פסטיבלים - אסילום - אין לאן לברוח

יצירת המחול החדשה של רמי באר בלהקה הקיבוצית היא קינת געגועים אצורה בין החומות

בחירה יצירתית מודעת

דומה כי אין כמושג הלטיני אָסילוּם מילה בודדה שיכולה לתאר מענה למכלול חרדות המחפשות ישועה. מאז שנקבעה אי אז, וכמעט בכל הקשר, החל במקדשים דתיים, בואכה המזבח או הפסל או מוצג מקודש המוצבים בו ואפילו המקדש עצמו, זה היה המקום שאליו יכלו להימלט נרדפים מכל סוג, ולמצוא בו מקלט או מגן ולפעמים גם מפני רשויות וחוקים, ואפילו כהגנה על חופש אקדמי, ובתחום האנושי ביותר מקום אישפוז לחולי-רוח.

החלטתו של רמי באר לנקוב במושג הזה (אם כי בחר משום מה לנקד על פי הגייתו באנגלית, אַָסֵַיְלוּם, אולי משום שזה נשמע עשיר יותר) היא רעיונית ובה בעת גם מעשית. זו בחירה מודעת המאפשרת לו כיוצר לשלוט בכל היבטי היצירה שלו - כוריאוגרפיה, עיצוב במה, תלבושות, פסקול אקלקטי, ותאורה שיותר מכל מרכיב אחר של זרקוריה ופנסיה, האירה בחדות את מורכבות המושג.

אסיליום, צילום: אייל הירש

בפועל הבמה ריקה, שחורה ברקע - שיש בו מפתח המאפשר לראות שנים שלושה מהרקדנים העוברים בו בשרשרת, ובקלעים שמהם ואליהם באים ויוצאים 15 הרקדניות והרקדנים הישראלים ובני לאומים אחרים המתארחים בלהקה במועד הזה (יש גם אחרים שישבו בהופעה לידינו). כל זה איפשר לבאר ליצור מהלך יפהפה שבו הם נעים לאחור לכל רוחב הבמה, מצד אל צד, בצעדים קלים ומהירים.

אסיליום, צילום: אייל הירש

התלכיד הגדול

כי האסילום האמיתי של היצירה הזאת הוא בעיקרו המבנה, זה שאליו חותרת היצירה באמצעות מבני-עזר. זאת גם החוזקה של היצירה, ובה מפגינה הלהקה יכולת מרשימה של ביצועי תלכיד באוניסונו, פירוק לקבוצות-משנה והיענות מוחלטת ל״מפקד״ - מרטן הארייג המצוין. הארייג מעניק ליצירה את החזות המלחמתית על היבטיה השונים, הנשענת בין השאר על הכרזת הוראות לבעל מספר אישי, שאני מעריך כי הוא מספר הזהות האישי הצבאי או האזרחי של באר.

מעת לעת יוצאים מתוך התלכיד יחידים ויחידות למפגני סולו קצרים, יפים גם אם לא בהירים במשמעויותיהם וברעיונות הכוריאוגרפיים, או לדואטים מעניינים יותר. על פניו אלה הם מבקשי המקלט, או השוגים בהזיות, בטראומות, בגעגועים ובאהבות נשכחות. חיוניותם מתעוררת כשהם שבים אל המקלט שלהם - שהוא התלכיד הגדול, זה שבו הם כמו כולם.

וכך, בעיקרו של דבר, יוצר רמי באר מסכת מחול מרשימה המבליטה את העובדה שערי מקלט, מקדשים, מזבחות ובני אדם - הם הם המפלט שאין לאן לברוח ממנו.

אסילום, צילום: אייל הירש

אסילום, צילום: אייל הירש