|
|
|
 המציאות שמלווה את העלאת ההצגה היא כמובן זו של מוצאי 'צוק איתן' בדו״ח מבקר המדינה, שעדיין לא נחשף במלואו. קרוב לוודאי שלא יימצא בו סיפורם של החייל האמיץ צליל ומפקדו הנמרץ יפתח שחודרים לאחת המנהרות של החמאס, נתקלים במקביליהם (אחד המונחים הלא-אנושיים שחדרו לשפת התקשורת הישראלית) מנסור והישאם."
|
|
|
|
|
תיאטרון גשר מתייצב בחזית הסאטירית במחזה מבריק הדוחס את המציאות אל קרביה
במוצאי ״צוק איתן״
אחת הכתובות הרצות על הבמה של אולם נוגה בתיאטרון גשר ומקבלת את פני הבאים להצגה ״במנהרה״ אומרת כי ״לכל הצגה יש מוצאי הצגה״, כמנחמת ומבטיחה אולי שפיות אולי הגות אחרי מה שצפוי להיראות, ובאחד משיאיו אפילו יוגדר כפיקניק נחמד. וזה בהחלט לא מכובד להגיד על מצב שבו המחזאי רועי חן מכניס אותנו עמוק לתוך אחת מרשת המנהרות הרוחשות וחודרות אל מה שנקרא אצלנו ״עוטף עזה״.
וכמו תמיד גם במחזה, שנכתב בהשראת הסרט ״שטח הפקר״ על מלחמת הבלקן, יש לביטוי ״עוטף עזה״ כפל כיוונים. הם אותנו, אנחנו אותם. קרקע, אוויר, ים ומנהרות. מה שקורה במחזה של חן, ובהצגה בבימויו של עירד רובינשטיין, ובמנהרה ש״חפר״ מעצב התפאורה מיכאל קרמנקו, הוא בהחלט מין פיקניק בשדה הקרב (כן, מחווה קטנה למחזה של פרננדו ארבאל).
המציאות שמלווה את העלאת ההצגה היא כמובן זו של מוצאי ״צוק איתן״ בדו״ח מבקר המדינה, שעדיין לא נחשף במלואו. קרוב לוודאי שלא יימצא בו סיפורם של החייל האמיץ צליל ומפקדו הנמרץ יפתח שחודרים לאחת המנהרות של החמאס, נתקלים במקביליהם (אחד המונחים הלא-אנושיים שחדרו לשפת התקשורת הישראלית) מנסור והישאם. חילופי אש, ויפתח הוא הנפגע הראשון.
עידו מוסרי (מימין), מיקי לאון ופיראס נסאר, "במנהרה" (צילום: ויקטוריה שוב)
פיקניק נחמד
החמאסניקים שותלים מוקש ישן באדמת המנהרה ומניחים עליה את יפתח. המוקש יופעל אם יקום או יוסט ממנו. צליל מחסל את מנסור. עכשיו זה הרגע שבו העלילה בתוך המנהרה הופכת לדו שיח ״אתם/אנחנו״ בין צליל להישאם, בעוד עולם התקשורת נופל בטעות לידיה של קרנית, דוגמנית במשדרי חיטוב נשמה שמנהל המומחה ריקרדו.
השדרית החדשנית האופיינית זוכה לארח אישים בכירים משני צדי המתרס וגם את נציג האו״ם, גרמני אופייני, שנתקל בחיילת עם סלולרי אופייני במחסום אופייני, ובעוד כל אלה נותנים ומתמקחים - לשמחת לב הקהל - יפתח נעור מעלפונו וזוכה לטיפול פראמדיקי מופתי של הישאם המגלה לו את הסיבה לכך שאסור לו לזוז ממקומו. כפיצוי והשלמה לשרידי החטיפים במנה הצבאית, הוא וצליל יזכו לטעום מעדנים מתיקו של הישאם, ובהמשך תתפתח גם מעין חגיגה עליזה במחווה לשר גלעד ארדן.
כפי שניתן להבין מהאמור זה באמת נראה כמו פיקניק נחמד ומטורף למדי שבו עירד רובינשטיין מפעיל כקוסם את התפאורה של קרמנקו והתאורה של אבי יונה בואנו (במבי), עם המוזיקה של רועי ירקוני, הסאונד והאפקטים של מיכאל וייסברוד, והתנועה שעיצב עמית זמיר. הם יוצרים חגיגה אור-קולית מרשימה.
מיקי לאון ועידו מוסרי,"במנהרה" (צילום: רדי רובינשטיין)
קונצרט של בימוי ומשחק
ומי שמסעירים את הקונצרט הזה תחת שרביטו של רובינשטיין הם אנסמבל השחקנים הנהדרים, כל אחת וכל אחד: למטה, במנהרה, עידו מוסרי נותן ביצוע וירטואוזי לתפקיד ההיפר-אקטיבי של צליל, הסדירניק שנע ונד בהיסטריה מצחיקה בין ייאוש לתקווה. כמוהו, אבל במעט יותר שליטה עצמית, גם הישאם החמאסניק בגילומו של פיראס נסאר, שמיטיב להביע את התקיעה של כולנו באי-התנועה שבלב המנהרה.
מיקי לאון מרשים כיפתח, המילואימניק שאמור לסיים את הפעולה ולהגיע לבת המצווה של בתו, וברגע ייאושו הגדול הוא מרגש במונולוג מכאיב הנשלף מעומקי הסאטירה, וכותרתו ״כשאנחנו סופרים גופות אתם סופרים מנדטים״.
ומעליהם: אלכסנדר סנדרוביץ׳כבכיר הישראלי שנקרא לדגל המו״מ עם הענק החמאסניקי הבכיר שמגלם בהתלהבות יובל ינאי, ואורי יניב המצדיע לכל דבר כנציג האו"ם הגרמני. פאולו א. מאורה כמומחה גברורי לחיטוב הנשמה, נועה הר ציון שמגניבה לכמה רגעים את עצמה כחיילת במחסום, וכמובן קארין סרויה שמשתלטת על תפקיד השדרית-עיתונאית כמי שנולדה לכך.
פאולו א. מאורה וקארין סרויה, "במנהרה" (צילום: ויקטוריה שוב)
הקהל קובע את הסוף
השאלה הגדולה שניצבת בפני הדמויות שבמחזה היא לאן כל זה יוביל, האם יש אור בקצה המנהרה, כפי שאנחנו תמיד מנחמים את עצמנו ברגעים קשים, או שמא גם בפעם הזאת האש תפרוץ מתוך האדמה ומעליה והכל יתמוטט שוב לתוך מלחמה וקרבנותיה.
יוצרי ההצגה החליטו לתת לקהל את הזכות לבחור את הסוף. וכך, לפני תחילת ההצגה הצופים מתבקשים להטיל לתיבת קלפי את הפתק שקיבלו יחד עם הכרטיס. השחקנים מקבלים את תוצאות ההצבעה יחד עם הקהל בזמן אמת, ומשחקים את הסוף הנבחר. תלכו להצגה ותנסו להשפיע. כמו בחיים.
פיראס נסאר, "במנהרה" (צילום: ויקטוריה שוב)
06/02/2017
:תאריך יצירה
|