הוקי קרח או תיאטרון?
 
"קרא עלי בוויקיפדיה ואחר כך נדבר," מצווה עליי הבמאי אלביס הרמניס מלטביה, המגיע לפסטיבל JAFFA FEST עם הטרגיקומדיה עטורת הפרסים "חיים ארוכים" של תיאטרון ריגה החדש. קראתי. העובדה הראשונה שקפצה לנגד עיניי הייתה שהרמניס הצעיר הגיע לעולם התיאטרון לאחר שכשלה תכניתו המקורית - להפוך לשחקן הוקי קרח בנבחרת הלאומית.

"אתה צריך להבין," הסביר לי הרמניס בשיחה השנייה בינינו, "מה הייתה המשמעות של הוקי קרח בשנים שלטביה הייתה אחת ממדינות ברית המועצות. מדינה קטנה של כמה מיליונים שמנסים לשמר מסורת ושפה מול שלטון מרכזי שמתנגד לגחמות העצמאות שלהם. התחום שהלטבים הצטיינו בו היה הוקי קרח, והטובים ביותר הצטרפו לחברי נבחרת ברית המועצות שבמשך כארבעה עשורים זכתה בכל מדליות הזהב האולימפיות ובכל אליפויות העולם. צריך להיות אגרסיבי וגם חכם על מנת להצליח בהוקי קרח. זה כמו שילוב של אגרוף ושחמט. העיסוק בזה היה בשבילי מחנה אימונים לקראת תפקידי כבמאי תיאטרון."


חיים ארוכים, מקור: אתר פסטיבל JAFFA FEST

אז מתי נכנס התיאטרון?

"לא היה צריך להגיע אל התיאטרון בזמן השלטון הקומוניסטי, התיאטרון הגיע אליך. כמו אופרה וקונצרטים, תיאטרון היה חלק מן התפריט שלכל אזרח, לפחות בערים בברית המועצות. במילים אחרות, גם מי שרצה להיות שחקן בנבחרת ההוקי של לטביה או של ברית המועצות, לא הגיע לאמנות עם עגלה ריקה."

 התחנה המעניינת הבאה שלך היא ארה"ב, שבה חיית שנתיים בשנות ה-90.

"כן, בהתחלה בניו יורק ואחר כך בסן דייגו. גרתי בקליפורניה במלון שמיועד למקרי סעד למיניהם. במשך שישה חדשים ישבתי בספריה הציבורית וקראתי ספרות שנאסר עלינו לקרוא בזמן השלטון הקומוניסטי. התקופה הייתה קשה במיוחד להוריי שלא ידעו איפה אני. באחד הימים קראתי ספר של המשורר יוסף ברודסקי וכל כך התאהבתי בו שהחלטתי בו במקום שהספר הזה בא אתי. לא ידעתי שהאמריקאים שתלו צ'יפ בספרים וכשניסיתי לעבור ביציאה פעמוני האזעקה צלצלו בעוצמה. הוצאתי את הספר מתוך המכנסיים. איזה בושה." 
  
הבמאי הסרבן
 
הביקור הקרוב של הרמניס, אחד מעשרת הבמאים הבולטים באירופה, לא יהיה הראשון שלו בישראל. שתי הצגות שלו עלו כאן בעבר, האחרונה שבהן מופע היחיד של מיכאיל ברישניקוב "ברישניקוב/ברודסקי" - מחזה מעוצב לפרטי פרטים, שבו חולק ברישניקוב עם הקהל את אהבתו הגדולה לשירתו של המשורר היהודי-רוסי, חתן פרס נובל, יוסף ברודסקי. הפעם הוא מגיע לפסטיבל התיאטרון ביפו עם "חיים ארוכים", מופע נטול מילים העוסק בזקנה ובבדידות האנושית.
 
"כשאני מתמודד עם מחזות ועם אופרות אני תמיד משמש בשני תפקידים - במאי ומעצב תפאורה, ולעתים גם תלבושות. חשוב לי גם לשלוט גם בעיצוב, בתמונה הכוללת שיראה הצופה באולם. המימד הוויזואלי מאוד משמעותי ב"חיים ארוכים" שתוצג ביפו, משום ההצגה מתנהלת ללא מילים, יוצא שחסכתי להפקה את עלויות התרגום," מוסיף הרמניס וצוחק.


