פסטיבלים - פסטיבל ישראל: "אקודום"

רמי באר חוזר אל תחום התנועה הנקייה ביצירה חדשה המבקשת לעורר מודעות לתהליכים של הרס וחורבן מעשי ידי אדם.

סדר תמונות עם "פזמון" חוזר

לאחר יצירות בימתיות מרהיבות עמוסות עיצובים שהעלה בלהקת המחול הקיבוצית, מניח רמי באר לזיקוקין די-נור ומתפנה לעסוק ברעיונותיו באמצעות תנועה על במה חשופה וחפה מאפקטים, זולת תאורה מרשימה שעיצב יחד עם יוסי רווח, ותלבושות שעיצב מאור צבר שרק בחלקן יכולות להימנות על הסגנון השתלטני שהיה ביצירות שהועלו בלהקה בשנים האחרונות.

הפעם תופס את מקום המגדיר המוחצן של היצירה פס הקול, בעיצובו של אלכס קלוד, עם קטעי מוזיקה מגוונים, ששמות מחבריהם מוזכרים בתכנייה. זהו פס קול עמוס מאוד, שיש בו הרבה קטעי טקסט והרבה שירים בגרמנית, המעלים את השאלה אם יש להם משמעות. גם אם התשובה חיובית ספק אם המשמעות הזאת יכולה להגיע את הקהל ששפתו הטבעית, ואפילו השפות הנרכשות שלו, שונות מזו שמושמעת, גם אם צורף בתכנייה תרגום (וזה אולי המינימום הנדרש).

בתכנייה יש טקסט, שאפילו אם מספיקים לעיין בו לפני המופע, הקשר בינו לבין המחול אינו לגמרי ברור - קשה להזדהות עם חווית הצפייה במחול כפי שהיא מתוארת בטקסט. למעשה, הטקסט הזה אולי אף פועל כנגד מה שבאר עשה ביצירה החדשה שלו, אפילו אם הוא מתאר את ההשראה הרעיונית שהביאה אותו לעשות אותה. אשר על כן, עצתי למי שיבואו לצפות ב"אקודום" לוותר על קריאת הטקסט ולהסתפק בתחושות האישיות שהמופע ייתן.

כי כן המחול עצמו מרשים, ודווקא על שום המופשט שבו, ויש בו הרבה יופי. הלהקה רוקדת אותו בעוצמה קבוצתית פיזית רבה, בקטעי סולו, בדואטים קצרים, או בקבוצות קטנות. התנועה הנקייה שבאר חוזר אליה צורנית, מפוסלת, מדויקת מאוד, ובנויה כסדרת תמונות עם "פזמון" חוזר – בווריאציות קלות - ביניהן. לעתים – כמו בדואט יפה לקראת הסוף - התנועה נקטעת דווקא כאשר נדמה שבאר מוליך אל מהלך מחול משוחרר מהמסגרת הכללית, ולעתים התנועה צמודה בהגזמה למקצב שמכתיבה המוזיקה.

אך בה בעת המחול הזה מעורר תהיות עד כמה ניתן לבטא בדרך הזאת דווקא רעיונות נשגבים ביחס למתרחש בעולמנו, הן בתחום האקולוגיה הן בתחום הפוליטי-חברתי כפי שרומז שמה של היצירה (אקו= אקולוגיה, דום= אבדון). אולי משום שהתרכזתי במחול כשלעצמו ולא נפלה "חומת מגן מסיבית מפני כל מה שאנחנו מעדיפים לא לראות ולא לדעת", כפי שנכתב באותו טקסט, ואולי גם לא הבנתי מה שנאמר בתנועה מפורשת, לדעת יוצרה. ועם זאת אין לי כמעט ספק שיהיה מי שיזהה במחול הזה את מה שבאר מבקש להגיד, ואם כך – דיינו.

לפרטים נוספים