|
|
|
 'רישיון לחיים' היא הצגה שבה המשחק עושה את החוויה ומרים זוהר, יחד עם אודיה קורן ושרה פון שוורצה, מעניקות לתפקידיהן ולעלילה את המשקל המיוחד של אישיותן, ומבלי לגלוש למלודרמה הן מצליחות לספר לנו משהו חשוב על עצמנו."
|
|
|
|
|
מרים זוהר מככבת בגדול במחזה שחושף טפח מהעולם הנפשי שכיסתה עליו בכל תפקידיה הערך על מרים זוהר בוויקיפדיה נפתח בתיאור הממצה ביותר של חוויית ילדותה ונעוריה של השחקנית, זוכת פרס ישראל, שנולדה ב-1931 בצ׳רנוביץ, להורים יהודים מסורתיים יוצאי פולין, שברחו לרומניה בשל סירובו של אביה לשרת בצבא הפולני. את לימודיה סיימה בגיל שמונה, כשהחלה המלחמה גורשה לגטו שהוקם בעיר.
מהשואה אל חיידק הבמה
ב-1941 גורשה עם הוריה ואחיה הגדול לטולצ׳ין שבטרנסניסטרה, למחנה עבודה. היא שרדה את השואה יחד עם הוריה ואחיה. עם תום המלחמה שבה המשפחה לצ'רנוביץ, שם אביה נעצר על ידי השלטונות הסובייטים ומת במאסר. ב-1948 הפליגה עם אמה ואחיה לארץ ישראל בספינת המעפילים "קיבוץ גלויות” שנתפסה על ידי הבריטים ונוסעיה נשלחו למחנה מעצר בקפריסין - שם נדבקה ב״חיידק הבמה״, כהגדרתה.
כעבור שנה עלתה עם משפחתה למדינת ישראל בת השנה, עברה תהליכי קליטה, למדה עברית, ולאחר התנסות בימתית קצרה הגיעה להבימה, התקבלה והחלה קריירה מדהימה של משחק בדרמות קלאסיות, קומדיות ופארסות, ומאז, במשך כ-60 שנה שירתה בנאמנות את הבמה הישראלית, הוכתרה בפרס ישראל ב-1987, וממשיכה להופיע על בימות הבימה, בית ליסין והקאמרי.
מרים זוהר ב"רישיון לחיים" (צילום: ז'ראר אלון)
ברגעים רבים במהלך ההצגה המרגשת ״רישיון לחיים״ שעלתה עתה בתיאטרון הקאמרי נוצרה בי תחושה שהוא נכתב במיוחד עבור זוהר על ידי המחזאירון אלישע, שנולד בישראל ב-1951, אותה שנה שבה היא התקבלה להבימה ושיחקה תפקיד משני ב״מותו של סוכן״ לצדם של אהרון מסקין וחנה רובינא. אלא שכעבור שנתיים, כשזהותה הבימתית של זוהר כבר התפתחה לתפקידים ראשיים, אלישע והוריו עקרו לאוסטרליה, וברבות השנים הוא התפתח שם כמחזאי פורה.
שלוש נשים
זוהר מגלמת באנרגיה שופעת את קלרה רייך, אישה ששרדה את הנאצים, נושאת את הזעם והעברה ומטיחה אותה בציניות מצמררת לכל עבר, בתה והגרמנים גם יחד. היא אינה מרפה מזיכרונותיה, בניגוד לשחקנית שכעדותה בתכנייה ״הנחתי את העבר מאחוריי ושקעתי בעשייה מבורכת״.
התפקיד במחזה, המועלה בבכורה עולמית, נתן לזוהר כדבריה ״סביבה נוחה, בה הרגשתי בטוחה לצלול אל זוועות העבר ההוא, לבוא אתו חשבון לזכור ולהזכיר״ - ואת זה היא עושה, תוך כדי עיצוב מופלא של הדעיכה הפיזית, אל המנוחה האחרונה.
