בשנים האחרונות פעל השחקן והכוריאוגרף יחזקאל לזרוב בעיקר תחת המטרייה של תיאטרון גשר, עכשיו הוא מעלה מופע חדש שכתב וביים ויוצא לדרך אמנותית עצמאית, מבלי להתנתק מנמל הבית. שיחה על המרחק שבין מבצע ליוצר.
נוכחות וכריזמה
יחזקאל לזרוב הוא שחקן שאוהבים לאהוב. הוא "אומץ" לפני שנים מספר לתיאטרון גשר ומאז כוכבו דרך. מי שמגיל מאוד צעיר רצה להיות רקדנית, והעביר את ילדותו בריצה מחוג אחד לשני, הגיע בסופו של דבר למקום מוערך ומתגמל בעשייה האמנותית בארץ. לזרוב איננו רק כוכב בגשר ושחקן מבוקש בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, הוא גם כוריאוגרף וצלם ונזכיר שגם רקדן יוצא להקת בת-שבע.
ללזרוב אין היסטוריית לימודי משחק ענפה, אבל נוכחות וכריזמה אלו דברים שאינם נרכשים וכשהוא עומד על הבמה, אי אפשר לקחת לו את Not acting (החוסר משחק) המופלא הזה, רק שלא ינסה לשחק.
למופע החדש שלו, "חזי", מכניס לזרוב מכל הבא ליד: יש שם טקסט שלו שחלקו מסופר בסגנון מספר הסיפורים, וחלקו כדיאלוג, יש שירים באנגלית, טקסט כחומר גלם הכתוב על בד, שימוש באביזרים, במסכות לא קונבנציונליות, בסרט וידאו וכמובן במשחק ובמחול. מה שמקסים זה שבאיזשהו אופן אין תחושה של גודש אלא להיפך, של משהו מאוד מינימליסטי ונקי.
"השחקן שבי השתלט"
- למה דווקא עכשיו מופע יחיד? מה היה הטריגר?
"זה התחיל מהצורך שלי ליצור. בזמן שבגשר עבדו על `מדיאה` היה לי זמן פנוי ונוצר חלל שאפשר לי לשאול שאלות. אבל המניעים קשורים להצפה שגעשה בי - אחרי כל כך הרבה שנים במקצוע צצו שאלות על היותי אמן יוצר ולא רק מבצע.
"בשביל מי שנמצא כל כך הרבה שנים בתחום, גיל 32 זה לא ממש מוקדם למופע יחיד. חיכיתי 23 שנים עד שכל הצדדים שלי יתאחדו למקשה אחת ו`חזי` נבע מאמת מאוד גדולה. בהתחלה חיפשתי לעבוד עם אנשים נוספים אבל מהר מאוד הבנתי שעלי קודם כל ליצור לעצמי סולו מתוך חיפוש אחר שפה אמנותית משלי".
- סולו? זה היה אמור להיות ערב מחול?
"אכן כן. התגעגעתי לריקוד. הייתי בטוח שאתחיל בריקוד ומשם אצא לפרויקטים נוספים, ולהפתעתי דווקא השחקן שבי, שלקחתי אותו פחות מובן מאליו, השתלט ובסופו של דבר יצרתי לעצמי תפקיד והריקוד נותר כמלווה".
עושה פן לרקדנית לפני ההצגה
- אז למה כן בחרת לשתף פעולה עם רקדנית, ועוד אלינה פיצ`רסקי רקדנית בטן שסגנונה כל כך רחוק מהסגנון המינימליסטי שלך?
"המחשבה על פרטנרית עברה כמה שלבים. יצאתי מתוך מערכת דימויים. בהתחלה חיפשתי משהו שיסמן את האיסלם. היינו אמורים להיות בבגדי צבא, רק שלרקדנית מתחת למדים תלבושת רקדנית. תוך כדי עבודה הרעיון זיכך את עצמו ובגדי הצבא נעלמו. התחברתי למקום הפשוט של משפחה מזרחית, השומעת מוזיקה מזרחית באירוע בר-מצווה, שם הרקדנית, סימבול לאישה האולטימטיבית, נכנסת".
