אישה מרתקת
 
טרנס רטיגן הוא אחד המחזאים האנגליים שלא זכו להכרה של התיאטרון הישראלי למרות חשיבותו ומעמדו המוביל בדרמה האנגלית מאז שנות ה-30 ועד מותו ב-1977. מחזותיו הידועים ביותר, שכמובן זכו לגרסאות קולנועיות וטלוויזיוניות, הם ״נער ווינסלו״, ״גרסת בראונינג״ ו״שולחנות נפרדים״ שהועלה בהבימה, כמו גם ערב של שני מערכונים שלו.
 
אבל המחזה החשוב והטוב ביותר שלו, שאף הוא זכה לפחות לשתי גרסאות קולנועיות הוא ״הים הכחול העמוק״, מ-1952, שעולה עתה בבימויו של אלון אופיר בתיאטרון בית ליסין - אולי בזכות גאולתו לפני שנתיים בתיאטרון הלאומי המלכותי בלונדון. זהו מחזה שמחטט בחיי גיבוריו כפי שמעטים השכילו לעשות, ועלילתו הנפרשת בצעדים דרמטיים עדינים, לכאורה, היא עלילה נפשית של שלושת גיבוריה, הסטר, בעלה לשעבר, ומאהבה הצעיר.
 
אבל למחזה הזה קדמה טיוטה שנכתבה בעקבות הניתוק בין רטיגן לבן זוגו, קנימורגן, וכל מה שאירע אחרי כן. אבל באותה עת הודאה כזאת בהומוסקסואליות לא באה בחשבון, והמצוקה של שהות דחוקה בארון מנעה רבים וטובים מלחיות בגלוי את רגשותיהם והעדפותיהם האנושיות. לפיכך המיר רטיגן את העלילה למערכת יחסים הטרוסקסואלית, וכפי שתמיד ידע - גם בהמשך - הוא היטיב לזהות את המורכבות הייחודית של אלה בכך שבמרכזם ניצבת אישה.
 
ואמנם דמותה של הסטר במחזה הזה היא אחת הדמויות הנשיות המרתקות בדרמטורגיה האנגלית, ובין השורות שלה ושל הפרטנרים - כולל ארבעה שכנים שמתערבים בעלילה - יש בה יותר מהנקרא בשורות הגלויות. המסייעים לכך בהצגת בית ליסין הם התרגום המצוין של עידו ריקלין וגם הבימוי של אלון אופיר וההחלטה לשנות במשהו את סיום המחזה. 


הים הכחול העמוק, צילום: כפיר בולוטין

 
בימוי אנושי
 
המחזה מתחיל בכישלון ניסיון התאבדות של הסטר בגז ומשככי כאב. השכנים מצילים אותה, ואחד מהם, רופא לשעבר, שמסמן איכשהו העדפה מינית גאה. הוא אף מעניק לה טיפול רפואי שנמשך לכל אורך היממה של המחזה שבמהלכה נקרא אליה בעלה לשעבר, שופט נכבד שאהב אותה ואת הציורים שלה, למרות אדישותה לרגשותיו, כמראה הפוכה לקרע המתהווה ומעמיק בינה לבין מאהבה הצעיר, טייס לשעבר שלא נקלט בחברה האזרחית ומחפש מוצא לעצמו מהקרקעית ששקע בה.
 
כל זה מתרחש בדירה די פשוטה שעוצבה ברכות על ידי סבטלנה ברגר, עם תאורה יפה ונוגעת בתחושות הרגשיות בעיצובו של זיו וולושין. אליהם מצטרפים המוזיקה הרכה של שמוליק נויפלד, והתלבושות התקופתיות הטובות שעיצבה אולה שבצוב.
 
העלילה, כאמור, מתרחשת בנפשותיהם של הדמויות ואופיר היטיב להאיר את המהלכים האלה בבימוי רגיש, שמעלה את מפלס ההזדהות האפשרית והאינדיבידואלית של הקהל עם המתרחש. הוא נמנע, כמו רטיגן, משיפוט של הדמויות, ומצא חן בעיניי בין השאר בעיצוב של דמויות המשנה - בעלת הבית, ושלושת השכנים - כאנושיים מאוד, עם רגישויות משלהם, ובעיקר עם האמפטיה כלפי הסטר.


הים הכחול העמוק, צילום: כפיר בולוטין

 
משחק משובח
 
אבל בעיקר ההישג של ההצגה הזאת הוא בעיצוב דמותה של הסטר, במשחקה הנפלא של לימור גולדשטיין, ששלפה ממעמקי המצולות של הדמות הכתובה, מהשברים הרגשיים, משהו חזק ואפילו בעל משמעות לעצם העלאת המחזה בימינו. היא בונה דמות חזקה, שיודעת מה חולשותיה ומה עוצמותיה, שלא הגברים הם שיקבעו לה את זהותה אלא היא עצמה. לטוב או לרע.
 
נדב נייטס מצוין כפרדי, המאהב שמחפש את מקומו מעבר למשחקי הגולף שהוא משתעשע בהם ויותר ממערכת היחסים בינו לבין הסטר. הוא חזר מהמלחמה שבה שירת כטייס, אך לא מצא דרך לחזור לשחקים, והוא מחפש מוצא במקום אחר. נייטס נסער בחלקה הראשון של ההצגה, וכואב ומרגש בחלק השני, כאשר הוא מחליט לעשות את מה שלבו אומר לו.


הים הכחול העמוק, צילום: כפיר בולוטין
 
לירון ברנס מרשים כבעלה של הסתר, ובמיוחד כאשר הוא חושף את מלוא רגשותיו כלפיה, למרות שדחתה אותם ולא החזירה לו אהבה. נעמה שפירא תוססת, מצחיקה ואנרגטית כבעלת הבית, כצמד השכנים טובים מאוד מאי קשת וויקטור סבג, ועופר רוטנברג טוב כחבר של פרדי. מי שגורף סקרנות הוא השכן השלישי, מר מילר, שנמרוד ברגמן מגלם אותו במשחקו העדין שהיטיב לעצב את המסתורי, החידתי, ובמיוחד הפן האנושי של הדמות שיש לה משמעות רבה במהלך היממה, ובסיום.  

בסיכומה, הצגת ״הים הכחול העמוק״ היא בחירה נועזת ומרתקת של תיאטרון בית ליסין, והיא זוכה לבימוי ומשחק משובחים. כדאי לבוא ולהתחבר אל העלילה הנפשית הזאת.


הים הכחול העמוק, צילום: כפיר בולוטין