התחושה הזאת ביחס לזוהר קיבלה במהלך ההצגה גם תחושות מקבילות ביחס לשתי שותפותיה במרקם המיוחד של המחזה: שרה פון שוורצה, ילידת גרמניה שעלתה לארץ עם הוריה, ובין התפקידים הרבים ששיחקה מאז סיימה לימודיה בבית צבי ב-1992, בלט גם התפקיד שכתבה במחזה הביוגרפי שלה ״בין שני עולמות״. ב״רישיון לחיים״ היא מעצבת ברגישות את היידי, פקידה גרמנית שמקפידה על הסדר הנדרש, ובמפגש עם קלרה ובתה מתרחשת גם החשיפה הטראגית של משפחתה. ברגעים האלה פון שוורצה מעצבת בבהירות את ההחלטה של היידי להתחיל חיים חדשים.
שרה פון שוורצה עם מרים זוהר ב"רישיון לחיים" (צילום: ז'ראר אלון)
השותפה השלישית, אודיה קורן, אף היא בוגרת בית צבי מ-1984, דור שני לאם ניצולת שואה, וכמו במחזה הן היו יחידה אחת של אם-בת, שכהגדרתה בתכנייה ״גרו אתנו גם ששת המיליונים. הם אכלו אתנו ארוחת ערב, הסבו אתנו בליל הסדר, הסתובבו בלילות וצעקו ובכו והעירו את אמא.״
ההתמודדות הפרטית של קורן חדרה להתמודדות עם התפקיד של הילדה, הבת שקלרה כמעט ומסרסת אותה ברגשי האשמה שלה על שנותרה בחיים. גם היא מרגשת כאשר היא משתחררת מהעול ומתחילה את הצעדה שלה אל החופש.
את העולם הפרטי המשולש הזה מצליח רון אלישע לתאר בשילוב טוב של הומור חד עם אמת חדה אף יותר. הדקירות של הטקסט הן תמיד דואליות. התהום נפערת והלבה הלוהטת שולחת את לשונותיה לכל עבר. ברגעים שקלרה מבינה שהתביעה הגרמנית להביא מדי שנה הוכחה שהיא עדיין חיה, כדי להמשיך לקבל את הפיצוי החודשי, העלבון והזעם גוברים על הציניות.
המשחק עושה את החוויה
סייעו לכך במסירות של הזדהות ומקצועיות נאווה סמל, דור שני בעצמה, שתרגמה ועיבדה את המחזה כך שהוא נשמע מאוד מקומי ומוכר, והבמאי רועי הורוביץ, שבהצגות העבר התוודע היטב למרקם המורכב של שורדי-שואה ודור שני. כאן הוא מצליח להכיל מצוין את המפלצות של העבר שמיטלטלות בתוך חזות הנשים, בראשיהן וביכולת שלהן לתקשר, בין אם לבתה, בין הקרבן לנציגת העם שבגד בערכיו, ובין הדור שני הישראלי והדור שני הגרמני.
אודיה קורן ושרה פון שוורצה ב"רישיון לחיים" (צילום: ז'ראר אלון)
אלכסנדרה נרדי עיצבה תפאורה הנמסכת על רעיון של מגירות שבהן העבר מתויק בקפידה. רוני כהןעיצב את התאורה, ולירון מינקין עיצבה את התלבושות. נופך חשוב ומרגש בפני עצמו נתנה המוזיקה של שמוליק נויפלד.
בסיכומה, ״רישיון לחיים״ היא הצגה שבה המשחק עושה את החוויה ומרים זוהר, יחד עם אודיה קורן ושרה פון שוורצה, מעניקות לתפקידיהן ולעלילה את המשקל המיוחד של אישיותן, ומבלי לגלוש למלודרמה הן מצליחות לספר לנו משהו חשוב על עצמנו. ואולי מישהו שם בירושלים יבין את האבסורד ויחוס על השורדים והשורדות שעדיין אתנו.
04/06/2017
:תאריך יצירה
|