השבויים הנפלאים

אין כמעט אדם, שבילדותו או בבגרותו לא נהה אל העולם המסתורי של החיות. גני חיות, ספארים מלאכותיים, שמורות טבע, כלובים, שלשלאות, גדרות ואפילו חופש לכאורה. ותמיד עם אזהרות שלא להתקרב, שלא לעצבן, ותלוי גם באילו חיות מדובר, מה מותר להאכיל ולפנק ומה אסור. תרבות שלמה שהקימו בני האדם הכובשים והשובים הגדולים, אלה שהסלפי שלהם הוא של אלוהות נסגדת על ידי השבויים הנפלאים.

כבני תרבות אנחנו כבר יודעים זאת. פה ושם אולי גם הפנמנו את המסר, ואף על פי כן אנחנו עדיין שמחים להפגין את העליונות האנושית, את ההבנה לחי ולצומח שהיא מנדבת. ובהחלט, לשבחה ייאמר, את האחריות שהיא נושאת בה, אם בתחום הפרט המגדל ומטפל ואוהב, אם בתחום הכלל המודע לסכנות ההכחדה, ואפילו בתחום של הצריכה למוצרי מאכל וביגוד ועוד "מן הטבע".


קופים צילום: יאיר מיוחס

במידה רבה, גם אם לא נאמרה כך, זו יכולה להיות נקודת המבט הראשונה שממנה יצא עמית דרורי למסע של חמש שנים, בהפקה בינלאומית של הזירה הבין תחומית, שתכליתה לספר לנו משהו אישי מאוד ובה בעת, ובעיקר, אוניברסלי על הקשר, או אולי הנתק המאיים, של אדם-טבע-מכונה. הוא עושה זאת באמצעות קהילה של תשעה קופים רובוטיים החיה ביער אורות שיוצרים יחד מערכת דרמטית-בימתית משוכללת.

חמש שנים הוא הגה, תכנן עיצב ובנה את העולם הזה, במו ידיו יחד עם שותפיו עופר לאופר, סילביה דרורי, צביקה מרקפלד, נילס האוטמן, עופר צויק ופולונה צ׳רנה.


קופים צילום: רוי סגל


אני צופה בכם ולא להיפך


עלילת ״קופים״ בנויה על מבנה רעיוני של מעגל חיים שלם מלידה - אחד מרגעי השיא ביצירה - ועד המוות עם הקינה-תפילה שנושאת סילביה דרורי, שהיא פסגה פיוטית המהדהדת עוד ימים רבים אחרי שנשמעה. ליצירה שלושה פרקים והיא נפתחת במונולוג מבוא שבו עמית דרורי מושך את הצופים אל הסיפור ומהלכיו כמו שהחלילן מהמלין משך את הילדים אל מעמקי הים. דרורי מהפנט בקולו החף מהצטעצעות או תיאטרליות. 

הוא מספר את סיפור השבי בגני החיות, ובמשוכלל שבהם - אולי - זה של ברלין שבו הקופים שרויים מאחרי קיר זכוכית - הוא מזהה את זכר האלפא שיהיה גיבור העלילה כאן: 

"ואולי האלפא הגדול, רב הזעם והחמלה, יישאר במקומו במרכז החדר. הוא לא יזוז ולא ימצמץ. לאט, הוא יתריס במלוא העוצמה את המסר האלוהי שלו – אני עדיין כאן במרכז המקדש.עם או בלי זכוכית – אני צופה בכם ולא להיפך".


קופים צילום: רוי סגל

עיניים מצולקות

בחלק השני עופר לאופר וסילביה דרורי מצטרפים לעמית דרורי מפעילים ומכוונים את הקופים ובהדרגה אנחנו לומדים להכיר את בני הקהילה, את התפתחותם ואת טקסיהם. בפרק הזה גם מספר דרורי על החוויה המיוחדת המחברת בינו לבין האלפא הגדול: סיפור עין הזכוכית היקרה של הקוף שהתנפצה ושוחזרה בעמל רב, וסיפור מלפני קרוב ל-20 שנה, על פגיעתו של מיתר של  סנטור הודי שפקע ופגע בעינו של דרורי. הנה כך:


"את הקרע ברשתית (ד״ר) סילנפרויד, תפר בהלחמות לייזר מרהיבות, וככה אספתי קרוב למאה צלקות זעירות בעין ימין. ועכשיו שנינו חולקים משהו במשותף. שנינו מסתכלים על העולם דרך עיניים מצולקות. אני אדאג שיהיה להם חשמל ואישיות, אתה רק תצטרך... אתה יודע... לעשות מה שאלים עושים. הם יאמינו בך, יאהבו אותך, יפחדו ממך, אתה רק תצטרך לשתוק...״


רוקדים צילום: רוי סגל

מנקודה זו שבה הזהות הנלמדת, נרמזת, האמפטיה, ההיפנוט של הנגלה מבעד לאורות היער והאפקטים החרישיים, מתחלפת בהבנה כי משהו נורא התרחש לנו. האבולוציה החדשה, נקרא לה. זו שנאחזת בסממנים של צביעות האומרת כמה טוב היה לנו פעם ופועלת בלי לאות למחוק את הטוב ההוא, להכרית את הטבעי במלאכותי. היה היה גוף. היה הייתה בינה. היה היה רגש. 

עזור לנו אבא!

החלק החותם הוא מה שהגדרתי כבר כקינה-תפילה, שבמרכזה קוף האלפא הגדול ולצידו סילביה דרורי, תמונה שהיא פיוט עם טקסט הנשמע בפיה כלקוח מתוך מגילה גנוזה של אנושות-קופות וטבע המודעים לסכנת ההכחדה המאיימת עליהם ומצלצל בעוצמתו המצמיתה כמו ״ונתנה תוקף והוא נורא ואיום״ בליל הכיפורים בבית הכנסת:


"אבא ענק, עצום מכל! השב מן המוות, אבי הנצח אתה שוזר הפרטים! סמכות עליונה, החכם מכל, רב ההחלטות והתכניות, אתה החושב מהעבר, רואה המחר. (…) עזור לנו אבא! הגן עלינו מפני הנמר, הענף הנשבר,  הגן מהגזע הרקוב השוקד על קריסת עולמנו - ביתנו העתיק והאדיר.
(…) הרחק את האחרים כולם אבא,שרוט את האדמה בציפורניך הירוקות והשאר את העולם לנו בלבד, ירוק ובודד…"


קופים צילום: יאיר מיוחס

אולי מאוחר מדי. אולי הקופים הרובוטיים שבנו בסבלנות אין קץ דרורי ושותפיו הם פעמוני האזהרה מפני כיליון האבולוציה הדארווינית והמרתה באבולוציית הקידודים והרובוטים החדשים שמוצאם מהאדם וידם עליו לחסלו תוך כדי חיקוי מושכל - מתוכנת על ידי בני אדם - שנועד להמתיק את גלולת החיסול המוחלט. מהקוף לאדם, מהאדם לרובוט ומהרובוט אל החידלון.

בסיכומה ״קופים״ של עמית דרורי והזירה הבין תחומית היא חוויה מרגשת של מופת בימתי באמצעים המופלאים שלה ובתכניה האנושיים. אל תוותרו ואל תחמיצו אותה.