קלף משוגע

אין לי שום כוונה להתחרות במאמר הזה בשלושת המחזאים האנגלים - הנרי לואיס, ג׳ונתן סאייר והנרי שילדס - שזכו בפרס הגדול לתיאטרון ע״ש לורנס אוליבייה על המחזה ״ההצגה חייבת להיגמר״, שנולד בפרינג׳ של לונדון, כיכב בפסטיבל הפרינג׳ של אדינבורו, חזר ללונדון ועודנו סוחף קהל בווסט אנד ולא תמיד ניתן לתפוס כרטיס פנוי.

האמת היא שאין סיבה למהר לווסט אנד של לונדון, עכשיו, כשתיאטרון בית ליסין מעלה את גרסת המחווה המבריקה לפריפריאליות הישראלית של רגב. ואל דאגה, ככל שהבחנתי מבעד לרעמי הצחוק, אין שום אזכור לגברת הנושאת שם זה בתרגום-עיבוד הישראלי המתוחכם של גור קורן, מורן רוזן ואודי בן משה שהוא כמובן גם הבמאי. 

המחזה וההצגה גם יחד הם מחווה נהדרת לעולם הבמה. לא פילוסופית ופיוטית נוסח ״האשליה״ של קורניי או ״שש נפשות מחפשות מחבר״ של פירנדלו, אלא במה שמזכיר שיגעון בימתי נוסח ארז דריגס ויפתח אופיר, שכבשו את הפרינג׳ בארץ ובאדינבורו עם ״תיאטרון רפרטוארי״, או ״תעלת בלומילך״ של אפרים קישון, וגם המחזה האנגלי ״משחקי בילוש״ כולל גרסתו הקולנועית עם אוליבייה ומייקל קיין. 


"ההצגה חייבת להיגמר" (צילום: כפיר בולוטין)

העלילה - כי בכל זאת צריך אחת שתוליך את ההצגה מבדיחה לבדיחה - היא כמיטב המסורת האנגלית: עלילת רצח המבקשת להגיע אל פתרונה. וזה באמת מה שקורה בהצגה הזאת ובכמה מובנים: יש סיפור רצח, יש חשודים, יש מפקח משטרה, ויש פענוח מפתיע. נניח. זה עבד טוב תמיד ואין סיבה שלא יעבוד טוב גם בהצגה שמעלה החוג הדרמטי של מתנ״ס בעיירה שכוחת האל ״רמת שקמה״.

את החוג הדרמטי הזה הזמינה ציפי פינס מנכ״ל בית ליסין שיבוא להתארח בתיאטרון שלה, כמיטב המסורת החדשה של ״הבימה״ ו״הקאמרי״ שמצאו שיטה לשפר את הדימוי התרבותי של אולמותיהם. על ייחודו של החוג תשמעו בתחילת ההצגה, אחרי שהשחקנים ינסו למצוא כלב שנעלם מרוב בהלה מהקהל הזורם לאולם. אם כבר התחלתם לצחוק, כאפריטיף, תוכלו להשלים את החסר במונולוג הפתיחה של הבמאי המתנ״סי, וגם בתכנייה העשירה בבדיחות חביבות על חשבון שחקני הלהקה המוזרה. 

אורגיה של בימוי, משחק ותפאורה

מבלי לגלות לכם יותר מדי פרטים עלילתיים אגש ישר לעניין: לא תוכלו להישאר אדישים אפילו לא לרעיון מבריק אחד בבימוי של אודי בן משה. ליתר ביטחון, אם לא הספקתם לצחוק, הוא יחזור על בדיחה טובה כמה פעמים, ויתברר לכם שבכל פעם נוסף משהו קטן, ואתם צוחקים בלי הכרה. זה עובד מצוין. חוץ מזה הקצב כל כך סוחף והצחוק באולם רועם שמוכרחים לחזור על הבדיחה כדי שיהיה אפשר גם להבין מי בעד מי או נגדו ואיך להגיע לפתרון התעלומה הבלשית. 

וכמובן שכבמאי טוב הוא יודע שצריך שחקנים טובים. מה טובים, מצוינים. מה מצוינים - וירטואוזים, לוליינים, פושעי-במה מובהקים שלמדו לתפעל כל זיז של כישרונותיהם כך שלא יהיה רגע דל במשחקם, האינדיבידואלי והאנסמבלי. הם שותפים ונהנים - וקורעים את עצמם - באורגיה שבן משה רקח להם.


"ההצגה חייבת להיגמר" (צילום: כפיר בולוטין) 

לירון ברנס מצוין כבמאי שנאלץ לשחק את מפקח המשטרה, כזה סטרייט רציני מהתחלה ועד סיום; נעמה אמית הציפורלית מופלאה כמנהלת ההצגה שידה בכל וגם כשצריך להחליף באמצע ההצגה את הכוכבת שנחבלה קשה, כפי ששירן הוברמן מדגימה נהדר גם כשהיא איננה מורידה דמעות תנין על בעלה הנרצח, בגילומו של עופרי ביטרמן כמת צ׳פליני למופת. 

ויסלחו לי ארבעה כוכבים זוהרים על כך שרק עכשיו אני מגיע אליהם: יובל ינאי הכל יכול כאחיה המסור של האלמנה וגם כעורך המוזיקה החיונית למתח, אופיר וייל המושלם כמשרת המטורלל שרק מסתבך ומסבך, אורי לייזרוביץ כביישן נרגש ושומר מצוות רציני כאחיו של הנרצח, ובעוד תפקיד שאסור לגלות, ואחרון יניב סוויסה מבסוט כהלכה ואמיתי כמפעיל הסאונד והתאורה שעיצב נדב ברנע בחיוך עדין.

עמם כפי שתגלו מהר מאוד, שוב ושוב ועד בלי די, סשה ליסיאנסקי מעצב התפאורה (הלוואי לכל מתנ״ס  אחת כזאת) שהיא שחקנית מוטרפת בפני עצמה שגם גונבת את ההצגה. ותודה למנהלי הבמה ומתפעליה שבלעדיהם היא לא הייתה יכולה לשחק את התפקיד שלה.

כשחברים ובני משפחה יאשרו את הכתוב לעיל ואתם תרוצו לראות את ההצגה - ואני ממליץ מאוד -  כדאי שתקדימו להיכנס לשירותים, כי מובטח לכם צחוק רועם כזה שיתחרה רק בצליל השקלים שתטילו לקופת בית ליסין, ואשר אין סיכוי, ובצדק, שגב׳ פינס תחזיר לכם אפילו אחד מהם.


"ההצגה חייבת להיגמר" (צילום: כפיר בולוטין)

לרכישת כרטיסים