|
|
|
 את הגרסה הנוכחית להצגה בהבימה ביים נתן דטנר, במהלך של סגירת מעגל מאז כיכב בתפקיד ארנולד בבית ליסין. הבימוי שלו מתייחס ברצינות למחזה ומגיש אותו, כשלעצמו, על מכלול היצרים והרגשות, הקומיים והדרמטיים, מבלי לחפש בו משהו נסתר מהעין. הכל גלוי, פה ושם מודגש, כמו בתמונת המיטה במערכה השנייה, או בסדרת ההחטפות שדייוויד חוטף מארנולד וגם מאד."
|
|
|
|
|
נתן דטנר ביים הצגה בשלוש שכבות נפרדות: מחזה ישן, משחק משובח ומוזיקה משתלטת
פרק בחיי הלהט״ב
"שיר אהבה בשלושה פרקים", המחזה האוטוביוגרפי של אמן הדראג היהודי-אמריקאי הארווי פיירסטין, הוא פרק היסטורי חשוב בעיצוב הבימתי של הומוסקסואלים, גבריים כנשיים, ושל המאבק הנמשך של רבים לצאת מהארון כלפי עצמם, המאמץ של רבים להתקבל בחברה ובעיקר - לזכות בתמיכה ובהכרה של הורים, בני משפחותיהם וחבריהם הקרובים ביותר.
המחזה נכתב תחילה כשלושה מחזות קצרים שהועלו בזה אחר זה, תחילה בתאטרון "לה מאמא" באוף-אוף ברודוויי, עד שאוחדו למחזה שלם ולהצגה אחת ב-1982 במיינסטרים של ברודוויי. בכיכובו של פיירשטיין עצמו הפכה ההצגה לאחת ההצלחות האמנותיות והכלכליות הגדולות ביותר בתולדות התאטרון האמריקאי.
כעבור שנה, כאשר הוענקו לו ולמחזה שלו פרסי "טוני" היוקרתיים, כבר נראתה ההוכחה הראשונה לתרומתו לקהילה ההומו-לסבית. זה היה כאשר בטקס הענקת הפרסים, שהועבר בשידור ישיר בטלוויזיה, במהלך דברי התודה שלו, חשף מפיק ההצגה ג'ון גליינס את העובדה כי שותפו להפקה, לארי ליין, הוא בן זוגו. מאז נמשכות היציאות מהארון, ובפומביות שנעה בין מתנצלת למתריסה, ולא מעט בזכות הטיפול בנושא הלהט״בי בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה.
ההצגה גלשה מברודווי לבימות העולם, ואף הועלתה בתיאטרון בית ליסין ב-1984, בבימויו של אילן רונן עם נתן דטנר, אלי דנקר ומרים גבריאלי, ולפני חמש שנים וחצי בתיאטרון תהל בימויו וכיכובו של אלון אופיר, יחד עם דינה דורון, אושרי סהר וגיל וייס.
ההצלחות הבימתיות לא הותירו את הקולנוע מאחור וב-1988 הגיעה הגרסה הנהדרת בכיכובם של פיירשטיין, אן בנקרופט ומתיו ברודריק, שהשתתף גם כנער בגרסה הבימתית הראשונה, ובסרט כבר גילם את מאהבו של ארנולד.
סיפור אהבה בשלושה פרקים (צילום: ז'ראר אלון)
מהארון אל האימוץ
המחזה מתאר שש שנים בחייו של ארנולד, הומו יהודי-אמריקאי המופיע כדראג-קווין. במערכה הראשונה "סופר מאצ'ו" - ארנולד פוגש את אד, מורה ביסקסואל מתלבט, ומתפתח ביניהם קשר מורכב שמתקשה להבשיל בצל התלבטויותיו המיניות והחברתיות של אד.
המערכה השנייה, "פוגה בחדר הילדים", מתארת את ארנולד ומאהבו הצעיר אלן במהלך ביקור טעון אצל אד ובת זוגו לורן, שעמה הוא מנסה למקם את עצמו כסטרייט; ובמערכה השלישית, "זכות קדימה לאלמנות וילדים" - ארנולד כבר שנה אחרי שאלן, בן זוגו בשלוש השנים שעברו, נרצח ברחוב. בתוך כך הוא מוצא עצמו בתהליך אימוץ של דייוויד בן ה-16, נקלע לעימות דרמטי בלתי נמנע עם אמו, ומתעמת עם סיפור אהבתו הגנוזה לאד.
המערכות האלה כולן כתובות על ידי פיירסטין בתשלובת מרשימה של הומור, לעתים חד ולעתים עממי, ושל דרמטיות רגשית. את אלה שומר התרגום הטבעי והקולח של רבקה משולח. לתחושתי נוספו במהלך השנים שורות - בעיקר במהלך המערכה השלישית - שמעידות כי גם אחרי 35 שנים מאז הועלה המחזה ב״לה מאמא״ עדיין יש ב״סיפור אהבה בשלושה פרקים״ רמה גבוהה של עניין אקטואלי אוניברסלי.
