פסטיבלים - חג המחזה המקורי (2)

שתי הצגות שמביאות נושאים אקטואליים לוחצים - מצוקת הסיעודיים ורדיפת התקשורת

קח את אבא שלך ולך לעזאזל - דו״ח שחור

רמי ורד הוא שחקן סטנדאפיסט מבוקש כבר שנים רבות, ועושה את אמנותו בנאמנות גם לעמיתיו ו״מתחריו״ על במות הבידור ובטלוויזיה. אבל כדי שיכתוב מחזה שלם, ואפילו מצוין, הוא היה צריך לעבור חוויה אישית. החוויה חשפה בפניו גם את הבית הפרטי וגם את משבר הסיעוד בישראל, שהגיע לשיאיו השנה, כפי שנחשף בדו״ח מבקר המדינה, השופט (בדימוס) יוסף שפירא, ובכמה מקרים שהגיעו למודעות הציבור באמצעות התקשורת.

אבל ורד לא היה צריך את אלה כדי לגלות את עומק המשבר. לפני שלוש שנים אביו לקה באירוע מוחי קשה, ומצבו המשיך להיות קשה גם כאשר התעורר מהתרדמת. ורד גילה כי אביו, כמו סיעודיים רבים אחרים, ובני משפחותיהם נתונים במלכודת המיטות החסרות, האבחנות החלקיות או המתעלמות, השיקום המתאכזר לעתים. וכמו שוורד כותב: ״הבנתי שמנסים להיפטר ממנו ומכאן שמו של המחזה ״קח את אבא שלך ולך לעזאזל״.

ועל זה, במהותו, המחזה שכתב - עם דרמטורגיה מצוינת של שחר פנקס - קומדיה שחורה על בן שנקרא להתגבר על משקעי העבר כאשר אביו נמצא בתרדמת לאחר שבץ מוחי. הבן עובר סדרת חינוך מיוחדת במחלקת השיקום של בית החולים, ובה בעת במחלקת השיקום של גרושים וגרושות בתל אביב. שתי מערכות יחסים שצוברות תאוצה, והן דרמטיות כשלעצמן, אך בזכות המיומנות של ורד והכנות שלו, הן מצחיקות כדי שגם נבכה ברצינות.

קח את אבא שלך ולך לעזאזל, צילום: ז'ראר אלון

חגיגת משחק ובמה

אמיר וולף ביים את הצגת המחזה באולם מסקין בהומור בריא לא פחות מזה של ורד. הוא נסמך על אנסמבל גדול של שחקנים ושחקניות שנותנים את מיטב כישרונם ויחד עם הבמאי משחקים נפלא על רקע התפאורה הנהדרת והמלחיצה שעיצב זאב לוי. את המוזיקה הביא להצגה רוני רשף, את התלבושות רחלי בן שמעון, את התאורה מאיר אלון ואת הווידאו אריק אביגדור.

אבי קושניר מגלם את עמי, הבן האובד הנחשף לממסד כמו למצוקת אביו, באחד מהישגי המשחק הגדולים והחשובים בקריירה העשירה שלו. הוא משלב במינון מדויק את התרופה המרה של המצבים הדרמטיים ואת זו המתוקה של ההומור שמתחזק אותם. ובמילה ובשתי מילים - משחק מופלא.

עזר כנגדו מצוינת היא ריקי בליך שכמו עמי גם היא כלואה במחלקה עם אמה, המשתקמת טוב יחסית, בגילומה המשועשע נכון של תמי ספיבק אדומת השיער, שתמיד טוב לראותה על הבמה. היא גונבת קצת את ההצגה, ומשאירה את השוד העיקרי לשחקן הוותיק אורי אברהמי, שאינו מרחם על עמיתיו ולוקח מהם כל אבן חן שהוא נתקל בה כשהוא מתעורר לרגע מהתרדמת.

הצוות הרפואי: רוי מילר המצוין כמנהל המחלקה התחמן יחד עם שותפתו למסחרה בגילומה הממזרי של שיפי אלוני, והגר טישמן המרגשת כאחות עם המצפון. ובחוץ הילה שלו כמתחרה רצינית על לבו של הבן הנקרע בין המצבים שנקלע אליהם.

