המחזה השלישי של טנסי וויליאמס המועלה אצלנו במהלכה של שנה אחת הוא קומדיה שנונה למדי שזוכה להפקה מהוקצעת ומצחיקה.
קומדיה לחג המולד
"תקופת הסתגלות" של טנסי וויליאמס נכתב ב-1958 והוגדר על ידו כקומדיה לחג המולד, ועלילתו העוסקת בבעיית הזוגיות האמריקנית מתרחשת ביממה אחת ערב חג המולד. המחזה הפך גם לסרט כרבים ממחזותיו האחרים של וויליאמס (ונחשב לפריצת הדרך של ג`יין פונדה), ויש בו הדים למחזהו הדרמטי יותר "חתולה על גג פח לוהט", אם כי הרמיזה על בעיית מיניותו של הבעל נעלמה כליל (שהרי בכל זאת מדובר במחזה לחג המולד ויחסי הקרבה בין שני הגברים היא פרי שירות צבאי משותף כולל צל"ש), ותחתיה יש רק חשש שילד בן שלוש יהפוך להומו כי אמא שלו מלבישה אותו בשמלות והוא מעדיף לשחק בבובות. האב, ליתר ביטחון, קונה לו בין השאר צעצוע של טיל – כדימוי פאלי מובהק – שאמור לעורר בו את גבריותו.
העלילה – שיש לה גם הדים ב"מי מפחד מווירג`יניה וולף" של אלבי, שנכתב ארבע שנים אחר כך – מספרת על שני זוגות: איזבל, אחות לשעבר שרק אתמול התחתנה עם ג`ורג` טייס-צל"שניק שסובל מרעד מסתורי בגופו, תופעה פוסט-טראומטית נדירה, וליל הכלולות שלהם הפך לסיוט לשניהם. הם נוחתים בביתו של ראלף, אף הוא נושא צלקות ממלחמת העולם השנייה וממלחמת קוריאה, שבמהלכה נפגש עם ג`ורג` והתיידד עמו. באותו יום, ערב חג המולד, החליטה אשתו של ג`ורג` לעזוב את הבית יחד עם בנם, כי ג`ורג` הודיע לאביה על החלטתו לעזוב את המפעל שלו.
המפגש בין שני הזוגות (וברוב המחזה אשתו של ראלף נמצאת מחוץ לבמה) חושף מערכות יחסים זוגיות אמריקניות אופייניות לשנים שאחרי שתי המלחמות, בין גברים מצולקים מחוויות קשות לנשים שמתקשות להתמודד עם מצוקתם, חרף אהבתן ומסירותן. ומאחר שמדובר בקומדיה, הכל נאמר בהומור, גם כשהדברים מרים ונוגסים. הדימוי המרכזי של מערכות אלה הוא מיקומו של הבית – על בולען (בור בקרקע) המרעיד את כל האזור, סודק קירות בתים, ובמקרים רבים וצפויים גם מאיים לבלוע אותם אט אט. ומכיוון שמדובר בחג המולד – הישועה בוא תבוא במועדה, כלומר לפני סוף ההצגה.
מבוים בקלילות מחויכת
שלומי מוסקוביץ ויריב גוטליב כתבו תרגום חי מאוד למחזה של וויליאמס, ודדי ברון ביימה בקלילות מחויכת את ההצגה, במהלכים פשוטים ומדויקים, בתוך תפאורה עניינית של לילי בן נחשון – כולל סדקים במרומי הקירות, עץ אשוח עמוס מתנות בבית ועץ אשוח עמוס שלג בחוץ, מאחורי חלון ענק. עינת ניר עיצבה תלבושות המעידות היטב על תקופת ההצגה (שנות החמישים המוקדמות) ומאיר אלון עיצב תאורה שמעידה על הזמן המשתנה מצהריים עד לילה.
דדי ברון הפיקה מצוות השחקנים שלה משחק מצוין, כל אחד בהתאמה טובה לדמות שהוא מגלם. רמי הויברגר מעצב את ראלף במשחק חד מאוד, לקוני, כמעט לכל אורך ההצגה ומהורהר. מבעד למשקפיו הגדולים, ובתלבושתו המהוהה, הויברגר חי את המשבר האישי שלו, שמבעד להתבוננות שלו בו הוא מצליח לפענח את המשבר של חברו ואשתו הטרייה ואפילו את המפתח לפתרון הנישואים שלו.
אוהד קנולר, יוצר את ג`ורג` בשליטה מרתקת ביסוד המוחצן של הדמות, ברעידות וברטט, בתלבושת הטקסאנית, ובמתכתיות העצובה של ביטוי הזעם, החרדה, הכאב והאכזבה שעוברים בתוכו עד לרגע שבו מאיר לו פנס בקצה המינהרה האפלה שלו, והוא מתעורר ופניו נאורות.
קלרה חורי משתלטת על הבמה בעיצוב היסטרי ומצוין של איזבל, הכלה הטרייה, שעודנה בתולה, וכל מה שחוותה כאחות מסורה כשטיפלה בג`ורג` בבית החולים שוקע ונעלם כשהוא הופך להיות בעלה, ומתנהג כבולען מאיים.
דורית לב ארי טובה ועניינית כאשתו של ראלף, אריה מוסקונה ואורנה רוטנברג מצוינים כהורים החמדנים והשתלטנים שלה.
"תקופת הסתגלות" היא הצגה מהוקצעת מאוד, קולחת ומהנה, ועיקר תרומתה הוא בחשיפת פן שונה מזה שהורגלנו לו מוטנסי וויליאמס במחזותיו הנודעים והפופולריים.
לפרטים נוספים
03/07/2006
:תאריך יצירה
|