יצירתה החדשה של הכוריאוגרפית הקנדית עושה שימוש במוזיקה של באך, בווריאציות שנעשו עליה ובטקסט שמשמיע גלן גולד בעיוות סאונד. התוצאה אסתטית וקרה.
סאונד ואמצעים תומכים
המטרה המוצהרת של הכוריאוגרפית מארי שווינאר היא לעצב מחדש את גופי שבע הרקדניות ושלושת הרקדנים בלהקתה. זה כשלעצמו איננו עניין חדש במחול, ולמעשה אין כמעט חידושים תנועתיים ברעיונות שלה.
שם היצירה הוא "רמיקס של גוף / וריאציות גולדברג" וכבר בכך שווינאר אומרת שמרכז הכובד הפעם הוא הסאונד - ואריאציות גולדברג של באך, מוזיקה החדשה שכתב לואי דופור על פי יצירתו של באך, והקלטות דברים שאמר גלן גולד על אינטרפרטציה מוזיקלית, המושמעות בעיוות, אפקטים וקולות שמשמיעים הרקדנים על הבמה.
את אלה היא מניעה בעזרת אמצעים תומכים שונים, כאלה שבדרך כלל משמשים נכים, מוגבלי תנועה, קשישים שמתקשים בהליכה ועוד – כמו קביים בארוכים שונים, מקלות הליכה, רתמות, מקלות תקועים בפה או מחוברים למצח, וגם כבלים שעליהם תלויה, למשל רקדנית הצועדת לכאורה על כפות ידיהם הנפתחות של חבריה. יותר לוליינות ממחול, אבל הקהל מחא כפיים בהתלהבות. אחר כך, כשצמד רקדנים יעשה נד-נד באוויר הוא כבר לא יזכה לגיבוי של תשואות מהקהל.
החום האנושי מנוטרל
הבעיה ביצירה הזאת היא שמארי שווינאר תכנתה אותה בדייקנות כה גדולה עד שניטרלה את החום האנושי. כמו הסאונד של גולד המדבר שהרמיקס מנטרל את משמעותו. אם לא קוראים את דבריו בתכנייה לא מבינים מה הוא רוצה להגיד.
האסתטיקה של התנועה, לעומת זאת, ברורה מאוד. קטעים קצרים ויפים – בעיקר כאשר אין בנמצא קביים וכד`. רעיונות כמעט פיוטיים שנעלמים כלעומת שנכנסו.
בעיקר זהו ערב של רקדנים נפלאים, שמחפים על המכניות הכפויה עליהם בשליטה מוחלטת על גופם, אם ברמיקס או בדקונסטרוקציה או בשלמות הקלאסית של תנועתם, על נעלי בלט או בלעדיהם, בעירום החזה, וברתמות שיוצרות את התלבושות.
מארי שווינאר עיצבה במה יפה, שאת הקור הלבן שלה ידעה להמיס בעזרת תאורה מדויקת מאוד. את התלבושות והשיער עיצב ונדל.
לפרטים נוספים
02/04/2006
:תאריך יצירה
|