דיוקן מתעתע

״שבעה״ הוא השלישי בטרלוגית המחזות של שמואל הספרי אחרי ״קידוש״ ו״חמץ״ (ואולי אפשר להוסיף גם את ״הבדלה״ שיוצרת עמם טרילוגיה), שבהם הוא מתאר דיוקן מתעתע, לעתים מצמרר, וגם מגוחך של משפחה דתית לאומית.

עלילות קבוצת המחזות האלה ככללותה, פרי עטו של מחזאי שחזר בשאלה מהדת ומהימין גם יחד, מתארות פירוק של משפחה, חברה, פוליטיקה ומסורות, וחשיפת המצב התיאטרלי שלהן. מי שרוצה רשאי להצמיד למושג "משפחה יהודית" את המושג "מדינה ישראלית". 

ב״שבעה״, הציר שסביב לו נעים המשתתפים הוא כמובן אותו מנהג של אבל אחרי מוות - מותו של האב שנסע לבית הבראה בטבריה אך נמצא מת בבית מלון בלונדון.

זה קורה בצמוד לשני אירועים משמחים: האירוע הפרטי הוא לידת הנכד, שלא יזכה לסנדקאות הסבא, והאירוע הציבורי, שהוא הרקע ההנגדי לשבעה, הם ימי ביקורו של סאדאת בישראל. בגלל נאומו בכנסת, מסתבר, כמעט אף אחד מתלמידיו, ידידיו, קרוביו ושונאיו של המת לא הגיע להלווייתו, והעדיפו לצפות בשידור ההיסטורי מהכנסת.


שבעה, צילום: רדי רובינשטיין


כל איש והמבט שלו

המחזה כתוב בשפה קולחת מאוד, עם מרכיבים שקל מאוד להתניע אותם בכיוון הקומי, כפי שמדגישה ההצגה בבימויו של כפיר אזולאי. ועם זאת נראה כי המחזה וההצגה גם יחד היו מרוויחים נפח משמעותי אם היו מקצרים את חחלק הראשון ומוותרים על תצוגה מקיפה ומעייפת של הרסיסים המשפחתיים. בחלק השני הדרמטורגיה משתפרת ונוצר מתח, גם אם הטיפול בדמויות עצמן חלקי וחסר פיתוח.
.
לטובת הבימוי גויס אנסמבל שחקנים שמביא את הדמויות למיצוי טוב - החל ביניב ביטון המצוין ומאופק בתפקיד ניסים אשכנזי החתן ממוצא טורקי, שנקלע למשפחה שורדת שואה שבראשה ניצבת וצועקת האם הגדולה, במשחק מותאם ובעיקר מוגזם של ענת וקסמן. דניאל גד הוא שלומי, הבן הצעיר שמתגייס ועושה טירונות בכיף. גדי יגיל מרחף על הבמה כאב המת.


שבעה, צילום: רדי רובינשטיין

נעמי לבוב מצוינת כריקה, הבת הנשואה לניסים, וכך גם נדב נייטס כאחיה נחום, הנשוי לטובהל׳ה, בגילומה של יעל שטולמן, היולדת את בנם. את אביה הכיליי מגלם עסיסית אופיר וייל, שגם מצטיין בעיצוב איש חברת קדישא. תומר מחלוף משעשע כמ"כ שרוכב על אופניים ומטרטר את שלומי.

פולינה אדמוב עיצבה תפאורת תריסים יפה, עם תאורה טובה של קרן גרנק, אורנה סמורגונסקי עיצבה את התלבושות, דניאל סלומון עיטר במוזיקה נעימה ועצובה, ויואב כהן הוסיף וידיאו ארט מביקור סאדאת.


שבעה, צילום: רדי רובינשטיין

בסיכומה, הצגת ״שבעה״ בבית ליסין איננה בעלת אותו תוקף נבואי כלפני 23 שנים, אך עודנה נושאת עמה את המראה שבה אנחנו רואים איך שאנחנו נראים. כל איש והמבט שלו.



שבעה, צילום: רדי רובינשטיין

רכישת כרטיסים