חיים ארוכים, מקור: אתר פסטיבל JAFFA FEST
 
הרמניס משמש כבר 21 שנים כמנהלו האמנותי של התיאטרון החדש ריגה, בירת לטביה, ובמקביל הוא מוזמן לביים בעיקר בארצות דוברות גרמנית -  אוסטריה, גרמניה, שוויץ - ובהפקות יוקרתיות של בתי האופרה הגדולים, בהם ה"לה סקאלה", פסטיבל זלצבורג ועוד. באתר הוויקיפדיה שאליו הפנה אותי מצוינים לא מעט פרסים בהם זכה כשחקן וכבמאי. על העובדה שב-2012 סרב לקבל מידיו של נשיא לטביה לשעבר, וִלַאדיס זַטלֶרס, את אות "מסדר שלושת הכוכבים" - אחד מאותות ההערכה החשובים הניתן בלטביה – הוא אינו מעוניין להרחיב. אותו נשיא נחשד באי שקיפות באשר לתרומות שקבל למימון מסע הבחירות שלו.

הוא גם אינו מעוניין לעסוק בסירובו לעבוד בתיאטרון "תָליה" בהמבורג, משום שהמבורג קלטה לדעתו יותר מדי פליטים מן המזרח התיכון. אתרי העיתונות האירופית מכילים ציטוטים מדבריו שהיו עשויים להתקבל בברכה במסדרונות הממשל הישראלי הנוכחי: "התגוררתי בתוקף נסיבות עבודה בפריז, סמוך לתיאטרון שבו נטבחו עשרות צופים. חייתי בין היהודים בפריז והרגשתי כמעט כמו בישראל, באווירה של חששות יומיומיים ממעשי טרור.

"אני יודע שלא כל הפליטים הם טרוריסטים, אבל המחבלים הם פליטים. אנחנו במזרח אירופה איננו שותפים לפתיחות של הגרמנים ובוודאי לא לפתיחות של תיאטרון טליה בהמבורג. אני, כאב לשבעה, חרד ומזמין את מנהלי התיאטרון לעסוק בוויכוח ענייני ולהימנע מלהדביק לי כינויים כמו 'גזען'."  בהמשך נעשה הרמניס ל"אישיות בלתי רצויה" ברוסיה, לאחר שסרב לביים בתיאטרון הבולשוי הנודע ממוסקבה כמחאה על כיבוש חצי האי האוקראיני קרים.


חיים ארוכים, מקור: אתר פסטיבל JAFFA FEST

 
"הקפיטליזם מזניח את הזקנים"
 
כשהתבוננתי ברשימת היצירות שביימת עד היום ראיתי חלוקה ברורה בין קלאסיקה, גם באופרה וגם בתיאטרון, לבין עבודות במה כמו "חיים ארוכים", שנראית כמעין מסר אמנותי חברתי.

"זה נכון בחלקו, כי היו עוד הפקות שפתחו בפני את הדלתות לתיאטרונים החשובים של אירופה והרבה מאוד להפקות אופראיות. גם שם בעולם האופרה אני מקבל עבודה כשאני עוסק בבימוי ובעיצוב.

"יש לי דעה נחרצת באשר לתפקיד האמנות. אינני מאמין שתפקיד האמנות הוא לשפר את העולם. מבחינתי זה בערך כמו להיאבק במכת יתושים עם טלפונים סלולריים, בזבוז זמן ואנרגיה. כשאתה קורא ספר טוב אינך חולק את החוויה עם הכלב או עם החתול שאתה מגדל בבית.

"שחקני תיאטרון למיטב ניסיוני אינם חרוצים במיוחד, מה שהם עושים בדרך כלל על הבמה הוא שיחזור מיומנויות שרכשו בזמן לימודי המשחק. רובם אינם מתעניינים באמת באמנות הגדולה של התיאטרון, בטכנולוגיה שלה, הם עסוקים בחשיפה שהתפקיד מזַמן; בקבלת תפקיד גדול. אם אני משווה את עבודת השחקן להכנת מאכל, הרי שהכנת מאכל היא כמעט מדע מדויק בשעה שהשחקנים, בחלקם לפחות, פשוט פותחים את המקרר ויוצרים את התפקיד מתוך המצאי הקיים.

"אני חושב שתפקיד התיאטרון במאה ה-21 משתנה. הוא פונה יותר לעלית החברתית. בעבר ניתן היה לדבר אולי על השפעת התיאטרון על חיי החברה או על מהלכים פוליטיים. הכיוון הזה משתנה. אנשים שמחפשים בידור, לא יגיעו לתיאטרון, יש היצע גדול ועשיר יותר שאינו תיאטרון. 

"כשהייתי סטודנט נתקלתי בנתון שהדהים אותי: כ-95 אחוזים מתושבי ארה"ב מעולם לא היו בהצגת תיאטרון! היום אני כבר לא המום, ונראה לי שהמצב באירופה אינו שונה בהרבה. המשמעות היא שאותו קהל מצומצם יחסית שיגיע לתיאטרון יהיה קהל משכיל יותר, ולכן אנחנו נידרש ליצור אמנות במה עשירה יותר, רב שכבתית יותר. הבעיה שלי היא שבעבודה האמנותית שלי אני נאבק באינרציה. יותר מעניין אותי התהליך מאשר התוצאה. וכמובן שהצגה על אנשים זקנים הרבה יותר מעניינת מאשר הצגה על צעירים ."

