|
|
|
 המחזאי טוני קושניר מיצה את הצוף האמיתי של המחזה המקורי ויצר מקשה שוטפת טבעית, קצבית יותר. הוא ויתר על רבים מהמונולוגים הארוכים, העיוניים מטבעם, או קיצר אותם. גם התרגום המצוין של מאיר ויזלטיר - בניחוחו הצרפתי יותר מזה של הבושם האמריקאי - נע במישורי פיוט הנשמעים כל כך טבעיים, מעודכנים מזה וחגיגיים גבוהים מזה."
|
|
|
|
|
הסטודנטים של ניסן נתיב נותנים הצגה רעננה בבימוי חכם של מחזה נפלא מהמאה ה-17 ב-2003 הייתה בתיאטרון החאן הבכורה הישראלית ליצירה "האשליה" של המחזאי הצרפתי פייר קורניי וזו הייתה אז סיבה למסיבה מבחינות רבות, למרות שהמחזאי בן המאה ה-17 היה צריך לעשות את דרכו אלינו דרך גשר של עיבוד אמריקאי בן זמננו שערך טוני קושניר, המחזאי שעלה לתהילה עם ״מלאכים באמריקה״ שלו.
תיאטרון על תיאטרון
זה היה אירוע מאוחר בתולדות התיאטרון הישראלי. אך כנראה שבזכות העיבוד הגיעה לקיצה המבורך ההתעלמות מהמחזה החשוב שנכתב ב-1636, שמו המקורי היה "אשליית המשחק" (L`Illusion Comique), והוא במקורו כמעט מסה פיוטית מורכבת.
קורניי עצמו הגדיר את המחזה כ"מפלצת מוזרה", על שום השימוש שעשה בו בסגנונות שונים ובעלילות שונות, בסיפורים על אהבות ועל ויחסי אבות-בנים, במעשי קסמים, במצבים קומיים ובטרגדיה אחת, כדי לספר בשבח האשליה שמעניק התיאטרון. אשליה שיש בה מהמשעשע ומהמרתק, מהמשכיל ומהמרגש, שגם הם אינם אלא אשליה - תיאטרון על תיאטרון באמצעים תיאטרליים.
"האשליה" (צילום: אורי רובינשטיין)
קושניר פישט את הדברים מבלי לאבד את מהותם. הוא מיצה את הצוף האמיתי של המקור ויצר מקשה שוטפת טבעית, קצבית יותר. הוא ויתר על רבים מהמונולוגים הארוכים, העיוניים מטבעם, או קיצר אותם. עם זאת, ברור כי מי שהנושא קרוב ללבו ישתדל מאוד לשים יד על המקור. גם התרגום המצוין של מאיר ויזלטיר - בניחוחו הצרפתי יותר מזה של הבושם האמריקאי - נע במישורי פיוט הנשמעים כל כך טבעיים, מעודכנים מזה וחגיגיים גבוהים מזה.
העלילה מספרת על אב שיוצא לחפש את בנו, שעזב את הבית שנים רבות לפני תחילת המחזה וניתק את הקשר עם המשפחה. בייאושו הוא פונה לקוסם שיעזור לו, וזה יחד עם השוליה שלו מכניס את האב ואת הקהל לתוך סדרת תמונות המתקדמת מהעבר הרחוק אל המציאות המיידית. בתמונות אלה רואה האב את בנו ואת אלה שנתקל בהם במהלך שנות היעלמו כשהוא נאבק על אהבה, קצת משתרלל, נלחם באויבים המחזרים על אהובתו, ומסתבך ברומן כפול עם המשרתת שלה.
"האשליה" (צילום: אורי רובינשטיין)
הישג של עיצוב המשחק
עתה, במסגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב, בחרה הבמאית אנה בניאל להציג את המרקחת בסגנון נקי וישיר ובמינימום של התחכמויות - כפי שגם מעידות בתפאורה הנקייה והיעילה שהרכיבה שני קאין, התלבושות המלאות או הנרמזות שעיצבה סבטלנה ליבשיץ, והתאורה של מתן פרמינגר. כך הפנתה בניאל את המבט של הקהל לעבר השחקנים-הסטודנטים, בהגשה המצוינת של הטקסט, עם ייעוץ של אפרים אבא, בתנועתם שעוצבה על ידי מרינה בלטוב גראס ובקרבות במה בהדרכת אירנה שולמן. ולא נשכח את המוזיקה שתרם לעניין ישראל ברייט.
אבל ההישג האמיתי של בניאל הוא עיצוב המשחק, כפי הראוי שיהיה כשמדובר בסטודנטים על סף סיום לימודיהם וכניסתם למעגל המקצועי. את האב גילם עומר סביון בבגרות נכונה של חרדה לבנו, שאת פרחחיותו השרמנטית עיצב היטב ובקלילות גל דורנפלד. מי שנהנו מחסדי אהבהביו היו נויה שקולניק, בעיצוב עקשנות ראויה לבת אצולה שרק נדמית כענוגה, ויעל צדוק האנרגטית בקסמיה כמשרתת רבת התושייה, היוזמות ותחמונים.
"האשליה" (צילום: אורי רובינשטיין)
ומי ש"נהנו" ממכותיו וחרבו של הבן היו זאק פקיאל, משעשע במשחק כאילו-גברי בשילוב השפות עברית-צרפתית כשני מחזרים וכנסיך, ורועי שלום אלברג, גדול גוף אבל גמיש ושופע רוך כאציל סהרורי שאינו יודע להפסיד.
ובתווך, בין האוהבים, היריבים האב והבן סובבים ושולטים אמני האשליה האמיתיים שהופכים את האירוע כולו לתיאטרון של תיאטרון על תיאטרון - קובי מרימי כאלקנדר, הקוסם השועל המדדה על קב ובסיוע האיפור הנהדר של סיגלית גראו, ועמו יובל גנות המרגש כשוליה ספק אילם ספק חירש, אבל תמיד בתנועה ועיצוב פנטומימאי נוסח ז׳אן לואי בארו בסרט ״ילדי גן העדן״. גם כשהוא פתאום מתחפש לאביה של המחוזרת הנאווה.
ובסך הכל - אם תרצו, ותבואו לראות, תגלו שההצגה הזאת איננה אשליה של ״האשליה״ הוותיקה והטובה.
"האשליה" (צילום: אורי רובינשטיין)
20/03/2017
:תאריך יצירה
|