מחזה מרובה גרסאות

המחזאי הבריטי בריאן קלארק כתב את המחזה "של מי החיים האלה" ב-1972 בגרסתו המקורית לטלוויזיה, ואת התפקיד הראשי, קן, גילם השחקן איאן מקשיין. כעבור שלוש שנים גילם טום קונטי את התפקיד בגרסה הבימתית בלונדון ובברודוויי, וב-1981 הופקה הגרסה הקולנועית עם ריצ׳רד דרייפוס. 

שנה לפני כן, ב-1980 עלתה בברודוויי גרסה שבה נעשה שינוי ומינם של תפקידים הראשיים. קן הפך לקלייר, וגילמה אותה מרי טיילר מור. ד״ר סקוט הפכה מרופאה לרופא. ב-2005 הייתה גרסה של פיטר הול שבה זוג שחקנים נשואים זה לזו גילמו בהצגה שרצה ברחבי ארה"ב את שני התפקידים בשתי הגרסאות, לסירוגין. 

אינני זוכר אם בארץ הועלה המחזה, למעט הפקה ב-2012 בתיאטרון אוניברסיטת תל אביב בבימויה של דפנה זילברג, ואולי גם באחד מבתי הספר למשחק. אין התייחסות לכך בתכנייה העשירה המלווה את הצגתו של המחזה המועלה עתה בתיאטרון חיפה.

המחזה זוכה כאן בתרגום ועיבוד מרגשים של עידו ריקלין, בבימוי חכם של אלון אופיר, ועם תפאורה מרשימה של לילי בן נחשון, ותאורה של קרן גרנק המשלימה אותה. התלבושות של אורן דר והמוזיקה של שמוליק נויפלד משלימות את רשימת היוצרים. למרבה ההפתעה אין ברשימת הקרדיטים איזכור לאחראי או יוצר הוידיאו ארט המצוין, והצילום הקשור למשפט שנועד להכריע של מי הם החיים.

של מי החיים האלה, צילום: ז'ראר אלון



שני קצוות לאתגר 

47 השנים שחלפו מאז כתיבת המחזה לא פגמו באקטואליה שלו, אם כי כבר נמצאו דרכים חוקיות, כמו הנחיות מראש למקרה של מצבים שבהם אדם מאבד את יכולתו לשלוט ולהכריע על המשך חייו, וכמו שמנהלי תיאטרון חיפה כותבים בתוכניה "הקידמה המדעית והאמצעים הטכנולוגיים להארכת חיים, העומדים כיום לרשות עולם הרפואה, גובים, לעתים, מחיר גבוה של קיום בתנאים קשים המלווים בייסורים גופניים ונפשיים לחולה." וכידוע גם לא תמיד החולה מודע למצבו המוגדר בלשון העם כ"צמח". 

אבל בכל אלה תמיד נשאלת השאלה מי הוא בעל הבית. הרופאים נטלו לעצמם באמצעות שבועת היפוקרטס את הבעלות והזכות להכריע, ואין הכוונה להמתות חסד, שמותרות בכמה מדינות. החוק נועד לאפשר להתכונן למצב הזה, ולאפוטרופסים הנבחרים מראש להכריע, אם כי תוך עימות עם הרופאים הנאחזים בכל ניצוץ חיים.

ב"של מי החיים האלה" מצבה של קלייר הוא קיצוני משתי נקודות המבט - שלה ושל הרופא האחראי על קיומה, כך כפי שהיא. בין שני הקצוות נעים מי שנענים לאתגר שלה, המבקש להשתחרר מבית החולים ולהניח למוות לבוא, ומי שנכנעים למרותו של ד"ר גרין, הרופא האחראי הנאבק בכל דרך, אפילו אלימה, נגד קלייר ושפיותה. בסופו של דבר הזירה עוברת לבית המשפט - וגם שם קלייר נאבקת על הזכות שלה ולא של איש זר להחליט מה יהיה גורלה.

