בהפקה החדשה של "הדיאלוגים של הכרמליטיות" באופרה הישראלית, נראה שהבמאי אוֺליביֶיה פַּי, העמיד את עיפרון הציירים שלו לרשות המוזיקה. הוא "רק" מספק לה אמצעים לבוא לידי ביטוי מיטבי על הבמה והתוצאה מלהיבה.     

האחרונה על המוקד

עלילת האופרה מבוססת על אירועים היסטוריים בשנות המהפכה הצרפתית בין אוגוסט 1792, החודש בו הודיעה הממשלה הצרפתית על סגירת כל מנזרי הנשים בצרפת ועד יולי 1794 כשהנזירות הכרמליטיות מקומפיין הובלו את הגיליוטינה בפריז. שלוש נזירות מאותה קהילה לא הוצאו להורג ואחת מהן כתבה את סיפור
"ההיסטוריה של הנזירות הכרמליטיות מקומפיין" שעל פיו נכתבה נובלה, נכתב תסריט לסרט שלא הופק, נכתב מחזה וחוברה אופרה. בשנת 1906 הכירה בהן הכנסייה הקתולית כקדושות.

בשנת 1931 חיברה הברונית גרטרוד פון לה פורט את "האחרונה על המוקד" וסיפרה את סיפורן של הנזירות, מבעל לעיניה של נזירה צעירה ושמה בלאנש.  בשנת 1947 חיבר הסופר הצרפתי אמיל קלמנט ז'ורז' ברננוס דיאלוגים לתסריט  בעקבות אותו סיפור. לבקשתה של הברונית הוא שינה את שם היצירה וכך נולד השם "הדיאלוגים של הכרמליטיות". נוסח זה שימש את פרנסיס פולנק באופרה ולימים היה גם לסרט.        

הדיאלוגים של הכרמליטיות, צילום: יוסי צבקר


שמה של האופרה - "הדיאלוגים של הכרמליטיות" - משקף היטב את איכויותיה. היצירה מתקדמת באמצעות שיחות שעניינן הכנסייה, גבורה רוחנית, קדוּשה, משבר אמונה וביניהן נוכח גם מה שלא נאמר ומושר, ושם נוכחת המוזיקה התזמורתית האפקטיבית של פולנק. התקופה  - משטר האימים והטרור של המהפכה הצרפתית בשנת 1789. עלילת האופרה נעה בין ביתו של האציל המרקיז דה-לה פורס בפריז, עוברת באתרים שונים במנזר בקומפיין, ומסתיימת בשני אתרים בפריז. האתר הראשון הוא בית הסוהר של הכלואים הנידונים למוות והאתר השני בסיומה של האופרה הוא כיכר המהפכה בפריז, שם להב הגיליוטינה שינחת על צוואריהן של הנזירות, ישים קץ לקריירה המתמסרת לאהבת האל שהן התעתדו לקיים.


הדיאלוגים של הכרמליטיות, צילום: יוסי צבקר



הדיאלוגים של הכרמליטיות, צילום: יוסי צבקר



התמונה המטלטלת

ובאשר לעלילת האופרה שלפולנק: בלאנש דה-לה פורס (יעל לויטה המרגשת), בת אצולה עצבנית, דאוגה, המבקשת להצטרף למסדר הכרמליטיות ומקווה למצוא בחברתן מקלט ומחסה מן הכאוס שהביאה איתה המהפכה הצרפתית.  שלטון האימים החדש אינו מסתפק בביטול מעמד האצולה. הוא תובע מן המאמינים הקתולים להישבע אמונים למדינה וזאת תוך עקיפת הממסד הדתי שהיה עצמאי. נזירות וכמרים שאינם נשבעים אמונים מוצאים אל מחוץ לחוק.

