בעקבות הלכי הנפש


"והוא האור" שהפיע ב-1946 לא זכה להדים החיוביים שיגיעו כעבור כ-40 שנה ויגלו ברומן  הביכורים של לאה גולדברג את האור הגנוז בו. כתיבתו החלה ב-1941, והוא הופיע ב-1946 בהוצאת ספריית פועלים, נעלם מהממדפים ושב אליהם כעבור 60 שנה כמעט כאשר הספריה החדשה שבה והוציאה אותו ב-2005. זמן קצר אחר כך עיבדו מרגלית סטנדר וזאב דר את הרומן למונודרמה בביצועה של עירית שילה. 

עתה מגיע הרומן לבמה בעיבודה ובבימויה של יעל קרמסקי, בהפקה של אנסמבל פספורט ומוזיאון תל אביב. הגרסה המיוחדת והמקורית של קרמסקי כוללת חומרים מיומניה של גולדברג, שדמותה ועולמה נחשפו ביתר שאת בשנים האחרונות ולא מעט בזכות מפעל הסרטים התיעודיים של יאיר קדר.     


לאה, צילום: נואית זכאי

העיבוד המרתק של קרמסקי צועד בנאמנות ובמסירות בעקבות הלכי הנפש של הרומן האוטוביוגרפי המפתיע בנבואתו על התפתחות תודעת האישה של השנים האחרונות, ובעיקר על המשך חייה ומאבקיה של גולדברג כמשוררת, מסאית, מבקרת, מתרגמת וסופרת, שרבים מאתנו גדלו על תורתה, על ספרי הילדים הנפלאים שלה, על תורת התרבות המקיפה שלה. 
 
לאה גולדברג נפטרה ממחלת הסרטן, בתחילת 1970, זמן קצר אחרי שהוכרזה ככלת פרס ישראל לספרות. אמה שקיבלה את הפרס בשמה נפטרה כעבור 11 שנים והורתה לכתוב על מצבתה ארבע מלים: "אמה של לאה גולדברג", בהוקרה וכהכרה לבת שעשתה נפלאות בעברית ועד יום מותה הייתה מסורה לאמה.


            לאה, צילום: נואית זכאי


רטטים של אור וקול

עלילת הרומן מתרחשת ב-1931 ומספרת על עולמה המסוכסך של נורה קריגר, בת דמותה של גולדברג, השבה מברלין לחופשת קיץ אצל הוריה. האב סובל ממחלת נפש ומאושפז, והאם שהתגרשה ממנו מנסה להשפיע על עולמה של הבת, ולהרחיק אותה מהתאהבותה בידיד נפש של האב, השב אף הוא לעיירה אחרי 25 שנות היעדרות בארה"ב.


קרמסקי יצרה הצגה שמאירה את המרקם הייחודי של הרומן והלכה בעקבות האור שנקבע בשם הרומן הלקוח משירו של משה בן עזרא "הקיצתי תנומת רעיוני", והוא משמש גם מוטו לרומן: 
"והוא האור אשר ילך ויאור / ימי נוער ויוסיף עת זקוני
ואילו לא יהי מסוד מאורו – / אזי יסוף ספות כוחי ושָני"


לאה, צילום: נואית זכאי

את האור וחלל האולם שבו מתקיימת ההצגה, עם קהל היושב בשלוש פאותיו, יצרה איריס מועלם בצורה מקורית באמצעות מקרן המייצר אור על הבמה כפנס מתוך הקרנה על מסך עגול שעוצבה על ידה יחד עם אמן הווידאו נמרוד צין. 

הרטטים של האור מגיבים לקולה של פיי שפירו שכתבה מוזיקה מקורית המלווה את ההצגה מראשיתה כאורטוריה ומעניקה לנוכחות הפיזית של התאורה את המימד הנפשי והרוחני שלה. שי לוי, שיחד עם עינת קפקא היה עוזר במאי, הוא המפעיל של מרקם האור-סאונד, ובעצמו משתתף בהצגה בקטע קצר ומפתיע.

ארבעה מבצעים נפלאים

ומי שמחזיקים את ההצגה בתלבושות השנהב המיוחדות שעיצבה להם דינה קונסון - עם כל ההרמזים הניעורים תוך כדי ההצגה - הם ארבעת מבצעיה המופלאים. אייל זוסמן קורע קריעה כואבת כאב חולה הנפש, רונן יפרח רך ובעל עוצמה כובשת בתפקיד החבר החוזר מקליפורניה, ראשון לאהבות המאכזבות של העתיד לבוא.


לאה, צילום: נואית זכאי

דינה בליי שור מביאה את נשמת הפרפר העדינה שלה לתפקיד האם ויודעת לעבור כזיקית לצבע לוהט ואפילו אכזרי במעמדיה מול בתה. את התפקיד הזה מגלמת בתעוזת-נפש ירדן גלבוע, אחת התלמידות האהובות ביותר של סופי מוסקוביץ' בשנותיה האחרונות. גלבוע חיה להפליא את יחסיה עם האם, את הפחד מפני תורשת הטירוף של האב, את התאהבותה בארין המבוגר ממנה כאביה, ואת הגעגוע שלה להכרה בה עצמה, על ידה ועל ידי זולתה.

"לאה" בסיכומה היא הצגה מרגשת מאוד המאירה את הרומן המיוחד של לאה גולדברג ואת מהלכי העיצוב של אישיותה. אל תחמיצו.