פסטיבלים - ללא גבולות: סטיאן ווסטרהוס בישראל

וירטואוז הגיטרה הנורבגי מכניס לפסטיבל ישראל את הסאונד הפסיכדלי-אלקטרוני

אפשר בקלות להכתיר את המופע של סטיאן ווסטרהוס כאחד האירועים המסקרנים ביותר בפסטיבל ישראל 2017. האמן הנורבגי יביא איתו ב-15 ביוני את הפסיכדליה האקספרימנטליסטית עם הגיטרה המנסרת, האפקטים המהפנטים וקול הפלסט המעודן שלו שמרחף מעל הסאונד הבלתי רגיל שהוא מייצר באמצעות אלתור ומשחקי פירוק והרכבה של צלילי המוזיקה.

גשרים מוזיקליים

המוזיקה של ווסטרהוס נעה על קו אפלולי ששולח באווירה - אותי לפחות - לציר שבין רוברט פריפ (קינג קרימזון) ופיטר האמיל (ואן דר גראף ג'נרטור). הוא מחזיק בחמישה אלבומי סולו שהספיק להוציא מאז 2009, כשהאחרון שבהם "Amputation" התפרסם ב-2016.

לקריירה העצמאית שלו קדמו שנים שבמהלכן שיתף פעולה עם אמנים שונים והיה חבר במגוון הרכבים, כמו להקת הסינת'פופ Monolithic, להקת הנו-ג'אז האלקטרוני Jaga Jazzist, להקת הפוסט-רוק Pale Horses ו-Puma הרוק-אלקטרו-אוונגרדית.

נקודת המוצא שלו היתה תואר ראשון בלימודי ג'אז במכללת מידלסקס שבבריטניה ומשם המשיך לתואר שני שקיבל מאקדמיית הג'אז בטרודהיים, עיר הולדתו. וג'אז הוא אכן סגנון מוזיקלי שמאפשר חריגה ממשבצות מוזיקליות והרבה אלתור, מה שמתבטא גם בעושר המוזיקלי שמציגות היצירות של ווסטרהוס, שמעז להרחיב את הגבולות בניסויים שלו – גם באולפן וגם בפני הקהל בהופעה חיה עם הגיטרה והאפקטים הממוחשבים שהוא מאציל עליה.

דוגמה נהדרת לשחרור שמבטא ווסטרהוס אפשר למצוא בשיתוף הפעולה שלו עם הזמרת סידסל אנדרסן, שעל הבמה שרה בג'יבריש לצלילי הגיטרה שלו (חפשו אותם ביוטיוב).

סטיאן ווסטרהוס Photo by Andre Loyning.jpg

סטיאן ווסטרהוס Photo by Andre Loyning.jpg

סטיאן ווסטרהוס (צילום: Andre Loyning, מקור: אתר האינטרנט של סטיבן ווסטרהוס)

הדרך אל הסאונד

על השאלה היכן הוא מוצא את החיבור שבין הרקורד הג'אזי לליין האקספרימנטליסטי שלו, עונה ווסטרהוס: "לימודי המוזיקה שלי היו הבסיס והתיאוריה למוזיקת ג'אז. זאת הייתה דרך מעולה ללמוד תיאוריה במוזיקה, ולאמן את האצבעות והאוזניים. בית הספר לא יכול ללמד אותך אסתטיקה, את זה אתה אמור לגלות לבד. אני חושב שלימודי הג'אז עזרו לי לשמוע יותר טוב וליצור את המוזיקה שרציתי בכל עת. המוזיקה שבפנים היתה ועודנה שם."

מתי התחברת לראשונה עם המוזיקה האקספרימנטליסטית? מה הוביל אותך לבחור בצלילים שעברו מניפולציה לעומת סאונד נקי של כלי נגינה?

"תמיד הייתי קריאטיבי ומכוון ליצירה וטיפול בסאונד. כנער נהגתי לחתוך רצועות של קסטות וליצור לופים ושילובי סאונד. לא גדלתי לתוך סביבה של תרבות אלטרנטיבית, בלשון המעטה. היכן שגדלתי לא היתה סצנה אמנותית כך שהניסויים הרבים שערכתי גרמו לי לחשוב שאני היחיד שעושה את זה. כל זה קרה לפני עידן האינטרנט.

"בכל מקרה, היתה חנות תקליטים בעיר השכנה ונהגתי לבלות שם המון ולהקשיב לתקליטים. מאוחר יותר בשנות העשרה שלי, התמזל מזלי להכיר חברים עם אוספי תקליטים ענקיים שנעים בין פאנק, פסיכדליה, ג'אז וכל מה שביניהם. זאת היתה מעין אטמוספירה פתוחה. אף אחד לא היה חושב שזה מוזר אם היית אוהב במקביל גם את ברטוק וגם את סלייר."

