תיאטרון גבעתיים ועודד קוטלר נחלצים לסייע לשחקנים צעירים שמחפשים תעסוקה בנרות באמצעות הצגת-רוויו על מובטלים.
משחק המובטלים
האתגר שעמד לפני הפרויקט של תיאטרון גבעתיים היה כפול ומכופל. הוא כלל יסוד חשוב של כינון במה חדשה, וכן מרכיב של היענות לצרכים של שחקנים צעירים שזה מקרוב סיימו את לימודיהם והם עוברים ממבחן-במה אחד למשנהו בתקווה שאחד התיאטרונים יזרוק איזה עצם. יש בו גם מרכיב חשוב של התמודדות עם נושא האבטלה בכללו באמצעים בימתיים.
מעבר לאלה, וברקע, מתנוססת תופעת הדימוי שיוצרת התקשורת לכל נושא, ובעיקר לתרבות הרייטינג כפי שמכנים את השתלטות תכניות הריאליטי, הטלנובלות, השעשועונים והמטבחונים שמספקים ערוצי הטלוויזיה המסחרית, הכבלים וגם הערוץ הראשון הממלכתי. מה שעובר את המסכים של אלה הוא מה שקיים, והוא גם נראה כפי שמראים אותו שם.
אבל המציאות כבדה ורצינית יותר. אפילו ממה שנראה בהצגה הזאת שעודד קוטלר התנדב לביים ולכתוב על בסיס סיפורים אמיתיים ותחקיר בשטח שאספו, כתבו והלחינו שחקני ההצגה. אבל מי אמר שהצגה חייבת להיות מראה של המציאות? נדמה לי שרק שקספיר העיז לטעון זאת באמצעות המלט יקירנו המטיף את תורת התיאטרון לשחקנים.
משום כך אולי אין טעם להתמקח עם המבנה האפיזודי, או עם קלילות והומור, ואפילו לא עם העובדה שהשימוש בנוסחת כוכב/רקדן נולד חלקי בלבד, ואינו מנוצל עד תום. וזה באמת חבל. כי זאת טעות להתייחס אל האבטלה כאל בעייתם של המובטלים לבדם ולא כאל בעיית החברה שבתוכה הם מובטלים. ומבחינת התיאטרון – השחקנים הם המובטלים, הקהל הוא החברה, וזה מחייב להקפיץ את היושבים באולם, לזעזע אותם ולהטיל בהם את המום, ממש כמו שעשה גוגול ב"רביזור", כלומר להאשים את הצופים בהנאה כי הם הם למעשה אלה שמדחיקים את הבעיה, מתעלמים מזולתם ומשתעשעים למראה משחק המובטלים שעל הבמה.
עשוי היטב
מה שמוצג על הבמה עשוי היטב. עודד קוטלר ביים סדרת תמונות קצבית מאוד, מגוונת, שיש בה הבזקים של הומור טבעי או גרוטסקי, דרמות מוקצנות (כולל תמונת אונס של מובטלת בידי איש הוצאה לפועל) ומשחק אמין, נוגע ללב או מצחיק, בהתאמה לתמונות השונות.
איכות המשחק איננה מפתיעה כי השחקנים, למעט אחת, כבר רכשו ניסיון לא מועט בתיאטרונים שונים, מהפרינג` ועד הממסד, וגם בטלוויזיה ובקולנוע במהלך השנים שחלפו מאז סיימו לימודיהם – בין שמונה שנים לשנה אחת. לכל אחד מהם יש את רגע התהילה שלו – איציק דריי, אלי מנשה, אלעד שרעבי, רועי שגב, דייוויד בילנקה, בועז קונפורטי, דניאל ברונפמן – שגם כתב מוזיקה – אופירה זילברשטיין, נטלי עטיה, חרות אשכנזי ונינה קוטלר.
לעזרתו של קוטלר נחלצו במהלך ההכנות השחקן אמנון מסקין, שהעביר סדנת משחק, המחזאית עדנה מזי"א שהעבירה סדנת כתיבה, עדי קרן-אור שהכינה את הקבוצה בתחום המוזיקלי, ונטע לכיש שטיפלה בתנועה. נעמה קמחי עיצבה תפאורה טובה, החל בתמונת הפתיחה כאשר השחקנים פורצים מקיר שכולו לוח מודעות "דרושים", גלי חיים שעיצבה את התלבושות, ואורי מורג שהשלים עם תאורה חכמה את העיצוב החזותי.
"מובטל נולד" היא הצגה שיש בה חומר דרמטי חשוב, שאולי איננו פועל כחומר נפץ, אבל בהחלט דורש מחשבה, ובעיקר חשבון נפש של כל אחד מהצופים.
לפרטים נוספים
21/02/2006
:תאריך יצירה
|