- באמת היה בזה הכרח? במיוחד כשאתה רוקד ריקוד בטן נפלא כל כך
" הייתי חייב להעמיד את עצמי כבן מולה, ויחד איתה להיאבק בסטיגמות. בגלל זה אנחנו רוקדים כמו צל אחד של השני, מלבד הרגע האחרון שאני מתנחם בה. תראי, הלידה של הבת שלי הייתה אחת החוויות הכי חזקות שעברתי בשנים האחרונות והרקדנית מסמלת בשבילי קודם כל את הבטן, את ההיריון. היא הסימבול הנשי ואני, עם הפפיון – הגברי".
- למה לקחת על עצמך את הכל – הכתיבה, הבימוי, הכוריאוגרפיה, התפאורה וכמובן המשחק והריקוד ? נכון, אמנם הושבת את יענק`לה יעקובסון בעמדת היועץ, אבל עדיין, כל כך חשוב לך לשלוט בכל?
"לא יכולתי אחרת. זה שלי. היה לי דיאלוג לאורך של הדרך עם שני חברים שהם יוצרים מוכשרים והיוו בשבילי את העין החיצונית ועם יענק`לה ישבתי בעיקר על הטקסטים. אני לא יכול להפריד את ההגדרות שלי, זה הכל בא מאותו המקום. אני אפילו עושה פן לרקדנית לפני ההצגה".
"עד גשר אף תיאטרון לא רצה לשמוע עלי"
- נחזור קצת אחורה - איך הגעת לתיאטרון גשר?
"אני חייב להזכיר שגשר הגיע אחרי שש שנים שבהן עבדתי בטלוויזיה ובקולנוע, וניסיון הבמה שלי, כמו שאני מבהיר בהצגה, הוא רחב מאוד. כלפי חוץ זה אולי נראה שהולך לי מאוד בקלות אבל זה כרוך בהרבה מאמץ וזמן ובעיקר טוטליות ונאמנות למקצוע. עד גשר אף תיאטרון לא רצה לשמוע עלי וטרקו לי הרבה מאוד דלתות. וכשעליתי לבמה לאודישן בגשר, אמנם הייתי קצת חסר ביטחון, בשל העדר ההשכלה הפורמלית, אבל האמנתי בכוחה של המחשבה ליצור מציאות. אני מאמין שמה שהקסים את יבגני זה דווקא היותי רומנטיקן חסר תקנה. יבגני העריך את המולטי כשרון שהבאתי ועזר לי לפתח אותו לאורך השנים".
- ואיך קפצת כל כך מהר לתפקידים ראשיים?
"שוב, זה לא שקיבלתי תפקידים ראשיים בהתחלה, אלא הוקפצתי לתוכם, כך שאפשר לומר שהכל קרה במקרה. רגע לפני הבכורות של `העבד`, `אופרה בגרוש` ו`שושה` השחקן עזב ואני הוקפצתי. באותה מידה זה יכול היה גם לא לקרות. היום זה אחרת. היום הדברים קורים הרבה יותר בשליטה והשיא זה `חזי` שזו הפעם הראשונה שלקחתי אחריות על משהו שלי. אני כבר לא נתון להחלטתם של אנשים, לטוב ולרע".
- על "אופרה בגרוש" קיבלת את פרס התיאטרון הישראלי
"כן. ואני מודה שהרגשתי זה לא פייר. זה לא פייר לקבל פרס על תפקיד שנכנסתי אליו בעשרה ימים. הרגשתי שלא הספקתי".
על הבמה מגיל 8
- איך זה לשאת אחריות על תפקיד ראשי כשבאמתחתך כל כך מעט לימודי משחק ?
