פסטיבלים - "הסדנה הזאת הייתה יכולה להיוולד רק כאן"

ערב סיומה של סדנת האופרה הבינלאומית ה-20 ביפו נפגש צבי גורן לשיחה עם ג`ואן דורנמן, הרוח החיה והמייסדת של אחד המפעלים היוקרתיים ביותר בעולם האופרה.

הטנורים מרגישים כאן בטוחים

ג`ואן דורנמן, המנהלת האמנותית של סדנה האופרה הבינלאומית מאז היווסדה, נחשבת לאחת הדמויות הבכירות והנכבדות בתחום ההדרכה הווקאלית וב- 2005 נבחרה על ידי העיתון היוקרתי"Classical Singer" כמדריכה הקולית הנבחרת. בישראל היא אורחת קבועה, כבר יותר מעשרים שנה, ולמרות שלא גדלה בבית ציוני המציאות הפכה אותה בעיני רבים בארץ ובארצות הברית לישראלית.

השנה, לראשונה, חווה דורנמן את החוויה הישראלית האחרת, זו של חרדה בטחונית ומלחמה, ואיכשהו, חרף החששות ותהיות, ולחצים של בני משפחה בחו"ל, שלה ושל הזמרים והמורים, היא מגלה חוש פטריוטי. בפתיחתו של הביצוע הקונצרטנטי של "החטיפה מהארמון" היא מקריאה קטע מתוך כתבה שהתפרסמה בעיתון בפורטו-ריקו על הזמרים שלהם שמשתתפים במפעל, ונשאלו בין השאר על תחושתם כאשר ישראל המארחת אותם נמצאת במצב מלחמה, ותחת איום טילים של החיזבאללה. הזמרים הצעירים – טנורים בעלי קול מדהים – לא היססו להביע את בטחונם והצביעו על עצם קיומו של הפרויקט כהוכחה. דורנמן קראה את הדברים בגאווה. אבל למען האמת, כעשרה ימים לפני כן היא הביעה דאגה, בעיקר בכל מה שנוגע לארגון העניינים במקרה הצורך. אבל היא בשלה. כל עוד אין אומרים לה "עד כאן" היא כאן, וכבר עשרים שנה שהיא עושה את זה, מאז שנקראה להגיע לתל-אביב.

החזון של צ`יץ` שינה חיים של כל כך הרבה אנשים

- מתי החלטת לכונן את הסדנה בישראל?

"זה הוחלט בשבילי. המנצחת והבמאית הדגולה מבוסטון, שרה קולדוול, ביקשה שאבוא לתל אביב לאיזה פרויקט, אבל אני הייתי אחרי ניתוח ואמרתי לאישה שטיפלה בי שאני לא יוצאת לשם. היא התעקשה שאסע כי זה חשוב, וכך החל משחק של כן ולא, והיא ממש דחפה אותי `את לא מבינה כמה זה חשוב שתסעי לשם`, אז נכנעתי לה ובאתי לכאן.

"באותה עת הייתה תחרות המנצחים הבינלאומית בירושלים, ופול נדלר זכה בפרס. היינו מכרים משכבר ופגשתי אותו כאן, ושנינו ראינו אותו דבר: אין כאן זמרים. אחותו חיה כאן, ונסענו לראות קיבוץ, והופתעתי לגלות שבמקום אחד יש הכול, ובמקום אחר אין כלום. כאן יש עצים, מים, ילדים, בתי ספר, הכול. וזה היה הדבר המלהיב ביותר שראיתי בימי חיי. והאנרגיה הזאת דבקה בנו ואמרנו אולי אנחנו יכולים לעשות כאן משהו"

"כאשר חזרנו לניו יורק דיברנו עם כמה אנשים על הרעיון לכונן כאן סדנה, ואיך להגיע לדבר עם צ`יץ`, שהיה אז ראש העירייה. ונפגשנו אתו, ואמרנו לו: אנחנו יכולים להביא אמנים, זמרים גדולים, ללמד כאן. אבל אנחנו זקוקים לסיוע כספי וגם אנחנו נביא מימון כלשהו. הוא שאל כמה אתם רוצים? אמרנו-שאלנו 50 אלף דולר? והוא אמר לא! לא מספיק. אני צריך לתת יותר. ואתם צריכים להביא זמרים גדולים מכל העולם כי אני רוצה שזה יהיה מרכז. אמרתי לו שזה ייקח כמה שנים עד שזה יהיה כך, אולי חמש או עשר, והנה אנחנו כבר בשנה ה-20! וזה שינה חיים של כל כך הרבה אנשים, ואפילו זוגות שהכירו כאן ונישאו, ורבים כל כך שעובדים בכל רחבי העולם, והם חוזרים הנה ועובדים כאן.

