פופולריות שוברת שיאים
 
ב-1993 נרעשה ארצות הברית עם הופעתו של הספר ״איש מת מהלך״ מאת הלן פרז׳אן, נזירה קתולית מניו אורלינס, שבו תיארה את ניסיון היכרותה עם שני פושעים שנדונו למוות בכלא ״אנגולה״ שבלואיזיאנה. פרקי הספר מתארים את המפגש עם השניים, את המהלכים למנוע את ביצוע הוצאתם להורג, וכן עם בני המשפחות שלהם ושל קורבנותיהם - והכל מתוך חוויותיה האישיות כנזירה שהקדישה את חייה לישו.
 
שנתיים בלבד אחר כך, כבר הפך הספר לסרט מצליח של טים ברטון בכיכובם של שון פן, כנידון למוות, וסוזן סרנדון שזכתה באוסקר על גילומה של פרז׳אן.  כעבור שנה הזמין בית האופרה של סן פרנסיסקו את המלחין האלמוני למדי ג׳ייק הייגי ואת המחזאי הוותיק טרנס מקנלי לכתוב אופרה על פי הספר שתועלה בשנת המילניום 2000.
 
הליברית של מקנלי יכולה להיחשב כמחזה העומד ברשות עצמו, עם התרגום החי של ישראל אובל, ובלי תלות במוזיקה של הייגי, אך הצירוף ביניהם יצר מרקם מועשר שבאמצעותו מגיעים השניים לכמה הישגים שהפכו את יצירתם לפופולרית ושוברת שיאים כאופרה בת המאה ה-21 שהועלתה במאות הופעות, בכל רחבי ארצות הברית, אירופה ובארצות רבות ברחבי העולם.


גבר מת מהלך, צילום: יוסי צבקר

  
מערבולות רגשיות מול עוצמת הכאב
 
העלילה מתחילה ברצח ואונס ומסתיימת בהוצאה להורג - שני אירועים המעניקים לאופרה הזאת את הנרטיב הריאליסטי המייחד אותה, מעבר ללינאריות הישירה של המתרחש בה. הצופה אינו יכול להיפרד במחשבתו מתמונת הפתיחה והוא יודע לאן יגיע בסופה של האופרה.  כך הוא מלווה את המהלכים הנוגעים בשאלות של אשמה, שנאה, עונש, קמה, סליחה, מחילה (דתית-נוצרית) ותקווה.
 
את אלה מנהלת הנזירה שהיכרותה עם הרוצח החלה בהתכתבות והגיעה לבשלות מרגע שנאותה ונענתה להזמנתו לבוא לבקר אותו בכלא, ובנכונותה להיות המלווה הרוחנית שלו עד הוצאתו להורג. הקשר שנוצר בין השניים מתפתח בהדרגה, יוצר מערבולות רגשיות אצל שניהם, ובמקביל להם נוכחת עוצמת הכאב של אמו ושל הורי הנערה והנער שרצח.
 
בסיכומה, ״גבר מת מהלך״ היא יותר מכל אירוע המזמין את הצופים לחוות את השאלה הגדולה של הצדקת קיומו של עונש המוות. יוצרי האופרה, שלא כמו הנזירה הלן פרז׳אן שכבר 50 שנה מנהלת מאבקים לביטולו של העונש, נמנעים מלקבוע עמדה ומותירים לצופים לקבוע את עמדתם. אלה הם ציר העלילה והמוזיקה.


גבר מת מהלך, צילום: יוסי צבקר

 
תזמור עשיר וסולנים נפלאים
 
המוזיקה של הייגי מהדהדת השפעות רבות של יצירות אופראיות של פוצ׳יני, יאנאצ׳ק, בריטן, ברנשטיין ובמיוחד ״פורגי ובס״ של ג׳ורג׳ גרשווין. מבחינה רעיונית, היא מאופיינת במעבר או במשלב בין הסער של הרצח והאונס והלהט הדתי של הגוספל היפהפה שכתב הייגי עבור הנזירה, כשאר הרוח המצטרף ומשתלט. המשלב הזה מרעיד את האולם במערכה הראשונה, ממשיך לשיאו בשישייה הדרמטית החותמת את המערכה הראשונה, ומגיע אל מיצויו המושלם במערכה השנייה. 
 
המוזיקה ככללה טונאלית, והיא מצליחה לבטא בתזמור עשיר את הדרמה ואת הלכי הרוח המשתנים של העלילה וגיבוריה תחת שרביטו של המנצח פטריק סמרז היא זורמת הנה והנה בין הבמה, הסולנים והמקהלות - גברי מקהלת האופרה ונערות מקהלת העפרוני הצעירה - לתזמורת ראשון לציון שסידור הכלים שלה הפעם ייחודי ומתמקד בחצי בור התזמורת.


גבר מת מהלך, צילום: יוסי צבקר
 
ועמם, או בראשם צמד הסולנים הנפלאים - מאיה לחיאני המרגשת שכמעט ואיננה נעדרת מהבמה בתפקיד הנזירה המתמסרת לייעודה כמלווה הרוחנית של הרוצח-האנס ז׳וזף דה רושה, בגילומו המוזיקלי העשיר ובמשחקו המצמית של מייקל מייז. מריה זימצ׳אק נוגעת ללב כאמו של הרוצח בעדות שלה ולקראת הסוף בפרידה שלה ממנו. טלי קצף מצוינת כנזירה המעודדת את הלן, ועודד רייך מרגש כאבי הנערה הנקרע בין הנקמה למחילה. 

את הגרסה הבימתית שהאופרה הישראלית מעלה בשיתוף עם בית האופרה של אטלנטה ביים ביעילות ורגישות תומר זבולון  עם הבמאית העמיתה ברנה קורנר. יופיה של ההפקה מרהיב בתאורה ובהקרנות שעיצב דון דרנוצר והעיר לחיים את התפאורה שעיצב קית׳ ברומלי העוברת בשטף בין אתרי התמונות הרבות - מהשדה הפתוח שבו מתבצע העונש ועד סורגי הכלא ומיטת ההוצאה להורג. את התלבושות המתאימות עיצבה ג׳ואנה שמינק. 
 
לסיכום, החלטת האופרה הישראלית להביא את ההפקה המרשימה של ״גבר מת מהלך״ היא אתגר לקהל הישראלי, שמפעם לפעם נקרא להתבטא בנוגע לשאלה אם לכונן אצלנו עונש מוות למחבלים, לרוצחים, לאנסים. ולו רק משום כך, כדאי להספיק לראות.


גבר מת מהלך, צילום: יוסי צבקר