גוונים ותת גוונים

צפצוף ציפורים ותוכיים בחשכה שלפני פתיחת המסך על ״פוגה״ מאת ענבל פינטו ב״להקת מחול ענבל פינטו ואבשלום פולק״ מבשרת התעוררות ויקיצה אל זכרונות מימים ולילות שאולי נדמה כי נשכחו או נספגו לתוך חומרי-חלומות, הרחק ממציאות שהייתה או שתהיה.

בשיתוף פעולה ראשון של פינטו עם המוזיקאית מאיה בלזיצמן שכתבה מוזיקה מקורית, הכינה עיבודים ואת פסקול היצירה השלמה, ובשיתוף מעצב התאורה הקבוע של הלהקה יואן טיבולי, התרחשה הפוגה המחולית על הבמה שפינטו עיצבה, ולבשה גוונים ותת גוונים, שחוזקו היטב על ידי התלבושות, אף הן מהמכחול של פינטו. 

על פי הנאמר בדף התכנייה אנו מוזמנים לצפות ב"יצירה מהורהרת על עבר שמתעורר לתחייה, עולמות שהיו ואינם, צללים ודמויות שקורמים עור וגידים, זיכרונות שחוזרים להדהד בנפש כמו קול פנימי מרוחק." הבחירה בצורה המוזיקלית של פוגה, שיש בה חזרות של נושאים, זה אחר זה, וגם זה עם זה, בד בבד עם התפתחות ליניארית סמויה, היא כפריזמה המאפשרת לצופה בה לחוות את עולמו האישי.

פוגה, תמונת יחסי ציבור

אולי משום כך, ובשל ההתרגשות שאחזה בי במהלך הצפייה במחול המופלא לא הצלחתי להושיב את עצמי לכתוב מאמר ביקורת, והיה עלי להמתין בסבלנות להזדמנות שנייה לראותה. וכך היה בסוף השבוע שעבר. 

ההתרגשות וההתפעמות נותרו כשהיו לראשונה, אבל עיני המבקר נפתחו לגלות את מה שהיוצרת והמשתתפים הנהדרים - אלמוג בן-חורין, תומס וולסכוט, אופיר ינאי, מרתה-לואיזה ינקובסקה, מורן מילר, עמית מרסינו, צבי פישזון, ג'וי קמין - הניפו בתחושות, בצבעים וקולות, ובתנועה המיוחדת שדומה כי נרקמה לגופם.

נופים אנושיים ופסנתר

עם פינטו ובלזיצמן, הלהקה מוליכה את הצופים בתוך אלבום תמונות, עם נופים אנושיים שהיו ואינם, אירועים משפחתיים, יצירתיים, שנעלמו והותירו חלל ריק - הבסיס לעיצוב הבמה, שרק פסנתר ניצב ישן רומז אל מה שזיכרון שבור מבקש להחיות. 

כל תמונה היא אריג של תנועה המהדהדת אותו בין אם כסולו, דואט, שלישייה או רביעייה, בין אם לפני המסך ששני כנפותיו הן תמונת מראה של ציור נוף של לוקאס ואן ואלקנברוך, צייר פלמי בן המאה ה-16. המגע הפלמי ניכר היטב בתנועת הזיכרון, ובמיוחד בתמונה שארבע הרקדניות דוממות סביבו במשך כמה דקות. את מה שהחסירו כאן הן והבנים ישלפו מתוך נבכי הזמן גם בפלמנקו סוער וטנגו מרגש.