"זה היה החזון של צ`יץ` וזה יכול היה לעבוד רק כאן. ממש מופלא. ישראל הפכה להיות חלק מחייהם, פרק בניסיון החיים שלהם. בהתחלה הייתה אולי רתיעה ופחד מפני הרעיון לבוא הנה, אבל הם חוזרים ובאים. אחת מהם, למשל, כבר תפתח את העונה הבאה של המטרופוליטן בניו יורק. בפריז פגשתי זמרת שזכתה להצלחה גדולה. לא פגשתי אותך פעם? כן, השתתפתי בסדנה שלך. והיא הייתה אז מלצרית, ועכשיו היא כוכב בינלאומי, ושרה את פידליו בניצוחו של נדלר".

בין הזמרים שעברו את הסדנה במהלך שנות קיומה בולטים ישראלים כמו דן אטינגר, מנהלה המוזיקלי של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון ועוזרו של דניאל בארנבוים באופרה הממלכתית של ברלין, שהחל את דרכו כזמר בריטון, והזמרים יבגני שפובלוב, הדר הלוי, דניס סדוב, לריסה טטויב, ענת אפרתי ואנה סקיבינסקי. בין הזמרים הבינלאומיים: ג`ון מטס – טנור, מתיאס האוסמן – בריטון, אולגה מאקרינה – סופרן ופרננדו דה לה מורה - טנור. גם מדריכי קול ישראלים ידועים החלו את דרכם בסדנה: ליאורה מאורר - City Opera בניו יורק, אירינה הוכמן - בבתי האופרה בפרנקפורט והמבורג ומשה לנדסברג בבית האופרה בהמבורג.

"מעולם לא למדתי להיות זמרת"

- מתי התאהבת לראשונה באופרה?

"למעשה התאהבתי בזמר בס-בריטון. הרבה יותר ממה שהתאהבתי באופרה. ואחרי עשר שנים של עבודה משותפת כבר הייתי מאוהבת מאוד בעניין הזה. מעולם לא למדתי להיות זמרת, אבל כן למדתי להיות פסנתרנית ליווי לזמרים בקונצרטים, וגם התחלתי ללמד ילדים מוגבלים, וכך גם בתחום האופרה, ואהבתי את זה. כי להיות בעולם התיאטרון, לנגן בפסנתר, ולהיות כל הזמן בעולם של דמיון היה בשבילי משהו שמימי,.

- ומתי החלטת להיות מאמנת?

"כמו עניין הסדנה, גם זה החליט בשבילי. יום אחד הלכתי לאיזשהו מקום ומישהו שאל אותי אם אני יכולה ללמד אותו את הקטע המוזיקלי שעבד עליו. ואז התחלתי ללמוד את העניין באיטליה ובצרפת, ועבדתי עשר שנים בלי ללכת לקולנוע או לבילויים אחרים, רק למדתי ועבדתי כדי לפרנס את עצמי ולממן את לימודיי, וקראתי את כל הספרים האלה, איך לנגן את התווים, וזה לוקח שנה שלמה ללמוד תכליל של אופרה כדי לדעת לנגן אותה נכון בפסנתר. וזה פשוט תפס אותי".

דורנמן החלה לעבוד כמדריכת זמרים בניו יורק סיטי אופרה, תחת הנהלתו של המנצח יוליוס רודל, ואחר כך עבדה שש שנים באופרה של ברצלונה, ושם פגשה כוכבים גדולים, ואחר כך בספולטו, בפסטיבל שני העולמות של ג`אן-קרלו מנוטי, ובאופרה של פריז עם התפיסות המודרניות שם. כך צברה מידע ותובנות על משחק וזמרה, וכך הגיעה למטרופוליטן אופרה, שם היא מכהנת כיום כמדריכה ראשית, ולצד כוכבים בינלאומיים העובדים עמה על תפקידיהם, היא גם מקבלת תלמידים צעירים העושים את צעדיהם הראשונים כזמרים.

