העיבוד הבימתי-מוזיקלי לרומן המחורז של מאיה ערד זוכה בקאמרי לביצוע רענן וחיוני שמצליח לשמר את קסמי הטקסט גם כשהוא מקצץ במהות העניין.
מענה מוזיקלי תואם לרוח הספר
מאיה ערד כתבה רומן הבודק מה היא זהות ישראלית. ג`יי, עולה מקנדה מתגייס לצה"ל ופוגש את החיילת אורית, המכינה חוברת הסברה זהות ישראלית לתפוצה פנים צה"לית על הנושא הנכבד. הרומן המיוחד הזה כתוב במבנה השירי, של בתי שיר בני 14 שורות ובחריזה מוקפדת נוסח "יבגני אונייגין" של פושקין.
העברית של ערד מחברת אותה חזק אל משוררי תל-אביב, כמו אלתרמן ושלונסקי, ומבחינה זאת היא זכתה בעיבוד הבימתי למענה מוזיקלי תואם, כאשר המוזיקה המלבבת של אלון אולארצ`יק מכילה עולם ומלואו של רמזי לחנים תל-אביביים מוכרים של מלחיניה משכבר, כמו ארגוב, זעירא או וילנסקי, ואפילו הצעירים יותר, כמו רכטר ואולארצ`יק עצמו.
הבמאי אלדד זיו, יחד עם אולארצ`יק, הפכו את הספר להצגה מוזיקלית, שנראית כמעט קברטית בזכות העובדה המשמחת שרמי ברוך ושרון אלימלך מופיעים בה כמספרים וכמגלמים של שלל דמויות אפיזודיות. השניים מעשירים את הבמה במשחקם המצוין ובשירתם הצלולה, ותחת שרביט הבימוי של זיו הם מעצבים כל דמות בשילוב נכון של אפיונים קריקטוריים.
עווד ושלמון במינון מדויק
היפה במיוחד בעיבוד ובבימוי, הוא בהדגשת הבדלי הזהות בין שני הגיבורים, העולה החדש והצברית, ובניצול כישרונותיהם של שני השחקנים הראשיים - ניר שלמון ומירה עווד במינון מדויק. שלמון שר נפלא, ומעצב היטב את הצעיר הגברי שאינו מתבייש להיות תם, נבוך, תוהה. הוא מצוין גם כאשר דמותו מתמודדת עם נושא הזהות, המתחילה להעיק עליו, ואף יותר מזה הוא מצוין בחלק האחרון, המתרחש כעבור שבע שנים, כשכל גופו משדר זהות אחרת, כמעט מעוכה.
מירה עווד בתפקיד אורית היא השותפה הבימתית העיקרית להצלחת ההצגה. היא קורנת בשירתה (ומזכירה למה נבחרה בשעתו לככב ב"גבירתי הנאווה") ובמשחקה. עווד מוצאת גווני הבעה נפלאים כחיילת שאיננה מוותרת על תום הנעורים וגם על חטאיהם הקטנים, או כשהיא מאוהבת במאור פנים, ולבסוף כאישה בשלה שעברה דרך ארוכה מתל אביב אל ונקובר הרחוקה בקצה מערב. הרגע הגדול שלה – בלי מילים ובלי שירה – הוא האכזבה והכאב על מות האהבה.
בתכנייה העשירה שהכינו רבקה משולח ואיתמר וקסלר יש שפע חומרים מרתקים לקריאה, אך היא עוסקת בנושא המחזה יותר מבמה שנאמר בו עצמו. העיבוד לבמה כלל קיצוץ די אכזרי, אפילו אם מובן, במה שנוגע לעיסוקה של מאיה ערד בזהות הישראלית. יש רק תמונה אחת, אפיזודית, שבה נדונה השאלה.
אורנה סמורגונסקי עיצבה את התלבושות הטובות, אך נעלמה מבינתי ההחלטה להלביש את ג`יי במדים ירוקים אחרים מהירוק-חקי הצה"לי. שולי זיו עיצבה תאורה קלילה ועניינית, ומישהו אלמוני (אין קרדיט משום מה) עיצב את המסך האחורי ברישום של בניינים תל -אביביים אופייניים. ריקי בוגטין אחראית להדרכה הקולית של ארבעת השחקנים, והתוצאה מלמדת על הישגיה.
אחרונים חביבים הם כמובן ארבעת הנגנים היושבים בצד הבמה ומשרתים היטב את הרעיונות המוזיקליים התוססים של אולארצ`יק – גלעד שפירא על הקלידים, אילאיל פזאל עם התופים, אדם זסלבסקי בגיטרה באס, ובעיקר ניב קאופמן המנצח עליהם ליד הפסנתר, ואף ניהל את החזרות המוזיקליות.
"מקום אחר ועיר זרה" היא הצגה קיצית קלילה ומהנה עם קריצה נכונה, מוזיקה שופעת ועברית שחוגגת את נצחונה.
לפרטים נוספים
11/05/2006
:תאריך יצירה
|