למה?

"לצעירים אין מה להציע. עולם הזקנים מעניין הרבה יותר. אצלנו בלטביה יש קשישים שאפילו מסתתרים מזולתם. אינך רואה אותם ברחוב, הם חיים ברובם בתנאים של עוני מחפיר. הפנסיות שלהם נמוכות ביותר והם במקרים רבים בבחינת הבלתי-נראים, הנוכחים הנעדרים. יש סבירות רבה שגורל כמו זה מחכה לרבים מאתנו. זו ללא ספק תוצאה של השלטון הקפיטליסטי של היום, שמנוהל על ידי מומחי כספים של תאגידים בינלאומיים. ההנחיות הבאות הן שאין להקצות כספים לפנסיות של קשישים. מדינות מזרח אירופה צריכות לשלם מחיר על מנת להיות החברות באיחוד האירופי והיחס הגרוע לזקנים הוא אחד המחירים שהן משלמות." 


חיים ארוכים, מקור: אתר פסטיבל JAFFA FEST

"רק האיטלקים לא אהבו"
 

ההצגה שמתנהלת ללא מילים נבעה מן הצורך להגיע ליותר קהל או שהייתה רעיון שצץ במהלך העבודה?

"למעשה מדובר בתהליך שהחל עם תחילת עבודתי בתיאטרון החדש של ריגה. הרעיונות נבעו לאו דווקא מעבודתו של מחזאי או במאי, אלא כתוצאה של עבודת הקולקטיב. מאז שנת 2003 יצרנו בתיאטרון מחזות שעסקו באנשי לטביה עצמם. נוצרו רצפים דרמטיים, נוצרה שפה. עשינו עשר הפקות במשך שבע שנים שבהם העניין היה אנשי לטביה." 

העובדה שבמקביל אתה עצמך יצאת לעבוד בחו"ל בהפקות אחרות לא הפריעה?

"לא, כי התהליך כבר התרחש מעצמו. במהלך השנים השתנו תפיסות המשחק עצמן -  לא מדובר רק בשחקן שמחקה מציאות כזאת או אחרת, כמקובל בתיאטרון לאורך הדורות, אלא בטכניקות חדשות שהגיעו לשיאן בהצגה 'חיים ארוכים'."


אלביס הרמניס, מקור: אתר פסטיבל JAFFA FEST

 
מיהם גיבורי המחזה?
 
"שאלה מעניינת, כי הם לא נולדו מתוך עצמם אלא כהמשך להצגה שעשינו בשנת 1987. מדובר בהצגה שנקראה 'צליל השקט'  - Sound of Silence. פנינו לצמד סיימון וגרפונקל ובקשנו את הסכמתם לשימוש בשם השיר הנודע שלהם, כי המחזה עסק בהשפעת השירים שלהם על הצעירים במדינות ברית המועצות של אז. רשמית מוזיקה מערבית מן הסוג הזה הייתה אסורה, מעשית, הפזמונים היו מוכרים מאוד.

"אותם גיבורים של המחזה משנת 1987 הם הקשישים הנטושים בדירה המשותפת – 'קוּמוּנַלקָה', דירה שבה מתגוררות משפחות ויחידים בחדרים משלהם, ואת השירותים, המסדרון והמטבח הם חולקים ביניהם (צורת מגורים זו שהייתה מוכרת גם לי כאן בתל אביב של שנות ילדותי, עדיין שרירה וקיימת ברוסיה ובמדינות הגוש המזרחי לשעבר עד היום. י"ש). ההיפים של שנות השישים והשבעים הם הדיירים במחזה."

איך הקהל מקבל את הצגה?

"ההצגה הועלתה ביותר מ-40 מקומות שונים בעולם, ובהכללה ניתן לומר שהיחס  הבלתי הולם לזקנים בחברה הוא תופעה כלל עולמית. היא התקבלה היטב בארצות שבהן אזרחים קשישים נמצאים במצוקה, וגם בשוויץ שבה רבים מבני הגיל השלישי גרים בדיור מוגן יקר ואקסקלוסיבי. רק בארץ אחת היצירה לא הובנה, ארץ אחת שבה היחס למבוגרים הוא ככל הנראה טוב יותר, חם יותר וההיסמכות על שיקול דעתם של הקשישים הוא חלק מובנה בחברה, וזו, תתפלא לשמוע - איטליה."       

חיים ארוכים, מקור: אתר פסטיבל JAFFA FEST

ההצגה תתקיים ב-31 במאי, 1, ו-2 ביוני 2018 ב-20:00 בתיאטרון גשר ביפו. להזמנת כרטיסים באתר הפסטיבל
 

רכישת כרטיסים