|
|
|
 בהנהגתם של שני כהן ומרטן ארייג, שנוכחותם וביצועיהם היו יפהפיים, וסיוע מרשים של איליה ניקורוב, הלהקה יוצרת אלבום תמונות שיש בו דואט, טריו, סולו ותמיד בתוספת המכלול התנועתי שממנו הם בוקעים ואליו הם שבים ומשתלבים. באר חוסך במחוות גדולות, מתמקד בפרטים הקטנים, שמתחלפים בקצב מדויק, לא מהיר מדי, נוטה להרהורים חולפים."
|
|
|
|
|
יצירת המחול של הכוריאוגרף רמי באר בוחנת רגישויות ומצבים אנושיים במחול מרגש נקי מקישוטים
מסה
של
תנועה
חזותית
התמונה ראשונה ב״חלב אם״, יצירתו האחרונה בשלב הזה של רמי באר בלהקת המחול הקיבוצית מעידה על הלך רוח קודר - שיילך ויתפתח בהמשך, יואר ויוחשך, יבקיע עלטה, וירגש בזכות כוריאוגרפיה עשירה, אולי יותר מאי פעם בקריירה הארוכה והפורייה שלו. פנס - דמוי נר - מוליך אל מחוץ לבמה זוג רקדנים.
זה קצר ומהמם. ומיד מעלה לתודעה את העובדה שהיצירה מוקדשת לזכרם של הוריו, שורדי השואה וממייסדי קיבוץ געתון שבו הקימה יהודית ארנון מחול פורה, ובאר ממשיך את דרכה. הפעם, כפי שיתגלה לאורכה של היצירה המרתקת החדשה - ולא לראשונה - באר מוותר על קישוטים שאפיינו רבות מעבודותיו בעבר, לא מעט בזכות יכולותיו הפלסטיות העיצוביות.
גם הפעם באר עיצב את הבמה, ובעיקר את התאורה הייחודית, ואף את התלבושות יחד עם לילך חצבני. הבנים במכנסונים קצרים עם חולצה פתוחה, הבנות במכנסונים וחלק עליון אינדיבידואלי, יוצרים מסה חזותית ברורה של פרידה, גם כאשר נראה שהמשימה נעזרת בפסקול של אלכס קלוד ובאר שיש בו יצירות וקולות של באך, מאירה אשר, פיטר סלרס, דן רומר ובן זייטלין ועוד.
חלב אם, צילום: אייל הרוש
אלבום תמונות
החזות והסאונד אפקטיביים, אבל ב״חלב אם״ נראה כי באר פונה אל האישי האחר, זה שמפעמים בו זיכרון וגעגוע, ונוכחים בו גברים ונשים שממצים את המרקם האנושי הפרטי שהוא מביא באמצעותם. אחד אחד הרקדנים והרקדניות נכנסים כל אחד בסולו קצר, ללא וירטואוזיות לשמה אלא כביטוי אישי, זיהוי שיעמוד למבחן כאשר מיד אחר כך הלהקה כולה תתכנס על הבמה.
בהנהגתם של שני כהן ומרטן ארייג, שנוכחותם וביצועיהם היו יפהפיים, וסיוע מרשים של איליה ניקורוב, הלהקה יוצרת אלבום תמונות שיש בו דואט, טריו, סולו ותמיד בתוספת המכלול התנועתי שממנו הם בוקעים ואליו הם שבים ומשתלבים. באר חוסך במחוות גדולות, מתמקד בפרטים הקטנים, שמתחלפים בקצב מדויק, לא מהיר מדי, נוטה להרהורים חולפים.
פה ושם באר משתחרר מהמועקה, אולי נזכר ברגעי אושר של ילדותו. הוא יוצר רצפי תנועה מעניינים שיש בהם הרחבה של מעגלים שגרעינם האינטימי נוגע בעצבים הרגישים, ויש גם טקסט ארכני מייגע, מיותר לאופי הכללי של היצירה.
מעבר לנקודת התורפה הזאת התוצאה הסופית היא מחול מגובש מאוד עם דגשים על היכולת של הלהקה כקורוס מיומן, מחובר, שיש בו הולכה אינדיבידואלית, רגישויות ומצבים אנושיים. זהו מחול חשוף מקישוטים מכבידים, ובמהותו הוא תוספת מרשימה למכלול יצירותיו של רמי באר ולאיכותה של להקת המחול הקיבוצית.
חלב אם, צילום: שרית אזולאי
12/12/2017
:תאריך יצירה
|