הצלחת המחזה מהעלאתו הראשונה בטלוויזיה הבריטית ועד העלאותיו הרבות ברחבי העולם מאז ועד היום היא בראש ובראשונה בזכות המחזאי, שידע לטפל בנושא כאוב ומכאיב באנושיות ובשנינות המקבלות ביטוי בדמותה של קלייר, כנגד היוהרה המקצועית של הרופא הראשי, ובאנושיות של מי שנקלעים לזירה ביניהם.


של מי החיים האלה, צילום: ז'ראר אלון



תנועה בלתי פוסקת

זה איננו מאבק קל, גם לא לבימוי כאשר הדמות הראשית תקועה במיטה במרכז הבמה כראש מדבר, כמעט ללא הפוגה. אלון אופיר גבר על המגבלה הפיזית הזאת, וביים הצגה שיש בה תחושה מפתיעה של תנועה בלתי פוסקת בתוך המרחב המוגן והפתוח שבנתה לילי בן נחשון. התנועה הזאת מחושבת, מדודה, ולרגעים גם קלייר שותפה לה. 

אופיר זיהה את האנרגיה המיוחדת של אסי לוי המגלמת את קלייר הריסון, המשותקת בכל גופה למעט ראשה, פיה, עיניה, אוזניה ויכולותיה הקוגניטיביות. היא גוף מת חי מבחינה רפואית, ומבחינת ההגדרה החוקית הנסמכת על הרפואה שמצדה מתיימרת להחזיק בידיה את המושכות לעגלה המוסרית המיוצגת בשמו של המחזה.

אינני אוהב את הביטוי "גדול תפקידיה" אבל אין ספק שבנקודת הזמן הזאת, ועם תפקידיה הבימתיים עד כה, זה באמת כך. אסי לוי כובשת את התפקיד ומעניקה לו חיוניות מרתקת. קשה להסיט את העיניים ממנה, ממבע פניה, ולאטום את האוזן לשנינותה ולתבונתה, זו שלטענת הרופא היא הסיבה שאסור להניח לה למות כרצונה.  את כל הנימים הדקים של הדמות הזאת לוי חשפה במשחקה המרגש.

של מי החיים האלה, צילום: ז'ראר אלון




לכו לראות ותחליטו

חוויית משחקה של לוי מאירה גם על איכות משחקם של עמיתיה על הבמה. שני קליין מעצבת היטב את  האחות הראשית כמעשית, ממושמעת, עם ניצוץ אנושי. דניאלה דלין מצוינת כאחות-המתמחה המזהה בקלייר את הכאב ומייטיבה להתייחס אליו. מיכל ינאי מעצבת יפה את עורכת הדין שנוטלת על עצמה את ייצוג תביעתה של קלייר. ירדן תוסיה כהן טובה כעובדת הסוציאלית האטומה שגויסה כנגד קלייר. עורכת הדין פנינה דבורין מופיעה בווידאו כשופטת.    

שלום שמואלוב מרשים בעיצוב דמותו של ד"ר גרין, ובמיוחד בכל מה שנוגע לביטוי של אמונתו כרופא, שאינה מקבלת את זכות הבחירה החופשית של קלייר. לעומתו הרופא המתמחה שלו, ד"ר סקוט במשחקו הרגיש של דוד הררי, מיטיב לעצב את המאפיינים של הדמות - רופא שמבין את ייסורי הקיום של קלייר, וכגבר שמוצא עצמו נמשך אל אישיותה הקורנת. למרבה המזל העיבוד צמצם מאוד את המרכיב הרומנטי שבלט במחזה המקורי. וגונב את ההצגה שון מונגוזה בתפקיד עובד הניקיון שמכניס חיים, מוזיקה וקצב למתחם הקר.
 
בסופה של ההצגה, לכל צופה יש אולי מענה על השאלה שמעלה המחזה בהצגה המצוינת והמרגשת שלו בתיאטרון חיפה. לכו לראות, ותחליטו. 

 
רכישת כרטיסים