פסטיבלים - מיכאל קולהאס - צדק לפניו ישרוף

אילן רונן מחזיר להבימה הישג שהעלה בקאמרי לפני 31 שנים וזכה להצלחה בינלאומית

מעגל ישראלי של נובלה גרמנית

הנובלה מיכאל קוֹלהאס - Michael Kohlhaas - מאת היינריך פון קלייסט פורסמה בשנים 1808- 1810 ומבוססת על סיפור אמיתי שארע בתחילת המאה ה-16. בנובלה מתאר קלייסט איך סוחר סוסים הגון וישר נופל ברשת שחיתות השלטון כאשר בקשתו לסעד בית המשפט נדחית והוא מחליט ליטול את החוק לידיו ובאלימות בעזרת קרבנות אחרים של השלטון.

רצח, הרס ושריפות שהוא מחולל על פני כל גרמניה מביאים תוצאות בסופו של המאבק הזה: קולהאס זוכה לצדק, מתקבלת תביעתו לפיצוי על נזקים שנגרמו, הכוללים הרעבת סוסיו, הכאת משרתו וגזל שלוש פרוטות שנתן לו, וגזל בגדיו. אך פסק דין צדק אחר קובע כי הוא ישלם בחייו על פשעיו שלו, כמי שנטל את החוק - או את הצדק - לידיו, וייתלה בכיכר העיר.

הנובלה עובדה לתאטרון תחילה ב-1972 על ידי קבוצת אסקוריאל, בעיבוד של עליזה עליון ושמעון לוי, ואחר ב-1986 בבימויו של אילן רונן בקאמרי בכיכובו של יוסף כרמון, וזכתה בהצלחה בינלאומית גדולה בפסטיבלים שונים שאליהם הגיעה. כעבור עשרים שנה עלה עיבוד של הנובלה בסרט הישראלי "תנועה מגונה" של צחי גראד וזכה בפרס הפסטיבל הבינלאומי בחיפה. כעבור שנה בפסטיבל התיאטרונטו זכה בפרס השחקן נבו קמחי שהופיע במונודרמה שכתב יהושע סובול בזיקה לסיפורו של קולהאס.

המעגל הישראלי של הנובלה נמשך כאשר לפני שנתיים וחצי העלתה בתו של אילן רונן, יעלי רונן, גרסה ברלינאית עדכנית בתאטרון גורקי שהוגדרה כ"עיבוד חופשי על פי פון קלייסט". החירות היצירתית שלה העתיקה את העלילה לשני מקומות נפרדים - גרמניה של אנגלה מרקל וישראל של השב"כ ומעבר הגבול לרמאללה, וחיברה ביניהן בדרך מקורית.

מיכאל קולהאס (צילום: ז'ראר אלון)

החלטה דרמטית

עתה, ובמסגרת אירועי שנת ה-100 של הבימה, הכוללים העלאות חדשות של הצגות ישראליות מצליחות, חוזר אילן רונן אל ההצגה שלו, ומה שהיה ישראלי אקטואלי בה בשנים של מלחמת לבנון והקרע שנוצר אז בין ימין לשמאל, עמד מול עיניו גם הפעם ובהחלטה דרמטית הוא בוחר לשחזר את אותה הצגה שעלתה בקאמרי. תכניית ההצגה החדשה שערכה רות טון מנדלסון עם תחקיר מקיף של רמי סמו, מבססת היטב את ההחלטה של רונן, ומומלץ להקדים לבוא ולעיין בה לפני תחילת ההצגה.

ההחלטה של רונן, לדבריו, מתבססת על שלוש צלעותיו של משולש ההצגה המחודשת: הנובלה כשלעצמה המעלה את מצוקת היחיד מול אטימות המערכות הפוליטיות, המשפטיות והביורוקרטיות; שאלת הגדרתו של קולהאס כגיבור של מחאה חברתית או כטרוריסט, המשליכה על שאלת הקוד המוסרי של צה״ל כפי שאירוע סביב אלאור עזריה ומשפטו; וההכרה שלו כיוצר ההצגה, שכמו שתי הצלעות הראשונות גם השלישית - זו של תפיסתו הבימתית והעיצובית לפני 31 שנים - רלוונטית גם כיום. ובשתי מילים: הוא צדק.

