|
|
|
 המחזה כתוב באופן מבריק, ומאיר, גם אם אינו מעמיק, את הדיון בנושאים ערכיים כמו שאלת אחריותו של יוצר על הפענוח המעשי שנעשה לסיפוריו או יצירתו הקולנועית-בימתית, או שאלת אחריותם של אמצעי התקשורת. בסיכומה, ההצגה היא תיאטרון טוב של מחזה קשה שמסתתר מאחורי הומור שחור."
|
|
|
|
|
קומדיה שחורה שמתבוננת בעין חדה בשאלה אם ליוצרים יש אחריות לתוצאות יצירתם
לכתוב בצורה מפחידה
סיוטים, עינויים, פחדים, מעשים מגונים, מוות, פרידה, ואפילו סאדיזם. החומרים האלה משמשים את המחזאי האנגלי-אירי מרטין מק'דונה בקומדיה השחורה משחור "איש הכריות", העולה עתה בתיאטרון חיפה.
המחזה "איש הכריות" נולד מניסיונו של מק'דונה לחבר מעשיות בעלות שמות כמו "הכיסא והילד זאב", "הברנש הנמוך והצפרדע המוזרה" ו"הכינור והמלאך השיכור", בתחילת קריירת הכתיבה שלו. הוא ניסה לשכתב מעשיות אותן זכר מילדותו ונוכח לדעת ש"יש בהן משהו אפל".
בשיחה עם מבקר הדרמה האירי פינטאן אוט'ול בכתב העת Bomb ב-1998, מק'דונה סיפר מחדש את גרסתו למעשיית האחים גרים "כיפה אדומה", שבה גרונו של הזאב ממולא באבנים ונתפר בחוט ירוק, מה שמוביל למותו. מק'דונה ציין: "אהבתי לכתוב את הסיפור בצורה מפחידה ככל שיכולתי", בציינו מקור השראה אפשרי שלו לסיפור "אנשי התפוחים הקטנים" במחזה "איש הכריות".
המחזה הועלה ב-2005 בתיאטרון גשר שנה אחרי שעלה שם מחזה אחר של מק'דונה - ״הנכה מאינישמאן״ (בשם ״כולם רוצים להוליווד״). מחזה שלישי שלו, ״מלכת היופי מלינאן״ עלה לפני שש שנים בהבימה. למרבה הצער העובדות האלה נעלמות בביוגרפיה של המחזאי וגם בהקדמה של מנכ״לית התיאטרון המופיעות בתכניית ההצגה.
"איש הכריות" (צילום: ז'ראר אלון)
מספרות למציאות
עלילת "איש הכריות" מתרחשת בארץ טוטליטרית כלשהי. במרתפי המשטרה נחקר סופר צעיר ששמו קטוריאן קטוריאן קטוריאן שסיפור אחד שפרסם הזכיר לשוטרים מקרה לא מפוענח של רצח ילד יהודי. במהלך פריצת המשטרה לדירתו נמצאו במגירה כארבע מאות סיפורים נוספים שכתב הסופר ולא פרסם, שברבים מהם הוא מטפל בפשיעה נגד ילדים ובפשיעת ילדים.
השוטרים נדהמים לגלות שלפחות עוד שני סיפורים נושאים דמיון מפתיע למעשי רצח של ילדים שלא פוענחו. וגם ממצא פיזי מזוויע המכוון אותם אל מיכאל, אחיו המוגבל במקצת של קטוריאן, ואל המסקנה כי הוא זה שרצח את הילדים בהשראת הסיפורים של אחיו, ובעקבות חוויית ילדותם המתפענחת למרבה הזוועה צעד אחר צעד.
כאמור, מדובר בקומדיה שחורה משחור שעושה שימוש באמצעים בוטים מאוד וההקשר הקפקאי ברור לחלוטין (החל מהשילוש של השם שבראשו האות ק׳). אבל מבעד לסיוטים צפים ועולים בגלוי ובמרומז כמה נושאים, החל בעינויים ובחקירות שמבצעים מי שבעצמם נתונים למעקב על ידי המשטר הדיקטטורי, ומנגד הטוטליטריות של החינוך למצוינות או לאמנות, ובמיוחד השפעת אלה (וכמובן גם אמצעי התקשורת) על המציאות ובעיקר בתחום הפשיעה.
המחזה כתוב באופן מבריק, ומאיר, גם אם אינו מעמיק, את הדיון בנושאים ערכיים כמו שאלת אחריותו של יוצר על הפענוח המעשי שנעשה לסיפוריו או יצירתו הקולנועית-בימתית, או שאלת אחריותם של אמצעי התקשורת, ובעיקר השאלה המיוצגת על ידי קטוריאן בתביעתו לשמור על סיפוריו, על פי העיקרון שמותר להרוג את הסופר אבל אסור לשרוף את ספריו.
"איש הכריות" (צילום: ז'ראר אלון)
בימוי ומשחק ישירים
הבמאי ארז דריגס תרגם את המחזה מצוין ובהתאמה בחר לביים אותו בהדגשה של הישירות והמיידיות במגע בין החוקרים לקטוריאן וסיפוריו, ובהמשך בפגישה בין שני האחים, שבמהלכה מתבררות כמה עובדות מחרידות שמתניעות את ההמחזה אל התהום שבה הגרוטסקה נעלמת וההומור השחור מאבד את קסמו. ההישג של דריגס הוא בעיקר בעיצוב המשחק ובמיצוי כשרונותיהם של ארבעת השחקנים הנפלאים.
אלון נוימן דו-משמעי במידה מדויקת כחוקר הראשי טופולסקי, שכל הושטת יד שלו וכל משפט אנושי שלו צופנים איום, תחכום ושליטה. לצדו מרתק אייל רוזלס כאריאל, החוקר האלים, שאיכשהו נראה כגיבור בסיפור של קטוריאן, לא פחות מטופולסקי. הבימוי הציב אותם כמין מראה ליחסי האחים שהם חוקרים, כל אחד מהם בדרכו.
בין שניהם מתרחש הגילוי הדרמטי הנוקב של הסופר קטוריאן בגילומו הטוטלי של נטע וינר, המתבטא בלהט שלו כיוצר המבקש להגן על עצמאות היצירה, ובהמשך בדרך שבה הוא מספר נהדר במין תמימות את סיפוריו המחרידים, ובשיא שלו כאח הכואב והמובס של מיכאל. בתמונה הזאת השותף המרשים שלו הוא מעיין בלום, שהגיח מעולם הטלוויזיה שהוא פעיל בו כיוצר ושחקן ומביא לבמה משחק מרגש ומכאיב גם כשהוא מצחיק. עוד משתתפת בהצגה ליה אולמן, כילדה מסיפור ירוק מאוד.
"איש הכריות" (צילום: ז'ראר אלון)
איכותה של ההצגה נסמכת גם על התפאורה היעילה והתלבושות שעותהו על ידי סבטלנה ברגר, עם תאורה של קרן גרנק שמדגישה את האפור המתכתי של הבמה באמצעות תאורות לא ישירות אך אפקטיביות, ואפילו מפתיעות, כמו הבזקי המוזיקה של שי פישמן ושל הפסקול שערך ישי רון.
בסיכומה, הצגת ״איש הכריות״ בתיאטרון חיפה היא תיאטרון טוב של מחזה קשה המסתתר מאחורי הומור שחור.
14/03/2017
:תאריך יצירה
|