לזמר אופרה דרושה בגרות פיזית והורמונלית

אחד מתלמידיה של ג`ואן דורנמן סיפר לי כי כאשר עשה אצלה אודישן, כדי לגלות אם הוא יכול להתפתח כזמר אופרה, היא התפעלה מקולו, אבל הציבה לו שני תנאי קבלה כתלמיד שלה: ללמוד פסנתר וללמוד איטלקית. כעבור פחות משנה הוא חזר ובאיטלקית שוטפת גילה לה כי עמד במשימה הכפולה. היא נדהמה: "רוב האנשים לא ממש רוצים להתחיל. הם רוצים להגיע. וכשאומרים להם שהם צעירים, ועליהם לעשות כמה דברים, ללמוד כמה דברים שאפשר ללמוד לפני שיוכלו לצאת לדרך כתלמידי זמרה, ובכל מקרה הם גם צעירים מדי לשיר, מרביתם פשוט נמנעים מלעשות זאת, והולכים למקום שבו הם הורסים את קולותיהם. וכאשר התלמיד הזה הגיע הייתי נדהמת. ממש כך. והוא באמת התפתח ושר מצוין כיום".

- באחת מכיתות האמן אמרת כי גיל 18 הוא הגיל הנכון להתחיל ללמוד זמרה. האם זאת בגרות שאת מחפשת?

"לא רק. מדובר בבגרות פיזית, עצמות שכבר אינן רכות, מערכת הורמונים יציבה אצל הבנות. הגוף כבר צריך להיות בוגר. יש אנשים שנולדו אתלטיים. הם יכולים לרוץ מהר. אבל מי שצריכים לדעת איפה הראה, איפה החך, איך לתאם ביניהם באמצעות הנשימה, חייבים להיות בוגרים בגוף ולשלוט בו. עד אז הם יכולים ללמוד מוזיקה, שפות, להאזין לאופרות, לשיר שירים נחמדים, או במקהלה, ללמוד לנשום נכון, לרקוד, סיוף ועוד, להיות במצב פיזי מצוין, שרירים חזקים, קואורדינציה תחת שליטה מלאה, וכמובן במצב נפשי יציב.

"לימוד השפות חיוני ביותר. וככל שאתה צעיר קל יותר ללמוד אותן, לקרוא שירה, ללכת לתיאטרון, לקרוא מחזות, וכל זה מקל על העבודה כאשר הם מגיעים אליי. אני יכולה להשיג הרבה יותר מכל אחד מהם שהלך לתיאטרון ויודע לזהות בחוש משחק נכון לתפקיד וגם כזה שמדבר אל הקהל. וכשהוא הולך לאופרה הוא כבר יודע להבחין מי שר טוב ומי לא, והוא יכול לנתח ולהסביר למה זה כך, מה המטרה, מה הפעולה, איך אנשים עובדים כצוות, ומה סוג האישיות שמסוגלת גם לשמור על זהותה בשלמות וגם לפעול בתוך קבוצה.

"לשם כך אנו זקוקים לאנשים בעלי אישיות חזקה ובריאה, וכעת יש לנו בעולם סיוע נרחב כדי שהזמרים האלה יהיו חזקים ככל הניתן. זה מקצוע קשה להיות זמר אופרה".

- האם היית שמחה לאמן את מריה קאלאס?

"לא. זה לא סוג הקול שהייתי עובדת אתו. בהחלט הייתי מעריכה את הקול שלה על הבמה, אבל זה לא הקול שאני מבינה או יכולה לפלס דרך בו. כמורה ודאי הייתי נהנית מאוד לעבוד אתה, כפי שמעידים המנצחים שעבדו אתה, ואחת המדריכות שלה אמרה לי שכאשר אמרה לקאלאס מה לעשות היא עשתה זאת בדיוק. מזה הייתי נהנית. בהחלט. והיא בהחלט הייתה תופעה מיוחדת, שאומנה על ידי המורים הטובים ביותר ועם הבמאים הגדולים ביותר בשבעים וחמש השנים שעברו. היה לה כישרון עצום. אבל אני מסוג המורות שמעדיפה את הדו-שיח כדרך הוראה".

