פסטיבלים - “חתונה מושלמת”, מצחיקה אך לא ראויה לתיאטרון לאומי

החדשות הטובות הן שמוני מושונוב יודע לביים קומדיה של טעויות בקצב מצוין, ולהפיק משישה שחקנים רגעים קומיים וירטואוזיים. החדשות הרעות הן שזה קורה עם מחזה נטול תוכן ומשמעות, שכל מה שיש לו להציע זה מצבים מצחיקים – לעתים מגוחכים – דלתות נטרקות, חילופי זהויות צפויים, ואפילו סוף טוב ברור מאליו.

להטריף את הקהל

המחזה "חתונה מושלמת" מאת רובין האודן הבריטי, בתרגום משועשע ומשעשע למדי של דניאל לפין, מספר על הבוקר שלפני חתונה, כאשר החתן מתעורר ומוצא במיטתו צעירה זרה, ולפני שהוא מצליח לברר מה התרחש בלילה, בתום מסיבת הרווקים, מצטרפים לתמונה חברו הטוב, עובדת ניקיון של בית המלון, כלתו המיועדת ואפילו החותנת הצמודה.

אני מודה שצחקתי, ולעתים קרובות, בחצי השני של המערכה הראשונה ובחצי השני של המערכה השנייה, וגם בכל פה. מוני מושונוב מביא לבמה את ניסיונו העשיר בקומדיות, בפארסות ובהגשת פואנטות מדויקות. הוא מריץ את שחקניו, מושיב אותם, מעצב את תנועתם ככוריאוגרף, ואינו מוותר כמעט לרגע על ההזדמנות להטריף את הקהל, ולא פעם גם בסיוע התרגום המשועשע והמשעשע של דניאל לפין.

מושונוב גם משתמש להפליא בתפאורה המצוינת של אלכסנדרה נרדי, ואפילו מצליח להפתיע אתה בסיום. מאיר אלון עיצב לו תאורה הולמת מאוד, לא מתחכמת, ורן בגנו ערך מוזיקלית את פס קול המעולה, שמשחק תפקיד חשוב בהצגה.

יובל סגל שופע אנרגטיות כחתן המיועד שאינו מבין מה קרה ואיך יוצאים מהתסבוכת שנקלע אליה, נתי רביץ צובר תאוצה כחבר הטוב שאמור לחלץ את הפקק מצוואר הבקבוק, עד שהוא מפוצץ את הבמה ברבע השעה האחרונה, ורותי לנדאו עושה בגדול ובדיוק את מה שצריך בתפקיד החותנת שכל מעשיה ודיבוריה ומנהגיה מוקצנים עד מופרכות מוחלטת, ממש כמו התלבושת והפאה שעינת ניר עיצבה לה, כמו את כל תלבושות ההצגה.

ריקי בליך מצוינת בתפקיד הכלה שאיננה מבינה דבר, ולהיפך, גם כשהיא תופסת פיקוד על המתרחש. אסנת פישמן חושפת כישרון קומי מטורף למדי, ובמערכה הראשונה היא עושה זאת בווירטואוזיות ללא מילים באחד הקטעים המצחיקים ביותר בהצגה. ואחרונה, ג`ינג`ית אמיתית, בלב ובנפש, סיון ששון שמשחקת בעיניים, במחוות גוף, בגווני קול, ויוצרת דמות שלמה של עובדת ניקיון במלון, פיקחית ומעשית, וברגעים מסוימים הזכירה לי דמויות כמו סוכנות הבית והשדכניות במחזות מולייר.

בגנות התיאטרון הלאומי

אבל ככלות המחמאות להצגה, אינני יכול שלא לומר כמה דברים בגנות התיאטרון המעלה אותה.

"חתונה מושלמת" הוא מחזה שרבים כמוהו נכתבים לצורכי התיאטראות בווסט-אנד, בברודוויי וברחבי העולם. זה מחזה שבהצגה טובה עם כוכבי-במה-קולנוע-טלוויזיה, יכול לרוץ הרבה, ולמלא קופות. מפיקים פרטיים מהמרים על מחזות כאלה השכם והערב. מקצתם נופלים בפח, אחרים גורפים ממון.

לעתים גם קורה שמחזאים בעל שיעור קומה, כמו קאוורד, סטופארד או פינטר, ואפילו מחזאים יצרניים מאוד כמו אייקבורן, ניל סיימון וריי קוני, כותבים מחזות שעוסקים בעניינים האנושיים הקטנים של אהבה, בגידה, קנאה וכו`. אבל ההבדל מהותי, הן ברמת הטקסט, הן ברמת העיצוב של הדמויות, וכמובן במישור העלילתי.

ב"חתונה מושלמת" זה לא קורה, ואין בה אפילו שמץ של ניסיון כזה. אלא אם כן מישהו חושב שיש מסר אוניברסלי בשלושה משפטים על כך שלפעמים מתחתנים עם מי שלא מתאימ/ה וצריך לחשוב פעמיים לפני שעושים צעד שנועד לפתוח מסע לכל החיים.

במעין פאראפראזה על המסר הזה אני רק יכול לומר שהבימה הייתה צריכה לחשוב עשר פעמים לפני שחתמה על השידוך של המחזה הזה. ההצגה המטריפה הזאת שבה ומאשרת כי למושג תיאטרון לאומי אין שום ערך מחייב. ואני אפילו לא בטוח שזה טוב לקופה. מזל שיש התחייבות ממשלתית להמשך התמיכה הציבורית.

לפרטים נוספים