מסרט למחזה

״שקספיר מאוהב״ נולד כסרט קולנוע ב-1998, עם תסריט מבריק שכתבו מרק נורמן והמחזאי טום סטופארד, המתאר כקומדיה רומנטית ובאופן חופשי את תחילת דרכו של ויליאם שקספיר. הגאון הדרמטי הצעיר נתקל בסרט בקשיי כתיבה, קשיים כלכליים ובעיות ביחסיו עם נשים, נהנה מחסדיו היצירתיים של כריסטופר מארלו, גדול מחזאי תקופתו, מתאהב בנערה המתחזה לצעיר נלהב לאמנות התיאטרון, ומקבל השראה לכתיבת מחזה חדש. הסרט עטור הכוכבים זכה בשבעה פרסי אוסקר ועוד עשרות פרסים אחרים.

15 שנים אחר כך עלתה באחד מתיאטרוני הווסט-אנד של לונדון גרסה בימתית של הסרט בעיבוד לי הול, שזכתה לשבחים רבים - טבעיים לחלוטין לקהל האנגלי שמכיר כל זיז שקספירי המצוטט בטקסט, ויודע כמובן שמדובר בסך הכול בהתחכמות מבריקה על חשבונם של שקספיר, מארלו, המלכה אליזבת, וגיבורי תרבות כמו ג׳ון וובסטר וראשוני הבמה האנגלית לתפארתה.

העלילה נשענת ברובה על הסונטה המצוטטת ביותר של שקספיר - ״האם אשווה אותך ליום קיצי״ - שעמה נפתח המחזה ״רומיאו ויוליה״, אשר תמונות שונות מתוכו מעשירות את המחזה ונותנות לו נופך דמוי שקספיר, ובלי להשוות כמובן. כבר בסצנה הזאת, ועוד יותר במהלך ההשראה לסצנת המרפסת של רומיאו ויוליה, הדגש מושם על נוכחותו והשפעתו של מארלו, במהלכים המזכירים את סצנות מכתבי האהבה ב״סירנו דה ברז׳רק״.


שייקספיר מאוהב, צילום: דניאל קמינסקי

הנערה, ויולה, הגיעה אל שקספיר בתחפושת נער כדי לשחק במחזה שלו, וזאת בימים שנאסר על נשים להיות שחקניות. עד מהרה מתגלה סודה ומתפתח הרומן הפיוטי, בעוד אביה, המבקש תואר אצולה למשפחתו, נותן אותה ואת כספו ללורד וסקס, העתיד לצאת לפתח את שדות הטבק בווירג׳יניה.

כל זאת בתוך מאבק בין שתי להקות תיאטרון, המתחרות על שקספיר כמוציא אותן מהבור הכלכלי ששקעו בו. המאבק ביניהן מתפתח לקרב חרבות מותאם לקרבות בין בית קפולט ובית מונטגיו, ומי שזוכה לתהילה מיוחדת היא האומנת של אותה ויולה, שפועלת ומתפקדת כהשראה ישירה לדמות האומנת של יוליה. הסוף טוב מנקודת המבט של תולדות הדרמה, ובאשר לרומן - דמיוני או אמיתי - הוא כבר יעלה בעשן הסיגריות מווירג׳יניה.

להנגיש את שקספיר בישראל

העשן הזה הוא גם העשן של המחזה הבימתי שמדבר יפה לקהל האנגלי, אך אפילו עם התרגום הנהדר של דורי פרנס, ולמרות כל ההברקות, כאן המחזה יכול לזכות באהדת אלה שמכירים את מחזותיו של שקספיר, למדו אותם, ובעיקר אלה מהם המכירים משפטים ידועים של המלט, של מקבת, ואולי גם של מחזות אחרים - כפי שתזכיר להם התכנייה היפה של רות טון מנדלסון ורמי סמו.

נותרה אם כן המשימה של התיאטרון הלאומי שלנו הפותח עם ההצגה הזאת את שנת המאה להיווסדו במוסקבה. המנהל האמנותי משה קפטן נטל על עצמו משימה לא פשוטה כלל ועיקר - להנגיש את השקספיריות לקהל הישראלי כאילו הוא מכיר או צמא לשקספיר ולמחזותיו, ויש בארץ מישהי שזה לא בדיוק בראש סדרי העדיפויות שלה. 


שייקספיר מאוהב, צילום: דניאל קמינסקי

הלהקה הגדולה שקפטן הבמאי כינס על בימת אולם רובינא עושה ככל יכולתה אך בסופו של דבר, עם השוואה או בלעדיה, הגרסה הגדולה והמרשימה למראה של הבימה היא אחרי הכול  ״ישראלית״, למעט כמה דוגמאות טובות לחדירה ״אנגלית״ נכונה לדמויות ולנפש השקספירית.

בראש הקבוצה הישראלית ניצב השחקן הצעיר גד דניאל שמגיש משחק טבעי מאוד כשקספיר שעדיין לא צבר שעות במה. טבעיות מנוסה יותר מגישים בקבוצה הזאת עמי סמולרצ׳יק כמנהל אחת הלהקות; רותם קינן המרשים כמתחרה - השחקן האנגלי ברבג׳, מראשוני שחקני שקספיר ההיסטוריים; פיני קדרון כבעל חוב המתאהב בעולם הבמה; עמוס בוארון כשחקן שאמור לגלם את האומנת; שמוליק כהן כאביה של ויולה; והילד מתן שביט כשחקן האמור לגלם את יוליה.

דניאל גל זוהרת

בקבוצה ה״אנגלית״ בולטים אקי אבני שיוצר בעיקר במערכה הראשונה דמות מקסימה של כריסטופר מארלו; רותי לנדאו המצוינת כאומנת; אמנון וולף הגברי והאנרגטי ביותר בלהקה כלורד וסקס; רוי מילר המבריק כשחקן הנודע נד אלן שמגלם את מרקוציו; אורי אברהמי הנהדר כחייט הלהקה שנקרא לשאת את מונולוג הפתיחה של רומיאו ויוליה; ומיכאל כורש המגחיך היטב את דמות היועץ המלכותי שיהווה השראה לתפקיד מלבוליו ב״לילה ה-12״, מחזהו הבא של שקספיר. וכמובן, גילה אלמגור, מלכותית, סמכותית ונשית כמלכה אליזבת.

אך מעל כולם זוהרת דניאל גל, שזכתה בתפקיד ויולה ומעמידה את ההצגה כולה על כתפיה ועל רגליים איתנות. גל יוצרת בחן רב, מדויק כמו הגשת הטקסטים הפיוטיים בפיה, את כפל הדמויות שלה כנערה מאוהבת וכנער שזוכה בתפקיד רומיאו. 


שייקספיר מאוהב, צילום: דניאל קמינסקי

ערן עצמון עיצב את התפאורה הגדולה מהכיל את כל חברי הלהקה - שהיריעה קצרה מכדי להזכירם - וילנה קרליך העניקה להם תלבושות יפות, עם פאות טובות שעיצבה אסנת שגיא. קרן גרנק האירה כמיטב כשרונה, שרון גל הניעה את מחולות הארמון, ברק גונן ארגן מצוין את קרבות הבמה, אסי אשד עמלה היטב על הגשה טובה של הטקסט ואביב קורן עיטר במוזיקה נעימה לאוזן.

בשורה המסכמת אומר שיש בהצגה קטעים רבים שחיים את העלילה, ומזכירים את פניניו של המחזאי האלמותי למי ששכח או לא הכיר אותו או את הגרסה הקולנועית להצגה.

לרכישת כרטיסים