דיאלוג ללא הגדרה
 
מה עושה בן זוג שקם בבוקר על צד שמאל? ומה עושה בן זוג שיוצא מהבית וחוזר עם פרחים? איפה מתחילה הזוגיות והיכן היא נגמרת, ומה היא עוברת במהלך חיים שלמים שמתמקדים ביממה אחת שמתכווצת לשעה וקצת יותר נרקדת בזירה שקהל הצופים בה עוטף את הזוגיות מכל אבריה ועבריה?
 
למען האמת, או לפחות כך נדמה לי, אין מענה, ודאי לא אחד ויחיד,  על השאלה הארוכה הזאת. גם לא על הקצרה המשתמעת ממנה. כי זוגיות קמה ונופלת, מתעוררת ונרדמת, מתחזקת או מתרופפת בהתאמה למי שמחזיקים בה, בני זוג, בנות זוג, כל זוג  בלי הבדל מגדרי. ואיכשהו, תמיד יש מי שצופה מבחוץ, ויש מי שמתערב מבחוץ.
 
באמנות בני הזוג הם פרפורמרים ואלה שבחוץ הם הקהל. הדיאלוג ביניהם הוא כזה שאינו ניתן להגדרה, כי לפחות מרכיב אחד נותר אלמוני בדיאלוג הזה והוא השפה של הקהל.

זו שפה שהיא במופע אחד כמגדל בבל, אילם לכאורה אבל מתחת לשקט רוחשות שפות רבות, אישיות, פרטיות, שונות זו מזו, מגדריות, ועוד ועוד מאפיינים.
 
זהו הבסיס שעל יסודותיו יצרו ניב שיינפלד ואורן לאור את יצירתם החדשה ״הריקוד השלישי״ שכמו ״שני חדרים״ שלהם היא הלחם של יצירות הזוגיות של ליאת דרור וניר בן גל, מ-1987 ו-1990, עם הזוגיות האישית והאמנותית העכשווית של שיינפלד ולאור. התבוננות אוהבת אך גם ביקורתית על הרומנטיקה של העבר, על הנוסטלגיה האמנותית, ועל מה שנשקף במראה היצירתית העצמית.


הריקוד השלישי, צילום: אפרת מזור



טנגו אל החשיכה
 
היצירה בנויה כמה שנראה יממה אחת המייצגת מערכת יחסים שהתפתחה לאורך תקופה, כמין טנגו שהחזרות עליו נמשכו שנים עד שהגיע לשלמות התנועה הנדרשת, להתאמה המדויקת, לנפילות ולהנפות, לחיבוקים ולניתוקים. וזה גם המאפיין את הזוגיות היוצרת של שיינפלד ולאור שהתפתחה במהלך שנות הקשר ביניהם ובריקוד בהשלישי הזה מופיעה בתפארתה.
 
הם בתלבושות היום-יום שבחר להם אריאל כהן, בתאורה העולה ושוקעת וחוגגת בעיצוב של רותם אלרואי, ועל גלי שכבות המוזיקה רבות העוצמה של גוסטב מאהלר, עם המגע האופייני של אלטון ג׳ון, אלפאוויל וסטיב האדלי, היממה שלהם נוצרת מול עינינו, מדברת אלינו, מחזרת אחרינו, מחליפה נופים, מתנגשת, מתרסקת ושבה ומתחברת. 


הריקוד השלישי, צילום: אפרת מזור

הם נעים כמטוטלת ממוגנטת, סובבים זה את זה בכוח האינרציה ובכוח המשיכה, מפתיעים אחד את השני, מתחנפים, מתחננים על מה שאולי כבר נמוג לאטו והם מכירים בכך. אבל זו אהבתם זה לזה, זו המציאות שבה הם מחכים לרגע הנכסף שבו יתייצבו עירומים זה אל זה ויאחזו זה בזה בטנגו אל החשיכה. שהרי מחר תבוא יקיצה ויממה חדשה תרקיד אותם.
 
יצירת מחול יפהפייה, לכל מי שיודע ומבין שהאמנות היא המראה של חייו.

הריקוד השלישי, צילום: אפרת מזור