הנזירות הכרמליטיות נשבעות למות מות קדושים. המהפכנים מסייעים להן לממש את שבועתן באמצעות הגיליוטינה. אלא שההחלטה על הליכה מרצון לגיליוטינה צריכה להתקבל פה אחד בהצבעה חשאית, כאשר האם מארי (ענת צ'רני המצויינת) רואה שבקרב הנזירות ישנה מי שמתנגדת, הנזירה אוהבת החיים קונסטנס (שירה פטשורניק), צועדת קדימה ומודיעה שהיא הייתה המתנגדת ומבקשת לחזור בה. בינתיים מגיעים חיילים לגרש את הנזירות מן המנזר. בלאנש בורחת מן המנזר ומוצאת את עצמה כמשרתת בבית אביה שהוצא להורג.

האופרה מסתיימת כצפוי במותן של הנזירות, תוך כדי שירת  "סאלווה רג'ינה" (תבורכי המלכה) כשאנו צופים בגיליוטינה, שגם היא, בהקשר הזה, זוכה להפקת סאונד מכלי נגינה מיוחד שמחקה את צליל אבחת הסכין הנוחתת על הראש התורן. קונסטנס היא לכאורה האחרונה אבל אז מצטרפת אליהן בלאנש וגם היא תגיע לגרדום. תמונה זו המסיימת את האופרה היא המצמיתה והמטלטלת שנראתה על במת האופרה בישראל.

לכל מרכיבי המופע האופראי - הבימוי, התאורה והתלבושות - נוכחות מינימליסטית שמעניקה ליצירה המוזיקלית את המרחב הראוי. מטאפורה בימתית מרכזית היא נוכחות הצלב על הבמה (לרבות ההצטלבויות של הנזירות בעת התפילה). האופרה מתנהלת בגוונים שחור, לבן ואפור שהם צבעי בגדי הנזירות. התאורה מספקת  את הפרספקטיבה של העומק שנע בין הארת הכלא שבו הנזירות נמצאות לפני העלייה לגרדום לבין בית האצולה שבו מתגוררים בלאנש, אביה, (יונוץ פאסקו)  ואחיה (פייר אנטואן שומייא).

הבמה רוויה בסמלים נוצריים ובמעמד מסוים התפאורה מרמזת לתקרה של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית בוותיקן. למרות שלכאורה אין הרבה פעולה בימתית בהפקה המינימליסטית - אין רגע של נפילה בעוצמת הדרמה. אשר פיש הוביל את ההפקה בסאונד תזמורתי מרשים ובלתי נשכח.

לצד לויטה וצ'רני בלטו במיוחד שי בלוך, רונה שרירא ואלה וסילביצקי ולידן גם מקהלת הנזירות ברגעים מפעימים. מחמאות מגיעות גם לעבודת התרגום של ישראל אובל וגם לאן שמפר, המדריכה הלשונית שבזכותה נשמעה הצרפתית קולחת וברורה מן הבמה לאורך כל הערב.

בדברים שכתב הבמאי המצוטטים בתכניה הוא אומר ש"הנזירות האלו יוכלו ללמד אותנו כיצד לחיות בכבוד". אבל עצם הוצאתן להורג והצגת האופרה בישראל שלאחר השבעה באוקטובר לוקחת אותנו הצופים כאן בתל אביב אל החיים העכשוויים, אל התצפיתניות ואל החטופים שכולנו מחכים להחזרתם.


הדיאלוגים של הכרמליטיות, צילום: יוסי צבקר



הדיאלוגים של הכרמליטיות, צילום: יוסי צבקר



האופרה הישראלית: פרנסיס פולנק: "הדיאלוגים של הכרמליטיות" חיבר את המוסיקה וגם את הליברית על פי מחזה של ז'ורז' בֶּרנַאנוֺס מנצח: אשר פיש, במאי: אוליבייה פיי, במאי מחדש: דניאל איזוֺ תפאורה ותלבושות: פייר-אנדרה וייץ, תאורה: ברטרן קילי. מקהלת האופרה הישראלית מנצח: איתי ברקוביץ', התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. תרגום לעברית ולאנגלית: ישראל אובל (הפקה בשיתוף תיאטר שאנז אליזה, פריס ובית האופרה לה מונה, בריסל.)      

לרכישת כרטיסים