בין הצגה לקברט
את ההצגה החדשה, הפעם בהבימה, ביים נתן דטנר, במהלך של סגירת מעגל מאז כיכב בתפקיד ארנולד בבית ליסין. הבימוי שלו מתייחס ברצינות למחזה ומגיש אותו, כשלעצמו, על מכלול היצרים והרגשות, הקומיים והדרמטיים, מבלי לחפש בו משהו נסתר מהעין. הכל גלוי, פה ושם מודגש, כמו בתמונת המיטה במערכה השנייה, או בסדרת ההחטפות שדייוויד חוטף מארנולד וגם מאד.
ההצגה זורמת, כלומר אם להתעלם מהרעיון השני של הבימוי, שהופך ברגעים רבים מדי לנטל מעכב, וכוונתי להפיכת ההצגה למעין מופע קברטי, בניהולו המוזיקלי ועיבודים של ליאור רונן, בכיכובן של ״האחיות לוז״ המצוינות - שירה ז׳ כרמל, יפעת לוי, ענת מושקובסקי - שמלווים אותן, ולעיתים גם בלעדיהן, רועי כהן ליד הפסנתר ואלון עזיזי בקונטרבס, המשקיפים על ההצגה מלמעלה, במרפסת שהיא מרכיב בולט בתפאורה היעילה של אלכסנדרה נרדי.
אלא שמדובר בהגזמה של השימוש במוזיקה, שעיקרה שורה של להיטים מוכרים למדי ומפאת אורכה כנראה התכנייה נמנעת מלפרט אותם. רק לקראת סיום ההצגה העריכה הראתה שאפשר לשבץ מוזיקה מבלי להפריע או לעצור ולעכב.
"האחיות לוז" סיפור אהבה בשלושה פרקים (צילום: ז'ראר אלון)
והמשחק מתחיל
מעבר להסתייגויות לעיל מדובר בעבודת בימוי יפה של שחקן המיטיב למצות את יכולות עמיתיו, בראשם מורדי גרשון שיוצר את ארנולד בשלושה פרקים שהופכים ליישות מלאה. הוא דמות נעימה, קצת ילדותית במערכה הראשונה, מיד אחרי הופעתו הדראגית היחידה בהצגה.
במערכה השנייה כבר אפשר להרגיש התבגרות ופלפל עקצוצי במשחקו של גרשון, ובמערכה השלישית הוא בשיאו נע ונד בין המוחצן-הקומי לבין החשיפה של שלושה מוקדי כאב - האלמנות מאלן, שתבוא אל נחלתה, השלמת תהליך האימוץ של דייוויד, והעימות הנפשי העמוק עם אמו.
אבל מה שהיה מרתק לא פחות היה המשחק של מרקם היחסים של ארנולד עם אד, שאותו גילם בטבעיות מענגת אקי אבני. התפקיד של אד מכיל הרבה יותר ממה מהגלוי בטקסט, ואבני הצליח להעמיק ולשלוף מתוכו דמות מסקרנת, שמתחילה במשיכה טבעית בבר, ומתקדמת לתצוגת תכלית מינית, ובהמשך מתנדנדת בין המינים, עד לנחיתה הרכה במערכה השלישית.
אקי אבי ומורדי גרשון (צילום: ז'ראר אלון)
את אמו של ארנולד חיה מיקי קם בזקיפות, בשקט ובגאווה אימהית. היא הניחה בתבונה לצד הקומי של הדמות לעשות את שלו מבלי ללחוץ על הדוושה ולהדגיש אותו. הוא שם, אבל מה שמצוי שם אף יותר זו האימהות שבמקרה שלה היא ״פגומה״ משום שארנולד, וגם אחיו, הולכים כל אחד בדרכו שלו, כפי שלא היא ולא אביהם המנוח ציפו מהם. קם כבשה את הלב ברגעי שתיקה כואבת כמו בזעקת התבוסה.
ריקי בליך הייתה קלילה ואמפטית כלורן, המאוהבת באד ומוכנה לשאת את התחבטויותיו. עומר דרור היה נעים וטוב כאלן, שהוא התפקיד המקופח ביותר במחזה, וגיל סרי גנב קצת הרבה את ההצגה כדיוויד, הפרחח המתוק שיעשה הרבה צרות לארנולד אחרי השלמת אימוצו.
יובל כספין עיצב תלבושות יפות, בעיקר לדיוות המזמרות, תות מולאור עיצבה את תנועתן החביבה, ומאיר אלון עיצב תאורה עניינית מותאמת, לקברט מזה לחיים בשלושה מהלכים.
בשורה התחתונה ״סיפור אהבה בשלושה פרקים״ היא הצגה להט״בית יעילה וטובה.
רכישת כרטיסים
26/04/2017
:תאריך יצירה
|