|
|
|
 כוחו של 'מראה מעל הגשר' שב ומוכיח את עצמו בהפקה הזאת של יורם לוינשטיין וזאת הזדמנות לשוב ולהתרגש מחדש מהסיפור האנושי והאוניברסלי, שיש בו אקטואליה השבה ונחשפת גם אצלנו."
|
|
|
|
|
מחזהו הנפלא של ארתור מילר עולה בהצגה אנרגטית מצוינת בסטודיו יורם לוינשטיין
ביצת הכבוד
יש לי חולשה גדולה ל"מראה מעל הגשר" של ארתור מילר, מאז שראיתי את הצגתו, כשאני כמעט בר מצווה ובמהלכן של נסיבות משפחתיות טרגיות. זה היה בהבימה של פעם, בבימויו של היי קיילוס, עם מישה אשרוב, יוסי בנאי ושושנה דואר, זכרם לברכה, ועם יונה עטרי תיבדל לחייים ארוכים. ובזכות אותה הצגה, אם הייתי צריך לבחור עשרה מחזות שהשפיעו עליי, כאדם וכאיש תיאטרון, "מראה מעל הגשר" היה אחד מהם.
מילר החל את כתיבת המחזה עוד ב-1950, בעקבות תחקיריו הקשורים ל"חופי הכרך", זנח אותו, ורק כעבור חמש שנים ישב לכתוב אותו. ומה שהתחיל לפני המקארתיזם הפך למחזה שצליליו הצורמים של מקארתי מהדהדים בו.
מעבר לטכניקה הדרמטית המושלמת, מילר כתב מחזה רב-שכבות שנושאיו הגירה בלתי חוקית אל ארץ ההבטחות הגדולות, אהבה ותשוקה אסורות כנגד אהבה טהורה, מעמד אבי המשפחה, יחסי בעל ואישה כולל מעמד האישה, כבוד אמיתי ומדומה, בגידה, הלשנה, חוק, הריגה. הטבעיות של השתלשלות הדברים, וההשתרגות שלהם אלה באלה רוקמת טרגדיה אמריקנית-אוניברסלית.
ציר העלילה הוא אדי קרבונה, סוואר בנמל של ניו יורק, ממוצא איטלקי, שהוא היפוכו הגמור של אדיפוס המלך. בעוד זה הולך ומגלה את האמת על עצמו, על חטאיו שחטא בלי דעת ומעניש את עצמו בעיוורון, אדי קרבונה הולך ושוקע בביצת הכבוד העצמי והשקרים שהוא משקר לעצמו ולזולתו, ועוורונו הטבעי לאמת מעניש אותו.
מראה מעל הגשר, מקור: אתר הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין
אמפטיה רגשית
מילר כתב מחזה צלול מאוד, הנפתח כסיפור על מה שאירע מפי מספר, עורך דינו של קרבונה. הוא אינו מפרש אלא רק רומז, ובאמצעותו מילר מצליח לשמור על המתח עד הסוף ממש, לעצב את דמותו של אדי כגיבור טראגי קלאסי, ולנהל את עלילת המחזה צעד אחר צעד, אפילו כאשר כל אחד מאלה מבשר למעשה את הבא אחריו.
אך מעל לכל, וזה ממאפייני הדרמה הריאליסטית של מילר, הוא יודע לבנות דמויות בשר ודם, אמינות, נוגעות, כואבות, גם כשהן עיוורות או חסרות אונים. אדי נהנה מהאמפטיה הרגשית של הקהל, מהסלחנות כלפי תשוקתו, אולי אפילו ממידה מסוימת של הזדהות עם הכבוד המדומה שבשמו הוא מפיל את הבית שבנה בעמל רב.
כמו אדי, כך גם אשתו ביאטריס שמבינה טוב מכולם את הטרגדיה הממשמשת ובאה, ועורך הדין אלפיירי שיחד עם אדי מייצגים את הדור המבוגר, האמור לשאת באחריות למעשיו. וכאלה הם קתרין האחיינית שאדי מאוהב בה ונאבק להשאירה תחת כנפיו החושקות-חונקות, ושני בני הדודים של אשתו, מרקו ורודולפו, שהגיעו מאיטליה למצוא פרנסה עבור המשפחה שנותרה מאחור.
