוב המכמיר של התקווה האחרונה למימוש עצמי, באשליה שאולי עוד יש משהו בשבילה, בפנים או בחוץ. וביחד נתנו את התחושה שהם הזוג השכן, של כל אחד מאתנו, אי-שם בקומה השלישית.
את הזוג השני, נסיכי הקטל של המחזה הזה, מגלמים קרן צור כסאלי, שלא מומלץ מאוד לארח אותה בשום מצב למרות כל מעלותיה, ושרון אלכסנדר כגייב, שזקוק לסדנת גבריות רצינית מאוד אם בכוונתו להיות גם גבר. שניהם מגלים בהצגה הזאת יכולת קומית מופלאה כשכל אחד מהם מגלה שלה או לו כבר יש זיווג חדש, וזה בהחלט לא מה שציפו זה מזו כשנפרדו.
וחכו שקרן צור תסתבך בסקס מפתיע. בעיקר כשזה מתרחש עם ישי גולן, שמבריק בעידונו המחזר ומדהים כקומיקאי חרמני-קמיקזי מהמעלה הראשונה בלי חגורה, להנאת הקהל השואג. ואל תתפלאו לגלות שהספורטאית הצעירה סאם, היא גם מטורפת-הורוסקופים בלתי נדלית בביצוע המסעיר של רוני גולדפיין. ותודה, באמת, ללירון בן שלוש שבתפקיד הסטודנטית הביאה לבמה נשמה ויופי של התאהבות יפה ונשיקה נהדרת. סוף סוף.
זוגיות זה טוב, בהחלט, אבל כמו שההצגה המצוינת הזאת של תיאטרון חיפה ממליצה: זו מלאכה קשה. חולין וקודש בה, עוגמה ונחמה. ואתם לא מוכרחים לחשוב שהם מציבים לכל זוג שיגיע מראה אישית. זה לא אתם, תזכרו, זה השכנים.
"בעלים ונשים" (צילום: ז'ראר אלון)
רכישת כרטיסים
31/01/2017
:תאריך יצירה
|