"אני על הבמה מגיל 8. אי אפשר לומר שעברתי ילדות רגילה. בגיל 8 ההורים רשמו אותו ל`בית התלמיד` ומאותו רגע נכנסתי לכל החוגים האפשריים. זו הייתה שאלה של בחירה אבל גם אי אפשר להתחמק מזה שיש בזה ויתור. התרוצצתי מחוג אחד לשני וההורים תמכו בי לאורך כל הדרך עד ליום שרציתי למקצע את התחביבים. כשהתקבלתי ל`תלמה-ילין` הצבתי את זה כעובדה. הזיכרונות היחידים שיש לי מהילדות זה מהבמה. אז אולי לא למדתי בבית ספר למשחק מלבד אותה שנה בלונדון אבל האמנות ספוגה בתוכי".
- בשנים האחרונות גם החלפת את מרינה בלטוב מי שהייתה כוריאוגרפית הבית של גשר
"שוב, הייתי במקום הנכון ובזמן הנכון עם הנתונים הנכונים והאמביציה הנכונה. יבגני התחיל לעבוד על `העבד` ובשלב מסוים הזמין את הרקדנים לרקוד קצת. הצעתי עזרה והוא אמר שלא צריך. וברגע מסוים הוא נאלץ לצאת אז הוא אמר לי `אני יוצא לעשר דקות. תבנה משהו`. אז חיברתי ללהקה ארבע תנועות לכלבים ויבגני חזר ומאד אהב את זה וכך עוד ריקוד ועוד ריקוד ופתאום עשיתי כוריאוגרפיה. אחרי ההצגה יבגני לקח אותי לשיחה ושאל אותי בשביל מה אני צריך לשחק והציע לי לחשוב על להיות כוריאוגרף. ואז בהצגה `בשני קולות` הוא נתן לאפרת בן צור ולי הרבה חופש. הוא סמך עלינו וזה לא שהוא סומך עליך תמיד. אנחנו היינו מאוד שם והוא ראה את זה, הוא זיהה את זה ונתן לנו יד חופשית".
- ועכשיו, תחת שרביטה של לנה קריינדלין ב"עניין של סגנון". תפקיד שמאפשר לך שוב יותר להיות ופחות לשחק. איך היה לעבוד אתה כבימאית?
“כמה שלנה היא בימאית שונה, יש גם הרבה קווי דמיון. הרי הם עובדים כל כך הרבה שנים ביחד. אבל אני חושב שעצם זה שהיא אישה הביא לחוויה יותר מעודנת. יבגני מביים עם המון ייצריות ואצל לנה זה יותר מאופק. ומעבר לזה ‘עניין של סגנון’ היא קומדיה ומתוקף זה הבחירות היו הרבה יותר קלילות.
- קיבלת תמיכה מגשר ב"חזי"?
"הפרויקט התחיל כהפקה פרטית. גשר ויאיר וורדי מסוזן דלל נתנו לי חדרי חזרות ואפשרות להשתמש ברקוויזיטים (אבזרי במה – ל.ד.א) , שזה המון, אבל גשר אמצו את ההפקה רק אחרי שהכל היה מוכן ועשיתי להם פרזנטציה".
- האם "חזי" מצהיר על עתיד עצמאי יותר מגשר על או יצירה עצמאית במקביל?
"אני ממשיך בפעילות שלי כשחקן ובמקביל חושב על פרויקטים חדשים, שאני מאמין שיביאו לתפקידים שלי כשחקן מבצע יותר עומק. חוץ מזה, עכשיו כשאני יודע כמה קשה להרים הפקה לבד, אני מעריך יותר את המערכת".
"חזי" יעלה ביום רביעי, ה- 15 בפברואר ב-21:00 וביום שישי, ה-24 בפברואר ב- 22:00 לפרטים נוספים
12/02/2006
:תאריך יצירה
|