מראה מעל הגשר, מקור: אתר הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין
אחד המחזות הפופולריים
על שום כל אלה, כנראה, "מראה מעל הגשר" הוא אחד המחזות הפופולריים ביותר בדרמה האמריקנית של המחצית השניה במאה העשרים, מאז שהוצג לראשונה ב-1955 - אחרי שמילר כבר שבע הצלחות עם "כולם היו בני", "מותו של סוכן" ו"ציד המכשפות".
בארץ הוא הוצג בהבימה שלוש פעמים. הראשונה כאמור ב-1956, וכעבור 34 שנים ב-1990 בבימויו של איציק ויינגרטן עם יוסי בנאי, הפעם בתפקיד אדי קרבונה. את התפקיד הזה שיחק ג׳וליאנו מר בגרסה השלישית של הבימה בבימויו של מיכה לבינסון ב-1999. לפני שמונה שנים עלתה הפקת בית ליסין עם יגאל נאור, בבימויו של הלל מיטלפונקט שגם תרגם את המחזה.
התרגום הזה משתתף בהפקה החדשה של המחזה המושלם הזה, והפעם בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין עם תלמידי השנה השלישית, בניהולה האמנותי של לילך סגל, ובבימויו האנרגטי והחי מאוד של אלון אופיר, שהשכיל להדק את ההתרחשויות, למקד אותן בתגובה החשדנית מלכתחילה של אדי בנער החמודות "האחר" לפי חשדותיו, שמאיים על בעלותו על קתרין שהיא "שלו ורק שלו".
משחק לוהט
אופיר מצא את הנתיב הנכון לשחקניו הצעירים ועיצב עמם משחק לוהט, בהתאמה לדם האיטלקי הזורם בעורקיהם, ובמיוחד במשחקו של תומר מחלוף בתפקיד אדי כמטען מצטבר של חומרי נפץ רגשיים מוטרפים. מחלוף מתקדם אל הסערה האחרונה כשהוא מעביר הילוך בכל תמונה, ובאחרונות הוא קורע לב באובדן הצלם שלו. הישג שלו ושל הבמאי.
מראה מעל הגשר, מקור: אתר הסטודיו למשחק יורם לוינשטיין
דניאלה דלין מצוינת כאשתו ביאטריס, ואף היא מתקדמת צעד צעד מתמונה לתמונה אל השיא הדרמטי שלה. כך גם יעל אלקנה בתפקיד קתרין, המתבגרת במשחק ממוקד מנערה לאישה. מצוין במיוחד גל פופולר בתפקיד אלפרדו, במשחק שמתגבר את גבריותו אל מול החשדות והלחצים של אדי. אופיר מרטין מדויק וחד בתפקיד האח הגדול מרקו המגונן על כבוד המשפחה אל מול ההשפלה שמשפיל אדי את אחיו.
מראה מעל הגשר, מקור: אתר הסטודיו למשחק יורם לוינשטיין
אנטון מקלנקו הוא עורך הדין אלפיירי המספר של המחזה, והוא עושה את החלק הזה של תפקידו במתח נכון, כמי שיודע כי בשלב מסוים יתברר חלקו במשחק של אדי, כמי שהבין אך לא השכיל לעצור אותו ולמנוע את הסיום. בתמונות שבהן הוא מנסה לעשות זאת מקלנקו יוצר דמות טרגית בפני עצמה.
מראה מעל הגשר, מקור: אתר הסטודיו למשחק יורם לוינשטיין
ניב מנור עיצב תפאורה מעניינת שבה הדירה של אדי מוקפת ברציפים מוגבהים, שבהם מתקיימים המעברים בין התמונות, ואף מעבר לזה. אייל תבורי עיצב תאורה אפקטיבית יפה,ֿ ואביב כרמי, בוגרת הסטודיו, התגייסה לעצב יפה את התלבושות התקופתיות בעזרת אלכס קוכמן. אלון אופיר השלים את הבימוי בעריכה מוזיקלית נקייה מהגזמות או קישוטים ברקע.
כוחו של "מראה מעל הגשר" שב ומוכיח את עצמו בהפקה הזאת וזאת הזדמנות לשוב ולהתרגש מחדש מהסיפור האנושי והאוניברסלי, שיש בו אקטואליה השבה ונחשפת גם אצלנו.
16/04/2018
:תאריך יצירה
|