פסטיבלים - המכשפה - מסורת וחידוש

גרסת היידישפיל מעלה את הקלאסיקה היהודית של גולדפאדן בגרסה מרעננת ומשעשעת

סינדרלה יהודית

בין ההצגות שהצלחתי לראות בחודש שעבר ועדיין לא חיוויתי דעתי עליהן שמור מקום של כבוד להצגה ״המכשפה״ של היידישפיל, המציין 25 שנים לכינונו ביוזמתו ובניהולו של שמואל וירצר עצמון. עתה תחת שרביטו של ששי קשת התיאטרון פונה להרחבת קהלו, וכך יש גם לראות ולקבל את את הגרסה החדשה ללהיט הישן נושן שאני זוכר עוד מימי תיאטרון ״אוהל״.

התיאטרון היהודי הקלאסי אמנם לא הכי ויליאם שקספיר וגם לא יוג'ין או'ניל או ארתור מילר, אבל אם יש משהו דמוי שורשים למחזאים הגדולים שלנו, כמו נסים אלוני, יוסף בר יוסף וחנוך לוין, אלה יימצאו שם בנבכי קלאסיקת הטרגי-קומדיה היהודית של אברהם גולדפאדן ואיציק מנגער, שלום עליכם ומנדלי מוכר ספרים. את אלה ניתן לראות ב״מכשפה״ של גולדפאדן ובעיבודים השונים שנעשו לה, ובמיוחד ״שלושה הוצמאך״.

עלילת ״המכשפה״ היא תערובת של עולם יהודי מרוד עם אגדת סינדרלה, המתארת את המרדף של הוצמאך אחרי נערה יתומה, מירה'לה, שמכשפה מרשעת, באבע יאכנע, והמתלמדות שלה, השתלטו על גורלה ועל גורל אביה שהפך מגביר לנווד חסר בית. אבל הסיפור עצמו לא חשוב באמת, שהרי ברור כי יהיה לו סוף טוב.

המכשפה צילום: ז'ראר אלון

מרקחת טעימה

מה שחשוב הוא העיצוב הבימתי של הבמאי אלכסנדר האוזפטר שבחר בסוגת תיאטרון-תנועה, כולל תפאורה נהדרת של מושיק יוסיפוב המשמשת מרקע סינמסקופי לווידיאו ארט ואנימציה נהדרים של אנדריאנה לובינה, תאורת קסמים של מישה צ׳רניאבסקי, תלבושות עשירות של דליה פן-הלר, כוריאוגרפיה סוחפת של מיטל (טולה) דמארי ומוזיקה הנעה על פסי מסורת וחידוש של אורן סלע.

עיקר הישגו של הבמאי הוא בגיוס להקה גדולה המתפקדת כאנסמבל מבריק של מחזמר, כשכל אחת וכל אחד תורמים את חלקם להצלחת המופע המרענן והמשעשע. בראשם אנדרה קשקר הנפלא כהוצמאך, יעל רוחקינד הנהדרת כמכשפה המפתה ומטילה את חתיתה על העיירה, ומירי רגנדופר המרשימה במיוחד כאם החורגת בתיה.

יחד עם מאהבה אליקים, במשחקו הקומי הנפלא של גיל וייס, בתיה מתנכלת לבעלה, בגילומו הישיר הטוב של ישראל טרייסטמן וזורקת את מירל׳ה בתו, במשחק מרגש של ספיר באומוול אל חיי עוני ברחוב כהומלסית קורעת לב כשהיא שרה את הלהיט המקורי של גולדפאדן ״יהודים, רחמו, רחמו״.

האוזפטר ביים היטב את המרקחת הטעימה הזאת, על ריבוי התמונות ההמוניות שבה וההדגשה שלו על כך שיש מסר אקטואלי בהצגה. לדבריו, ״בימים אלה נמשכת רדיפת המכשפות. ישנו צייד, מכיון שאשה זו אשה, וכיום המסרים מנוגדים הן מצד הנשים והן מצד הגברים. בנוסף גם לכסף יש תפקיד חשוב.״

המכשפה צילום: ז'ראר אלון

בסיכומה ״המכשפה״ ביידישפיל היא הצגה מרעננת ומשעשעת, ובמיטבה מזכירה נשכחות.