ווסטרהוס משתלב ביצירות שלו גם בשירה, בקול זך ונקי ממניפולציות אלקטרוניות, שכאילו מתנגד לדיסטורשנים מסביב. "זה משום שאני עדיין לא מכיר את הכלי הזה כל כך טוב", הוא מסביר מדוע אינו מעבד מחדש גם את קולו האישי, "ולדעתי יש להשתמש באפקטים אלקטרוניים רק כדי להצעיד קדימה את הכלי או הרעיון שביצירה. אבל לפני כן, אני צריך להבין מהו הכלי שלי."

ולמרות הסאונד באלבומו האחרון, "Amputation", ווסטרהוס שילב גיטרה ושירה בלבד, מלבד תופים אלקטרוניים בכמה מהשירים.

אם אתה מעבד את הסאונד של הגיטרה – איפה אתה מוצא שהיא מוגבלת כך שאתה נדרש לבחור בכלים אחרים?

"אני לא חושב שלגיטרה יש גבולות. לי יש, אבל לה אין."

"תמיד הבאתי את הקול הייחודי שלי"

איך אתה רואה את ההתפתחות של הסאונד האישי שלך דרך העבודה בהרכבים שבהם היית חבר? נתקלת בגבולות מסוימים בביטוי של הטון האישי שלך במסגרת קבוצתית?

"לכל קבוצה יש את הדינמיקה שלה והאופן שבו היא עובדת. למזלי, ניגנתי עם המוזיקאים הטובים ביותר שאני מכיר כיום ולמדתי המון מכך. אני אוהב לטייל ולנגן בהמון הופעות. זה מעצב את המוזיקה ושוטף החוצה את כל מה שלא נחוץ ולא מזכך את הביטוי המוזיקלי.

"מנקודת המבט שלי, נגינת הסולו היתה תמיד מרכז העניין. זה היה תמיד המקום שבו הרגשתי חופש לחקור וליצור בלי שיש אדם או כל גורם שיכול להשפיע עליי או למנוע ממני לעשות את זה. בכל הפרויקטים שלקחתי בהם חלק ובכל הלהקות שבהן הייתי שותף, תמיד הרגשתי שאני יכול להביא את הקול הייחודי שלי במקום רק למלא את המשבצת של נגן הגיטרה. אני לא ממלא תפקיד של כלי מסוים, אני ממלא את התפקיד שלי עצמי."

בין שילובי הכוחות שרשם ווסטרהוס בעבר, הוא עזר גם בתזמורת הפילהרמונית דרום הולנד ויצר איתם חספוס מוזיקלי, לרגעים הרמוני ולרגעים עמוס דיסוננס. "זה הכל חלק מאותה דינמיקה", הוא מסביר את ההשראה לקומבינציה, "אתה לא יכול להביא אור בלי חושך."

קודם כל, כנות

אפשר לומר שיש אווירה מאוד קודרת, אפילו משרת אימה, בחלק מהיצירות שלך - זה אכן הרגש שמוביל אותך ביצירה?

"פרמטר אחד שנמצא בראש מדד האיכות מבחינתי זה כנות. אני רוצה שהמוזיקה שלי תהיה כנה ושתבטא מה שהיא אמורה לבטא. אני חושב שאנשים יכולים לחשוב שישירות במוזיקה עשויה לערער לפעמים. אבל היא גם מאוד משחררת בגלל כל האנרגיה שבקלות יכולה להיות מתויגת כאפלה ואגרסיבית, אך יכולה להיות מלאה בחיוביות וכוח יצירתי. אותה אנרגיה חייתית אינסטנקטיבית שכולנו סוחבים בתוכנו - וכולנו גם מדכאים - לא חייבת להיות הרסנית. היא יכולה להיות דרך לפעולה - גם במובן חיובי.

"זה כמו סקס ותאווה. הרגשות האלה מוציאים החוצה את השורשים החייתיים שיש באנשים, וזה מה שהופך אותנו לחיות במובן מסוים, ובעולם המבוית שלנו דרכי ההתנהגות האלה מוגבלות לחדרי חדרים. כשאתה מטעין את כדור האנרגיה הלוהט הזה לתוך המוזיקה, אין ספק שזה יכול להיות מפחיד, אבל זה רק טבעי."

סטיאן ווסטרהוס photo by Voldseth.jpg

סטיאן ווסטרהוס (צילום: Voldseth)

המופע של סטיאן ווסטרהוס במסגרת פסטיבל ישראל יתקיים ביום חמישי, 15 ביוני 2017, בשעה 23:30, באולם שרובר, תיאטרון ירושלים. מחיר: 60 ₪. רכישת כרטיסים באתר פסטיבל ישראל