גרסה נשית על יעקב אבינו ועל פרשת בתו דינה יוצרת הצגה מפתיעה ומלאת דמיון שהיא תעודת כבוד ליוצריה.
מועדון סגור לנשים
הצגתם של קלאודיה דלה סטה וזאב קלאתי הועלתה לפני שנה במסגרת המחלקה ללימודי משחק בסמינר הקיבוצים, ועתה הועלתה שוב במסגרת תיאטרון הסימטה ביפו. מדובר בעיבוד בימתי לספר פופולרי של אניטה דיאמנט, שתורגם גם לעברית (בהוצ` מטר), שבו משנה דיאמנט את נקודת המבט הגברית שהכתיבה את סיפורי המקרא, ומעבירה אותם דרך הפריזמה של הנשים הנזכרות בהם. לשם כך היא יצרה גם את מציאות האוהל אדום, מקום המיועד לנשים בלבד מרגע שהן מגיעות לפרקן. תאמרו מועדון סגור שבו למושג סוד-נשים יש ריבוי משמעויות.
המחזה של דלה סטה וקלאתי פועל כתיאטרון-סיפור שבו אישה בת זמננו, גלגול של דינה בת יעקב, באה לתקן את מה שידוע לנו על יעקב אבינו ועל השתלשלות העניינים שהביאה לנישואיו ללאה ולרחל, וגם לבלהה ולזילפה שבסיפור החדש גם הן בנותיו של לבן ולא שפחות. לאגף הנשים מצטרפות במהלך ההצגה גם בתו של עשו, מיילדת-מתורגמנית, מלכת שכם וכמובן האם הגדולה - רבקה.
מבני יעקב תפגשו בהצגה רק את שמעון ולוי, וכן את יוסף – שיש לו רומן ילדות עם דינה – ולצד יעקב עצמו, בגרסה המעניקה לו כוח גברא כפול ומכופל, מופיעים גם לבן - כפרא פרימיטיבי למדי, שלם בן שכם כצעיר טהור לב ואהבה ועשו כאח קנאי אך אוהב, בן ממושמע ואב קפדן. את יצחק לא פגשנו, אך זה לא צריך להפתיע. הפטריארכיה הרי נופלת שדודה בפני המטריארכיה ככל שמדובר במחברת הרומן ובמעבדי המחזה.
המהלך הדרמטי של המחזה אמנם מיועד לספר את האמת על פרשת דינה, שלטענתה לא נאנסה כלל, אך הוא עובר תחנות תנכיות אחרות, משודרגות, אך למרות כל המאמצים הנשיים נראה כי דווקא יעקב הוא הדמות הדומיננטית – במעשיה ובמחדליה – שלא לדבר על המאבק הנמשך כרקע מיתולוגי לכל דבר, בין "אל", כפי שמכנים במחזה את ה`, לבין אינונה, האלה שעמה ברא את האדם הראשון.
תמונות בימתיות מלאות דמיון
את הסיפור אפשר לקבל כנתינתו ללא ניהול חשבונות של דת ומסורת וקדושה, ממש כמו רומנים ומחזות אחרים (בעיקר על דמותו הציורית יותר של דוד המלך), ומבחנו כמחזה הוא במתחם הדרמטי בלבד. ובנקודה הזאת אפשר בהחלט להצביע על הצלחה של דיאמנט, כבעלת הפטנט, ועל דלה סטה וקלאתי – שהם גם הבמאים - כמפתחי דיאלוג ותמונות בימתיות מלאות דמיון ועתירות משחק משובח של כל השחקנים הצעירים, בוגרי סמינר הקיבוצים.
בין אלה בולטות במיוחד שיפי אלוני כדינה המספרת, חכמה ואירונית, ועדי נוי כדינה הצעירה מלאת החיים, ועמן מורן ארביב כלאה הגאה, חנית סימנה כרחל שופעת אהבה ותבונה, אפרת מילוא כבלהה, אילמת ומסורה, קרן אור קיציס כזילפה היעילה. את אגף הנשים מתגברות גם מיכל מוסקוביץ כבתו הנשית מאוד של עשו, שרון בורשטיין המלכותית כאמו של שלם בן שכם, ובעיקר השחקנית הוותיקה יותר עירית נתן-בנדק בשני תפקידים מרשימים במיוחד – של המיילדת-המתורגמנית התוססת, ושל האם הגדולה רבקה, כדמות של אלה רבת הוד.
באגף הגברים של המחזה – ככל שניתן להם חומר לשחק בו –אלי מנשה מצוין בתפקיד יעקב, ובעיקר במערכה השנייה, כשהוא כבר מבוגר יותר, ועליו להתמודד לא רק עם סוד הנשים אלא גם עם האל. מרשים מאוד גם אסף אלמגור בתפקיד עשו ובעיקר בתפקיד שלם בן שכם, ועמם אייל סלמה כלבן אבי רחל ואחיותיה, ושמעון בן יעקב, אורן דסאו החולמני כיוסף הצעיר, ופיליפ דומרב כלוי, הבוחש העיקרי במהלכים הטרגיים.
את חלל הבמה עיצבו היטב ערן עצמון, עם הרבה חול רך, ומעצב התאורה אולג לינדה, שיחד עם מעצבת התלבושות המצוינות סילביה ג`ובילו וקלאודיה דלה סטה יצרו אווירה תנכית, מדברית. את התנועה החיה מאוד עיצבה גליה פרדקין.
למוזיקה יש בהצגה הזאת תפקיד מעניין, ולצד פס קול שערך זאב קלאתי ויש בו בין השאר מוזיקה קלאסית או זמר עברי פופולרי ("אני אוהב אותך לאה") הוא כולל מוזיקה מקורית שכתבה ושרה בקולה הנפלא MC קרולינה.
בסיכומו של דבר "האוהל האדום" היא הצגה מלאת הפתעות ועשירה בדמיון, המזכירה בסגנונה תיאטרון-סיפור מבית מדרשן של רנה ירושלמי ורות קנר, אך עם אותו מגע מיוחד של דלה סטה וקלאתי כפי שבא לידי ביטויו המושלם בהצגה "בית הרוחות" על פי ספרה של איזבל איינדה, שהועלה בארץ מעט מדי. המגע הזה יוצר תפקידים דרמטיים מלאי חיים, ואת הסיפור הפסיבי להתרחשות עלילתית רבת עוצמה.
לפרטים נוספים
20/07/2006
:תאריך יצירה
|