פסטיבלים - האחרים - לפתח רובץ חטאת

נטע גרטי מרגשת כ"בוגדת" השבה לארץ במחזה משפחתי-היסטורי של הלל מיטלפונקט בקאמרי

והיה בעת ההיא

אחד המצבים המוכרים בתולדות כל העמים שנכבשו על ידי כוחות זרים במלחמות עקובות מדם הוא החשבון שמנהלים כוחות מחתרתיים כנגד משת"פים בזמן המלחמה ומיד אחריה. בתוך המכלול הזה מובלטת המערכת הנוקמת כלפי הנשים שנישאו לאויב, היו מאהבות, או רק שימשו כזונות. ענישתן הייתה בהוקעה פומבית מביישת או במשפטי שדה והוצאות להורג. בצרפת אחרי מלחמת העולם השנייה זה היה אחד הפרקים הקשים ביותר במלך שובה לריבונות ועצמאות.

אבל מסתבר שגם כאן, במהלך שנות המנדט הבריטי, ובמעשה ידיהם של כל אנשי המחתרות - הגנה, אצ"ל, לח"י וקבוצות קטנות יותר - העונש רבץ לפתחן של הנשים היהודיות, ולא ברחמים גדולים. אני מודה שהופתעתי למקרא החומר הרב העוסק בכך, כפי שהביאה רבקה משולח עורכת התכניה הראויה למחזה "האחרים" מאת הלל מיטלפונקט, שעלה עתה בתיאטרון הקאמרי ובבימויו.

המחזה רהוט וקולח בעיצוב הטרגדיה המשפחתית המשמשת כציר העלילה המתרחשת בסוף 1947, חצי שנה לפני הכרזת העצמאות. המקום שבו האישי והלאומי נפגשים הוא פנסיון בעיצוב מכוער של אלכסנדרה נרדי אולי כמראה לעלילות האישית והפוליטית. התאורה המתאימה של עדי שמרוני והתלבושות הטובות של עפרה קונפינו הדגישו את הכיעור.

האחרים, צילום: רדי רובינשטיין

פנסיון של מקלט

אל הפנסיון בבעלותה של אידה מגיעה דסי, צעירה ילידת תל אביב, שהתגייסה בשעתו לצבא הבריטי כדי להילחם בגרמנים. היא הכירה אז את ג'ק הבריטי, קצין מודיעין שלחם באל עלמיין ונישאה לו, עקרה עמו למנצ׳סטר אחרי שאביה דרש ממנה לעזוב כנושאת אות קין, שם נולד בנם דיוויד.

לאחר השנים בהן נעדרה מן הארץ, מנותקת מהמשפחה שראתה בה מורדת ומשת"פית, דסי מגיעה כדי להשתתף בחתונתה של גילה אחותה - למרות שלא הוזמנה, אך בעקבות חילופי מכתבים בינה לבין דודתה ריבה, היחידה שששמרה על קשר עמה. כאן, היא תגלה חיש קל, ממתינות לה הרשימות המפלילות של הארגונים שהפכו את המאבק הציוני למלחמות אחים.

אל עלילת המאבק המשפחתי נשאבים גם דייריו האחרים של הפנסיון שאידה מנהלת אותו כמקלט לנידחי החברה: מאייר, פליט מגרמניה שאינו מוצא פה שפה, בית ומי שייקח אותו; עמירם, צעיר נכה שנפלט מקיבוצו וחולם על קריירה מוזיקלית; ותיאה - זונה צעירה הנושאת נאומים בענייני כלכלה ומעמד האשה, נושא שגם הוא מציץ במידה רבה מבעד לעלילת המחזה.

האחרים, צילום: רדי רובינשטיין

אנסמבל נפלא

הלל מיטלפונקט ביים את ההצגה המצוינת כשהוא מיטיב לנצל את האנסמבל הנפלא שהקאמרי העמיד לרשותו. יצחק חזקיה הוותיק שבחבורה, בתפקיד ללא טקסט מילולי אבל עם הרבה טקסט של שתיקה ומבע פנים וגוף, עושה מלאכת מחשבת של משחק. גם אסתי קוסביצקי, שלשמחתי הרבה שבה לבמה בשנים האחרונות, נוגעת ללב בתפקיד הדודה.

נטע גרטי המרגשת בתפקיד דסי, מביאה משחק ועיצוב חי מאוד של הגעגוע והאהבה אל משפחתה שנגזלו ממנה בגלל נישואיה, את התקווה לפיוס והשלמה ובמיוחד את הסיכוי לנצח במאבק על בנה שעליה לנהל באנגליה.

האישה השניה שבמרכז העלילה היא אידה, בעלת הפנסיון. לכאורה דמות משנית, אבל גם כתפקיד ובמיוחד במשחקה הנפלא והסמכותי של עירית קפלן הוא מייצג את כל מה שאין ולא השכלנו לקיים כאן: קבלת האדם כאדם, קרוב או זר, וזכותו לכבוד והבנה. אידה, הדודה ודסי הן הביטוי הנכון למטען הרעיוני המיוצג במילה האחת שהיא שמו של המחזה.

האחרים, צילום: רדי רובינשטיין

כנרת לימוני מגלמת בחיוניות רבה, ובהדגשה נכונה של הומור, את דמותה של תיאה, הזונה עם חוכמת הקיום, הבנת המציאות והאנושיות הנדרשת לאלה. ג׳וי ריגר מצוינת כגילה, האחות שלחתונתה הגיעה האורחת הלא קרואה. ריגר מיטיבה לעצב את המעבר משמחת המפגש ביניהן להתפכחות מיכולתן להמשיך אותו.

וגם מקומם של הגברים, שמיטלפונקט מצא להם תפקיד במחזה הנשים הדרמטי, לא נפקד. בנוסף למר מאייר, בולט גם דודו ניב הלוהט וצורב כאביהן של דסי וגילה, ומעצב דמות בלתי נסבלת עד לרגע אחד קטן שבו גם ממנו, אולי מאוחר מדי, נשלחת יד של פיוס. אבישי מרידור הוא הדייר הצעיר עמירם, שמתאהב, ובעיקר חי ומנגן את המוזיקה שערך וכתב שפי ישי. גיא מסיקה מצטרף לאנסמבל המצוין בשני תפקידי עזר אפיזודיים.

בסיכומו של דבר המחזה והצגה של הלל מיטלפונקט מאירים פרק אפל, אחד מאלה שהמעיטו לאזכר אותם - וזו סיבה מספיק טובה לראות אותה וליהנות מן המשחק המשובח.