פירושה של הצלע השלישית הוא כי רונן הביא עמו בחזרה אל הבמה ארבעה שותפים חשובים לאותה גרסה - וכמבקר ההצגה אינני יכול שלא להודות לו על כך. התפאורה הייחודית שעיצבה רות דר בסגנון חיתוכי העץ של יעקב פינס ואלברכט דירר שיוצרת מסגרת אפלה, הפעם עם תאורה רגישה של זיו וולושין, עיצוב נהדר של יהודית גרינשפן למסיכות סוסים ואנשים וגולגולות, ומוזיקה ״ברכטיאנית״ מרתקת של דן הנדלסמן שהפיק יחד עם גיא ויינגרטן את הביצוע.

השותפה הרביעית מאז היא רבקה משולח שתרגמה את המחזה של ג׳יימס סונדרס, שעיבד את הנובלה להצגות תלמידים אך עלה בדרגה בהצגתו של רונן. משולח אף הוסיפה למפעל התרגום שלה את השירים המצוינים המלווים את ההצגה על פי שיריהם של מרטין לותר, כריסטיאן הופמן, היינריך היינה ומשוררים אנונימיים מהמאות ה-17-15. את התנועה הפעם עיצב יפה עמית זמיר, ואסי אשד הדריכה היטב בתחום השפה והדיבור.

מיכאל קולהאס (צילום: ז'ראר אלון)

אנסמבל שחקנים מצוין

אבל החידוש האסתטי והרעיוני לא היה יכול לעמוד במבחן הבימתי העכשווי בלי האנסמבל המצוין של שחקני הבימה, ובראשם נורמן עיסא בתפקיד קולהאס. יש בעיסא משהו רך ואנושי גם כשהוא זועם ושוצף את העוול, ואת הדרישה, והציפייה הנאיבית למבחן הצדק. כשהוא תמה על כך שהתביעה שלו היא חוקית למהדרין הוא מבין כי רק בדרך הזרוע יוכל להשיג את המגיע לו. הרגישות והעוצמה של עיסא יוצרים קולהאוס ישיר, שאמונתו בצדקת דרכו גם מוליכה אותו לקבל את דינו, על פי אותם עקרונות שבהם זרע טרור.

לצדו מרגש ומיוחד נמרוד דגן בתפקיד המשרת הארזא. הוא מתחיל את תפקידו כדמות שולית אך עד מהרה הוא מגבש ממנו דמות מרתקת. הוא מצמרר במונולוג הגדול שבו הוא מתאר את כל מה שהתרחש, את עושק הסוסים, את המכות שחטף בעצמו - וזוכה בתשואות הקהל בסוף המונולוג.

הדמות המרכזית השלישית בהצגה היא זו של הרוזן ורדה, שהוא גם המספר המוליך את האירועים מפרק לפרק. מגלם אותו היטב תומר שרון, שבשיא משחקו הישיר גם שר שניים מהשירים הכהים בקול צלול וגדול.

דוית גביש מרגשת כאשתו של קולהאס, ואלכס קרול מתענג על תפקיד היונקר המפונק, שיחד עם שמעון כהן הממזרי כמנהל המשק שלו (ואחר כך גם כחבר הממשלה) אחראים לעוול שנעשה לקולהאס ומשרתו. בתפקידים אפיזודיים שונים בולטים אורי הוכמן, נדיר אלדד, רוברטו פולק, אליעד סודאי, מיטל נוביק, גל בן עמרם, ניל משען והילד גיא אורן.

מיכאל קולהאס (צילום: ז'ראר אלון)

התוצאה היא ש״מיכאל קולהאס״ היא הצגה שאוחזת בקהלה מבחינה צורנית ורעיונית, ומבלי להזדקק לסממנים מוחצנים של זיקה אקטואלית ומקומית מצליחה להאיר את העכשווי שלנו. זהו הישג של רונן יחד עם שותפי היצירה הוותיקים והחדשים, והאנסמבל החדש, ותרומה חשובה של הבימה כתיאטרון לאומי.