היו בנות...

לפני ארבע שנים, במסגרת הרמת מסך, העלה רועי אסף את GIRLS כתחנה ראשונה במסע יצירתי שסופו לא היה ברור לחלוטין באותה עת, וכמנהגם של כוריאוגרפים המתייחסים אל יצירתם בהתבוננות שלאחר מעשה, לכאורה, הוא כבר חשב על הצעד הבא. 

העולם הנשי כפי שרועי אסף תיאר אותו באמצעות חמש רקדניות מרתקות בבגדי גוף אדומים שעיצבה אז ענבל בן זקן, היה קבוצה אינטימית שמשתלטת על כל ניסיון של אחת מהן לפתח זיהוי עצמאי נפרד. את ההשתלטות הזאת יצר אסף בתנועה שהמשיכה קווים שבלטו בשתי יצירותיו הקודמות, "שש שנים מאוחר יותר" ו"הגבעה". 


GIRLS & BOYS, צילום: אסקף

אלא שהמורכבות והמבנים הכוריאוגרפיים של השתרגות ידיים התרחבה גם לרגליים וביחד למעשה נוצרה תנועה משוכללת שיצרה דימויים מבניים משתנים. במגע קל של הומור נוצר מעין מופע נוסח המיוזיקל ההוליוודי, עם פריצות מעניינות אל האישי והרגשי שהודגשו בקטעי מוזיקה קלאסית ואחרת שערכה רעות יהודאי. 

באותו שלב, ועם ההנאה הרבה מיופיה והיצירתיות השופעת בה, הייתה בי תחושה כי בכל זאת חסרה בה דמות גברית, אחת או יותר, שתעניק הקשר חיצוני-נרטיבי להתנהלות הבנות. בסוף הערב התברר לי כי אסף אכן ממשיך את העבודה על היצירה. 

זמן מה אחר כך בבראונשוויג, גרמניה, ניסה אסף לחבר את הבנות עם קבוצת בנים, אך הניסוי עדיין לא בשל, אולי משום שבכוונתו היה להקדים לחיבור הנכון את יצירת הבנים בנפרד. כעבור שנה נוספת עשה זאת באינטימדאנס של תמונע והעלה את יצירתו BOYS לחמישה רקדנים, על פי תכניתו המקורית ליצור טרילוגיה.


GIRLS & BOYS, צילום: אסקף

היו בנים...

עד מהרה התחוור כי לא מדובר בתרגום מילולי של יצירת הבנות ליצירת בנים, אלא בשתי יצירות העומדות לעצמן שחוט הטבור המקשר ביניהן הוא עיצוב הבמה - משטח לינוליאום לבן וצר שעליו נרקדות היצירות תוך זליגה מהודקת למשטחי הבמה הכהים משני עבריו ומאחור. 

למרות שמספר הרוקדים הזהה למספר הרוקדות יצר זיקה של דמיון וכן כמה מרעיונות התנועה והתמונות שנוצרות במהלכן, בכל זאת אלה היו שתי יצירות מובחנות - בשינויים שנצבעים באמצעות התאורות היפהפיות של עומר שיזף, באמצעות הזהות המינית ובאמצעות התלבושות השונות שעיצבו ענבל בן זקן - בגדי ים סגולים לבנות, ודורון אשכנזי לבנים - מכנסיים קצרים וחולצת שרוולים קצרים בשחור-כחול . 

את השונה הגדירו גם הקטעים המוזיקליים האחרים לכל יצירה שהרכיב אסף ועיבדה-ערכה רעות יהודאי. רק Kyllikk מאת יאן סיבליוס בנגינתו של גלן גולד מופיעה בשניהם, אך במיקומים שונים ביצירה, וכמובן באפקט שהיא יוצרת בכל מחול. 

בכל אחת מהתמונות של יצירת הבנים הציצה תנועה עגולה ורכה שנראית טבעית אצל הבנות אך מתקבלת כקריצה של מיניות אחרת מהדימוי המיני הגברי המודגש. אבל שלא כיצירות אחרות שעלו בשנים האחרונות, אסף לא עסק ביצירה הזאת במיניות כשלעצמה או ביחסים הומוארוטיים בין הרוקדים, כשם שלא עשה זאת ביצירה של הבנות.


GIRLS & BOYS, צילום: אסקף


עכשיו בנות ובנים יחד

עתה ולפי הזמנת אוהד נהרין שב רועי אסף אל חיק בת שבע, והפעם קיבל את האנסמבל הצעיר שגמל לו בביצוע מרשים של מכלול הרעיונות שחוברו משתי היצירות לכלל יצירה אחת שלמה שסכומה גדול יותר מסך שתיהן. למעשה כל מה שהיה טוב ומרשים בהן נותר, אך לא כשהיה אלא בהעצמה נדיבה, על פניה מעודנת ומבעד לרכות או הנוקשות נבע כוח שונה, שבו אין מחיצות והבדלים ושונות.

ביצירה השלמה המשיכו לעבוד עם אסף מעצב התאורה עומר שיזף ועורכת המוזיקה רעות יהודאי שהפסקול המורכב שלה העמיס תחושות על המתרחש, הפעם בהדהוד שנוצר בין תנועת הבנים לתנועת הבנות. התלבושות הפעם הן בעיצוב של תומר הלפרין, והבנים קיבלו מכנסי ספורט אדומים, הבנות בבגדי גוף מעוצבים בוורוד בהיר מאוד.

לרכישת כרטיסים