לא טוב לזמרים שכל אחד בקהל הופך לסמכות

- האם יש הבדל בשיטת העבודה שלך כשאת מאמנת זמרים בסטודיו, וכשאת מאמנת אותם בכיתת אמן מול קהל?

"ודאי. אינני יכולה להתעלם מנוכחות הקהל, ואני רוצה שהוא ישתתף בכמה דברים. בחדר אין לי חוש הומור ואני לא מצחיקה אף אחד. באמת. לעתים רחוקות תשמע שם בדיחה. אנחנו נהנים, אבל זה עניין אחר. אבל שם קורה משהו אחר, אינני בטוחה מה הוא, ואני מקווה שלעולם לא אפענח את זה. באולם, בכיתת הפומביות, אני רוצה להשיג את האנרגיה שלעולם לא אצליח ליצור בדלת אמות של חדר לימוד. האנרגיה של הקהל היא דבר נפלא. זה משהו שאתם נותנים לנו. ועם זה אני יכולה להפיק מהזמרים משהו שלא אוכל לקבל בחדר. שם אני יכולה לומר דברים מקצועיים, כמו זה שטוח, או זאת שגיאה. בתחילת הדרך נהגתי לומר זאת גם בכיתות-אמן אבל שמעתי מישהו שחזר על כך ביחס לאחד הזמרים, ואז הבנתי שיותר לא אומר דברים כאלה שם. כי זה הופך כל אחד בקהל לסמכות וזה לא טוב לזמרים".

- את מאמנת אותם בעיקר להיות זמרים על בימות האופרה...

"בהחלט. לחקור את עצמם כדי שיגיעו למקום שלא היו בו קודם לכן. זה בעיקר מה שאני רוצה מהם. שימצאו משהו שלא מצאו קודם. ואני יכולה לעשות זאת רק כך. אני אינני מאמנת אותן לשיר אותם לסלון או לאולפן הקלטות, אלא לרסיטלים באולמות גדולים".

לפתוח את האזניים לאופרה

- את גאה במה שעשית כאן...

"כן. אני גאה במה שפול ואני יצרנו כאן, והבאנו את הרמה המוזיקלית לאן שהבאנו. ואני גאה בכל אלה שעומדים מאחורינו כאן, ובחברי הדירקטוריון שלנו בניו יורק, שגם אם אינם כאן ואינם רואים מה השגנו, הם ממשיכים להזרים אלפי דולרים כדי שזה ימשיך, ולא אצלנו שם אלא כאן. והם פועלים במהלך השנה כולה כדי שהזמרים והמורים יגיעו לכאן.

"אנחנו אמנם גם פועלים עם הסדנה הזאת בפורטו ריקו או בקנדה אבל ישראל היא המקום היחיד שאנחנו מממנים את בואם של הזמרים – הבאתו של כל אחד מהם, חוץ מהישראלים, עולה 5,000 דולר – ולצערי הרב במשך הזמן קוצצה התמיכה של העירייה. והסיוע כולל גם מימון לימודי המשך במקומות שונים.

"אני גאה במיוחד על הקשר שנוצר כאן בין הזמרים והמורים לישראלים שבאים לכיתות האמן, לרסיטלים ולהפקות האופראיות, ואנו יכולים לעשות הרבה כדי שהעולם שלנו יהיה קצת שונה. ואני גאה בכך. וכמובן, החינוך שזה נותן לקהל, לפתוח את האוזניים לאופרה. וזה מה שמייחד את המקום הנפלא הזה, כאן. שיש לנו קהל גדול ונאמן".

תודה רבה, ג`ואן דורנמן, ולהתראות בשנה הבאה.

הסדנה הבינלאומית לאופרה תינעל בשני קונצרטים - קונצרט באמפי שוני ב- 4 באוגוסט 2006 וקונצרט גאלה חגיגי ב-5 באוגוסט לפרטים נוספים