ולסיכום ככלות הצחוק השחור, רמי ורד מתחרה במבקר המדינה עם הדו״ח השחור שלו על המצב הלא-סיעודי שלנו.

קח את אבא שלך ולך לעזאזל, צילום: ז'ראר אלון

עיתונאי על תנאי - עד שתבוא היריה

אין צורך להציג גם את גיא מרוז, ש״עיתונאי על תנאי״ הוא המחזה השני שכתב בקריירה רבת השנים שלו, שראשיתה בלהקת חיל חינוך, המשכה כמוזיקאי שכתב לכ-40 הצגות, ועיקרה כעיתונאי שכעת יוצר סרטים דוקומנטריים יחד עם רעייתו-שותפתו אורלי וילנאי. מתוך הקיצור הביוגרפי הזה לא קשה להבין שאת המצב המחמיר כלפי התקשורת הוא מכיר היטב, וגם את עולם התיאטרון (מילדותו כבן לאיש תיאטרון ואשת יחסי ציבור).

המחזה - קומדיה שחורה שמצביעה על חשש מטרגדיה מדממת - מספר על עיתונאי חשוב בטלוויזיה, דורון בליצר, שכולם רוצים להרוג אותו. ראש פשע מאורגן, ניצב בכיר, שר הביטחון, מאהבת, ויש סיבות טובות שיחשוד גם שאשתו תשלוף מולו את הסכין או האקדח. השאלה היא רק מי יהיה הראשון. או ליתר דיוק מי יהיה העיתונאי הראשון שיחוסל אצלנו. על הצל הזה המאיים כותבים אנשי תקשורת שונים בתכנייה הרצינית - אחת משלוש שערכה רות טון.

מה שטוב במחזה, לבד מההומור והדיאלוגים, הוא שאף אחד לא יוצא ממנו טוב. לא התקשורת ולא הצרים עליה, נציגי ההון, השלטון והעולם התחתון שמעורבבים ומחוברים חזק. וזה עובד מצוין בבימויו של נורמן עיסא - שיודע מה זה להיות איש תרבות מאוים - עם הדרמטורגיה הטובה של יוני להב, המוזיקה של זיו הרפז, התפאורה המצוינת והתלבושות שעיצבה יסמין וולק, התאורה של זיו וולושין, וגם כאן הווידאו של אריק אביגדור.

עיתונאי על תנאי, צילום: ז'ראר אלון

רציני ומאיים

את הבימוי של עיסא מביא אנסמבל משוכלל של קומדיאנטים ושל דרמטיים על בימתו הקטנה של אולם בלאנש (לשעבר היינקן). את המשטרה מייצג עמי סמולרצ׳יק, במידתיות נפלאה של הפער בינו לדרגה הבכירה שלו. את המשילות מייצג אורי הוכמן המדושן עונג ותושיות מתחלפות כשר הביטחון ואת השלטון התחתון מביא פיני קידרון בכל הדרת איומיו. נענה לקריאתם מנכ״ל ערוץ החדשות המאוים והמשת״פ במשחקו המדויק של רותם קינן.

הרציני והמאוים על ידם הוא תומר שרון כעיתונאי שיודע הכל בלי פחד ובלי משוא פנים עד שזה מגיע לקצה האף שלו. שרון מעצב נפלא את המהלך שנקלע לתוכו, כהד לאותם עיתונאים המעידים בתכנייה על המצב. סובבות אותו דוית גביש המצוינת בחרדתה כאשתו, ליאת אקטע הרצינית כעיתונאית המאהבת, וספיר אזולאי הרעננה כברמנית שהיא גם הבת של ראש ארגון הפשע.

ובסיכום אפשר בהחלט לומר שהמחזה הזה לא היה כל כך מצחיק, אילולא היה כה רציני ומאיים.

עיתונאי על תנאי, צילום: ז'ראר אלון