תיאטרון נגד המוות

אין כמעט מחזאי כמו נסים אלוני ששזוכה להערצת אוהביו, תלמידיו, חבריו, שותפיו ושחקניו בכשלונותיו לא פחות מבהצלחותיו. ואחד מכשלונותיו המפוארים הוא המחזה ״נפוליון חי או מת״ שעלה לראשונה בתיאטרון העונות שלו ב-1970, וכעבור תשע שנים בתיאטרון הקאמרי. המחזה עבר עריכות ועיבודים של אלוני, לא רק במהלך החזרות, אלא גם בעזרת דורי פרנס, שכנער בן 16, ראה ערב ערב את ההצגה בקאמרי ורשם כל משפט, כל תנועה, והחזיר לאלוני את אוצרו למען הדורות הבאים.

המחזה עוסק באשליה ובָאמת, בתחושת ההחמצה הגדולה המלווה את חיינו ובַניסיון הנואש להתגבר עליה, באמצעות כישוף נגד המוות – התיאטרון. אלוני מצדיע באהבה לאמנות הבמה, ובמיוחד לקומדיה דל׳ארטה שירדה מגדולתה, כך נדמה לו, וזאת באמצעות שכבות עמוסות כל טוב של עלילה מופרכת מעיקרה אבל עשירה בפנינים ויהלומים וספירים, שלעתים נראים כנזר בוהק, ולעתים קרובות מכבידות ככתר כבד מנשוא. כזה הוא אלוני, דמיונו רץ לפניו, והוא עצמו, כמו קהליו, מתקשים להשיגו. בכך מעלותיו ובכך חולשותיו.

העלילה מתארת את הקיסר נפוליון בונפרטה, נמלט מעולם המתים אל המאה ה-19. הוא מבקש לשוב לחיים ולתקן את הטעות הגדולה שלו: הפלישה לרוסיה. בעקבותיו דולקים  כל שדי עולם התוהו ובראשם – סאמדי ולילית –  מלכי השאול. 

במאמציהם לעצור את הנפטר המתפרע הם מפזרים בכל אירופה נפוליונים נוספים, מזויפים, בתקווה שהמת יתבלבל, יתעייף, יְוותר וישוב עימם לעולם המתים. גם בריגלה –  רוצח שכיר, הנשכר על ידי המאפיה הנפוליטנית לרצוח את הקיסר, מתרוצץ לו בין עשרות הדמויות המאכלסות את אירופה בין השנים 1814-1806 ואת המחזה.



נפוליון חי או מת, צילום: יעל אילן


רעיונות בימוי שופעים

את הצגת החאן מביים אודי בן משה, שלפני 13 שנים ביים אותו בסטודיו של ניסן נתיב. הפעם, בסיוע במאית המשנה אנה בניאל, הוא מצליח לערוך את המחזה להצגה שמיטיבה עמו, עם הרבה מוזיקה של קרן פלס - לפחות שיר אחד יכול להשתלב בפלייליסט של כל תחנת שידור כלהיט מרגש - שמבוצעת בקלידים על ידי אוהד בן אבי, המנהל המוזיקלי והמעבד (יש אזכורים מקומיים וגם למוצרט ובטהובן, וגם שיר אחד שהלחין בשעתו גארי ברתיני) ונעה גולדנסקי בכלי הקשה. 

הרעיונות השופעים של הבימוי ממלאים את הבמה שעוצבה במינימליות מחושבת על ידי ענת מסנר בחיזוק של התאורה שעיצב רוני כהן, ובשפע התלבושות המרהיבות שעיצבה יהודית אהרון. יש שירה מצוינת בהדרכה הקולית של ריקי בוגטין, וכמובן תנועה רעננה וכובשת של אריאל וולף.


אבל בעיקר, מהתמונה הראשונה ועד הסיום אלה השחקנים, שלא באמת מתים, כמו שאלוני טורח להזכיר באחד המונולוגים המפורסמים שלו, ו״לאחר סגירת המסך - המתים - קמים לתחייה… שולפים את הסכין מהלב… מוחים את הדם… מסירים את איפור המוות… רק אצלנו…״ את המונולוג הזה ועוד ציטוטים ומאמרים תמצאו בתכנייה הנהדרת בעריכת פולי ברינר עם צילומים של יעל אלון. 

נפוליון חי או מת, צילום: יעל אילן


שחקנים לתפארת אלוני

והשחקנים, איך לומר, כל אחד, כל אחת, כאילו נולדו בדמיונו של המחזאי, וגודלו וטופחו על ידי הבמאי. ארז שפריר הוא הנפוליון ה״אמיתי״ של המחזה והוא התועה בין נשמות המתים וההיסטוריה בקלילות מקסימה. אריה צ׳רנר כברון סאמדי, וכזומבי, מגיש את אחת מהופעותיו המרשימות ביותר, בתנועה, בשירה ובעיצוב דמות מיוחדת. יוסי עיני מרתק כבריגלה, ובעיקר בטירופו, ויהויכין פרידלנדר הוא פנטלונה הנוגע ללב בשכול על שלושת בניו שמתו בקרב ביום אחד והוא מבקש לנקום בקיסר. 

בת זוגו הנפלאה של סאמדי היא נילי רוגל הסופר-מינית בתנועתה, במחוותיה, בגבה החשוף וברגליה החטובות - ובעיקר בעיצוב המושלם של לילית המתחרה בסאמדי על השלטון בממלכה האפלה. לצדה נהדרות אחת אחת השדות-פולצ׳ינלות-זונות שנפוליון נע ונד ביניהן - נטלי אליעזרוב, ובעיקר כבתו של פנטלונה שתחכה עד בוש לבריגלה; יעל טוקר, במיוחד כארוסתו הפולנית וההריונית של הקיסר; ועמן בלי קשר למגדר, כרמית מסילתי-קפלן, ניר רון, גיא גורביץ׳, איתי שור ואריאל וולף. כולם - כאנסמבל וכיחידים - לתפארת אלוני והחאן.





נפוליון חי או מת, צילום: יעל אילן



בקיצור, היה טוב לשוב ולהיפגש עם נסים אלוני ולחיות מחדש את הקומדיה השדית-אנושית שלו. נפוליון חי או מת - וחג שמח לחאן ולקהל!