|
|
|
 ההתחשבנות של המחזאי הקנדי-לבנוני ווג'די מועווד מתייחסת למה שאירע בתוך גבולות לבנון, וכלפי הכוחות ששיסעו אותה, ואין בה סליחה או הבנה לפשעיהם. בית צבי יצר מן המחזה הצגה מרתקת שמצליחה לעצב דרמה אישית מרגשת בתמונה של מלחמה וייאוש."
|
|
|
|
|
בית צבי מעלה סיפור משפחתי מצמרר שכתב מחזאי קנדי-לבנוני על רקע המלחמות שקרעו את לבנון
פליט
שהפך
מחזאי
רק משפט אחד קטן - ״כניסת צבא זר מדרום״ מתייחס במחזה ״שרופים״ לחלקה של ישראל במלחמות האחים שפקדו את לבנון בין הדרוזים לנוצרים והפלסטינים שנדחקו לדרום ארץ הארזים, שאי-פעם לפי המסורת שימשו היטב את בית המקדש של שלמה.
אבל נראה כי בימינו אלה, עצם העלאת מחזה על סבל ודמים בעולם הערבי - ובוודאי כשיש לנו תרומה נכבדה לכך, המתמקדת בצורה חדה כל כך באותו משפט קצר - נחשבת בימינו לדגל אדום של סכנה קיומית מול פטרוני התרבות והחינוך המתכחשים למגילת העצמאות, ומאיימים על כל מי שחס וחלילה יתייחס לדרמה האנושית הטרגית שמתרחשת שם.
אולי משום כך דף התכנייה בהצגה ״השרופים״ העולה עתה בבית צבי אינו מתייחס כלל, ובמפתיע, למחבר המחזה ווג׳די מועווד יליד ביירות 1968. הוא היה בן תשע כאשר בשיא ימי מלחמת האזרחים שם נרצח מנהיג הדרוזים וליד ג׳ונבלט. משפחתו עזבה את לבנון לצרפת ובשנת 1983 היגרה למונטריאול שבקנדה, שם סיים בשנת 1991 את בית הספר של התיאטרון הלאומי.
"שרופים" (צילום: נעמה פורת/יח"צ)
אחר כך שיחק, ביים וכתב יותר מ-15 מחזות, וזכה בהכרה ובפרסים על מחזותיו ועל 30 ההצגות שביים. ב- 2007 מונה להיות המנהל האמנותי של מרכז האמנויות הלאומי של התיאטרון הצרפתי באונטריו שבקנדה. הסרט הקנדי ״האישה ששרה״ הופק על בסיס ״שרופים״. בארץ הוצג המחזה בסטודיו של ניסן נתיב בבימויו של מיכאל רונן, ובהמשך הוצגה גרסה זו בתיאטרון הערבי-עברי ביפו.
מסע שורשים
עלילת המחזה משתרעת על פני 51 שנים ומתארת מסע שורשים כפוי של תאומים, ז'אן וסימון, בהתאם לצוואתה של אמם נוואל, שמותה ב-2002 פותח את המחזה. התאומים האמינו כי אביהם מת במלחמה, ולא ידעו כלל על קיומו של אח. החיפוש אחרי שני אלה מביא את התאומים אל מולדתה של אמם במזרח התיכון, שהמחזאי אינו נוקב בשמה, ומסתפק באיזכור הטבח במחנה הפליטים בנבטייה וכפר חיעט.
המסע מעלה מעלה תמונות ורגעים בחיי האם, ובה בעת מתייחס אל מלחמת האזרחים הארוכה בדרום המדינה. אבל "שרופים" איננו מחזה דוקומנטרי. מועווד סיפר כי במהלך כתיבת המחזה ניסה לתאר בצורה קונקרטית יותר את מיקום המאורעות ואת המשתתפים בהם, אך הבין כי בכך רק ירחיק מיצירתו את המסר והמשמעות האוניברסליים שביקש להשיג, ביחס לתוצאות ולנסיבות של כל מלחמה.
"שרופים" (צילום: נעמה פורת/יח"צ)
עם זאת, ההתחשבנות של מועווד היא בבירור ביחס למה שאירע בתוך גבולות לבנון, וכלפי הכוחות ששיסעו אותה, ואין בה סליחה או הבנה לפשעיהם. התמונות מן העבר מתארות את האירועים הפרטיים של נוואל, שבשיאם התנקשה באחד ממנהיגי הפלנגות שפיקד על טבח של ילדים שנסעו באוטובוס, נאסרה וילדה תאומים אחרי סדרת מעשי אונס בכלא, וכלה בעדותה בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה.
מועווד חושף את העובדות ואת סיפורה של האם שדרכו עולה סיפורה של ארץ שסועה כואבת, באמצעות כתיבה שיש בה הדים למחזאות הקלאסית – ובראשה "אדיפוס המלך" - ובשפה עשירה מאוד, הנעה מחולין מובהק אל פיוט מרגש. דורי פרנס הפליא לתרגם את הזרימה הטבעית של שפת המקור, צרפתית, אל העברית הקולחת במוזיקליות רבה.
מנעורים אל שתיקה
הגרסה הנוכחית בבית צבי עולה בבימוי של גמא פריד, עם תפאורה מסיבית של שמעון קסטיאל, תלבושות של זוהר אלמליח, תאורה של יעקב סליב והדרכת טקסט מצוינת של ענת זמשטייגמן שתוצאותיה ניכרו במשחקם של כל הסטודנטים המסיימים בקרוב את לימודיהם.
בראש השחקנים עומדת עמית זיתון, שלאחרונה הרשימה בהצגת ״האב״, והפעם מצליחה לעצב את נוואל, האם העוברת 50 שנים מנעורים תמימים, הריון מפתיע, ועד זיקנה של שתיקה כבדה. במחזה המקורי שלוש שחקניות מגלמות את התפקיד, אך משחקה המשכנע של זיתון, בעיצוב גווה, בתנועתה ובמבע פניה - ללא תוספות של איפור - יוצר דווקא דמות שלמה ומרתקת, כואבת ומרגשת. כמוה מצוינת גם אלמוג קדושים, כנערה שמצטרפת אל האם במסע החיפוש אחר הבן האבוד, ומתפתחת ללוחמת חופש.
"שרופים" (צילום: נעמה פורת/יח"צ)
דניאל היב ועודאל חיון מצוינים בתפקיד התאומים ז׳אן וסימון היוצאים למסע שסופו נועד לחבר אותם אל זהותם ואל שורשיהם. שניר ויילר הרשים בשלושת תפקידיו הקושרים אותו לאם ולתאומים, וכך גם גיא גבל כעו״ד המופקד על צוואת האם, עידן שמעוני ואלינור דור בתפקידים האפיזודיים שהם מגלמים.
״שרופים״ היא הצגה מרתקת שמצליחה לעצב דרמה אישית מרגשת בתמונת מלחמה וייאוש.
18/05/2017
:תאריך יצירה
|