הקשר למציאות בת ימינו

לפני שנים רבות, נדמה כי כבר נשכחו, יצאה אישה אחת, הדר גלרון, מעולמה הדתי הנוקשה אל חופש הביטוי שבחרה בו, ועשתה דרך ארוכה כסאטיריקנית, המוכרת כאחת מצמד הבדרניות הדתיות "נויה ונורית" וכסטנדאפיסטית של "פולסא ד-נורית" הסאטירי על מעמד האישה בדת, יצרה קברט סאטירי לנוער והופיעה בטלוויזיה וברדיו.

בהמשך החלה לפלס דרכה כמחזאית וכתסריטאית, כותבת פזמונים, מרצה וזוכה בפרס הצגת השנה 2005 על המחזה ״מקווה״ שלה, שעלה בבית ליסין בבימויו של מיכה לבינסון ז״ל ועסק בעולמן של נשים במגזר החרדי. עולם זה כיכב שנתיים אחר כך בסרט ״הסודות״, עם תסריט שלה ושל הבמאי אבי נשר, שזכה לתפוצה ותהילה בארץ ובעולם ואף נבחר להיכלל בארכיון של האקדמיה האמריקאית לקולנוע, זו שמעניקה את האוסקר.

חלפו תריסר שנים ונושא מעמד האישה בעולם הגברים, בדת ומחוצה לה, הוצף אל התודעה הציבורית עד כי, ובאיחור ניכר, הגיע אל שיאיו בשבועות האחרונים - כאילו כרקע לבכורה החדשה של בית ליסין עם המחזה החדש שגלרון כתבה בהשראת התסריט של הסרט, ובבימויו הרגיש של כפיר אזולאי. העלילה אמנם איננה עוסקת, לפחות לא במישרין, בענייני הימים האלה, אך אי אפשר שלא לקשור בין הדברים.




הסודות (צילום: כפיר בולוטין)


להיות רב-אישה ולאהוב

המחזה מתרחש בעיקרו במדרשה לנשים בצפת. השנה היא 1996. נעמי, בתו של הרב הס, דיין חרדי בבני ברק. שלושה חודשים אחרי מות אמה היא מצליחה לשכנע את אביה לדחות את חתונתה ולאפשר לה ללמוד במדרשה, שאותה מנהלת הרבנית דבורי, המקיימת גם סמינר מיוחד להסמכת נשים כרבניות. 

דבורי, שהבטיחה לרב הס להכין את נעמי לחיי נישואין, מגלה שנעמי היא עילוי ומפרה את הבטחתה. היא גם ממנה את נעמי להיות החברותא של מישל, תלמידה סוררת, שנשלחה למדרשה כעונש על חטא אפל וסודי. נעמי נחושה אמנם להיות רב-אשה, אך הקשר בינה לבין מישל סוחף את שתיהן למחוזות בלתי צפויים ומאיים להרוס את כל חלומותיה. 

אין ביכולתי לשפוט את עולם הנשים כפי שגלרון מתארת אותו, אלא לקבל את ההתבוננות שלה והארותיה כנתינתן. אבל מבחינה דרמטורגית כשלעצמה נראה לי כי יש התרפקות נמשכת מדי על כל אלה, וגם אם ניצוצות ההומור של גלרון ניכרות, אפשר וצריך לקצר, בעיקר בשעה הראשונה, להדק ולהגביר את הקצב המוליך אל ההתפתחויות של החלק העיקרי.



הסודות (צילום: כפיר בולוטין)


מהלך כזה גם יקל על צמצום המעברים התכופים הכרוכים בשינויים חוזרים פעמים רבות מדי של מצב הבמה - בסיועם של שולחנות היוצרים שולחן אוכל ארוך, שולחן לימודים, מיטות, ואפילו מקווה מרשים, כאחד משיאי התפאורה המרשימה שעיצבה פולינה אדמוב, עם רקע של חלונות, ויטראז׳ים, פתחים אל עולם של דמיון, והכל עם תאורה יפהפיה של זיו וולושין, וכמובן מדפי הספרים העמוסים.

התפאורה הזאת היא אחד הפתרונות למעבר מסרט לבמה, כמו גם צמצום מספר המשתתפים, בעוד המוזיקה היפה של של אלעד ארד שבה ומנכיחה את הנשמה היהודית הנצורה, בכפל משמעות, במדרשה. עפרה קונפינו עיצבה את התלבושות המתאימות, ועמית זמיר עיצב תנועה רכה.


הסודות (צילום: כפיר בולוטין)



עיצוב דמויות חד ומרגש

ציינתי תחילה את היוצרים האלה על שום היותם מרכיבים חשובים בגישתו של הבמאי כפיר אזולאי לעלילה ולדרך הצגתה. חרף הסתייגויותיי לעיל, הוא שומר על רצף וזרימה, ומעצב את המתרחש ואת הדמויות באותה חדות שאפיינה אותו לא מכבר בהצגת ״חתונת הדמים״ בתיאטרון באר שבע, ואפילו ב״נורה״, שם, וב״הדה גבלר״ בהבימה.

ואמנם עיצוב המשחק הוא המרכיב המהותי ביותר בבימוי, ואותו נושאות בעיקר שמונה שחקניות, ותיקות וצעירות, שיוצרות הוויה נשית רוחשת סודות וגילוי. בראשן ניצבת יעל וקשטיין בתפקיד נעמי, הבאה ללמוד ואינה יודעת מה ייחשף בה. היא מדויקת כצעירה נלהבת, אך היא פורחת ככל שהגילוי עצמי מתחוור לה, ונוגעת ללב בכאוס ההתפכחות הממתין לה עם חתנה.

לצדה ושותפה מלאה למהלכים האלה מיכל שטמלר כמישל הסוררת. היא מיטיבה לשדר את הלחץ המופעל עליה להתיישר, ומרגשת במהלכי הכאוס הנפשי והפיזי שהיא נחשפת אליו. מעליהן, אך גם אתן, הרבנית דבורי שליאת גורן מעצבת אותה בהתאם לנדרש במחזה בסמכותיות, ברכות, וברגישות, שגם בה ניכר הכאב האישי הכרוך בעברה.

קרן מרום בתפקיד שיינה ולורין מוסרי בתפקיד מירי הן עמודי התווך החברתי במדרשה, ושתיהן מביאות את מנות ההומור במשחק טבעי ושופע חיוניות. יחד אתן, כמקהלה משחקת, מפטפטת או שותקת דניאל היב, אליה לסרי, בר אקרמן ואלינור דוד. ארבעתן טובות במקום ובמצבים שהן מופיעות.

אחרונים וטובים גם הם שלושת הגברים של העלילה. עמי ויינברג במשחק רגיש ויציב כרב הס, המאמין בבתו, אך גם יודע את האחריות של תפקידיו כאב וכרב. דורון בלנק טוב והחלטי כחתן המיועד מיכאל, המייצג את האורתודוקסיה שנעמי מבקשת לצאת ממגבלותיה. ואחרון, במשחק שופע חיוניות והומור בריא, הוא יניב לוי בתפקיד השכן ינקי, שנותן עינו במישל.

בסיכומה הצגת ״הסודות״ בוחנת מקרוב ומאירה את מהלכן האסור והמוגבל של הנשים בעולם הגברים, בימים ההם ולמרבה הצער גם בזמן הזה.

הסודות (צילום: כפיר בולוטין)

לרכישת כרטיסים