הפארסה הצרפתית הפופולרית שבה לבמה בפעם החמישית בגרסה של תיאטרון הקאמרי וירטואוזיות של מיטב שחקני הקאמרי חוגגת בהנאה את שובה לבמה של הפארסה הצרפתית הפופולרית בפעם החמישית.
דלתות וטעויות
רק תיאטרון רפרטוארי או בית ספר למשחק יכולים להרשות לעצמם להעלות הפקה של "יתוש בראש" של ז`ורז` פדו, שכל עניינה הוא קומדיה של טעויות, שראשיתן בשלייקעס אבודים, המשכן בנע כברכבת היתולים הדוהרת בתאוצה גוברת בין דלתות ומצבים מוקצנים וסופן על פי כל הכללים של הקומדיה והשארם הצרפתי.
כאשר ההפקה של התיאטרון הרפרטוארי היא גם בית ספר לבימוי, עיצוב ומשחק – ובמקרה שלנו גם לתרגום – התוצאה היא חגיגת קיץ מרעננת, שעתידה מובטח גם כשמיכה חשמלית לימי החורף. ואם נוסיף על כך כמה גרמים של רצון לברוח מכותרות היום, או אז נבין למה עומרי ניצן שלף עוד שפן מהשרוול והוציא תחת ידיו הצגה מלאת נתזים של שמפניה ומתוזמנת בדיוק של מחול קאן-קאן.
עלילת הפארסה הזאת הודקה בהפקה הנוכחית לכלל 100 דקות רצופות, שיוצאות לדרך כאשר אישה מגלה כי בעלה איבד את השלייקעס שקנתה לו וברור לה שמדובר – כיאה לצרפתי – ברומן שהוא מנהל מאחורי גבה. היא מגייסת את ידידתה לטמון לו פח והמרוץ עובר לבית מלון מפוקפק בפיגאל, לשם מזדמנים כל המי ומי של העלילה, שנמלטים זה מזה בין דלתות ומיטה מסתובבת. קומדיית הדלתות המתפתחת צוברת תנופה גם כקומדיית טעויות היסטרית כאשר מגלים במלון עובד שתוי שהוא העתק מדויק של הבעל החשוד.
מפעל וירטואוזי
ניצן התניע את הדהרה של ההצגה בעזרת התרגום המבריק של נסים אלוני, שמוגש בעדכון מדוד של דורי פרנס, וזאת בתוך תפאורה גדולה ובתלבושות קלילות שרות דר עיצבה ביד מנוסה מאוד, וזכתה להארה שרמנטית של יחיאל אורגל. יוסי בן נון ועמית פוזננסקי העניקו ניהול מוזיקלי ועריכה מדויקת של אפקטים מוזיקליים שנלקחו מיצירות קלאסיות כמו "זמזום הדבורה", "מחול האש" ו"מחול החרבות".
אך בעיקר, ניצן ידע להרכיב נבחרת שחקנים שנהנית בעליל להיות שם, לפחות עד שיתברר להם כמה מאות פעמים יצטרכו לתזז את עצמם. בראש המפעל הווירטואוזי הזה ניצבים בגאון, במשחק עוצר נשימה, מצחיק עד חנק, שמואל וילוז`ני ואיתי טיראן. וילוז`ני משתלט על הבמה בכפל התפקידים של הבעל החשוד וכעובד המלון שכולם טועים בזהותו, נע ונד בין שתי הדמויות והמצבים המביכים תוך חילופי בגד מהירים, ובאפיון מדויק של כל אחת מהן. לצדו, איתי טיראן הגונב את ההצגה בתפקיד המזכיר בעל ליקוי חמור בדיבור, שגורם להשמטת עיצורים והחלפתם בתנועות. טיראן כמעט רוקד את התפקיד הזה, ומלעלע את המשפטים נטולי העיצורים כאילו נולד עמם וכמו היה צרפתי אמיתי שמחבר את המילים במהירות.
יצחק חזקיה מצטרף אליהם כספרדי בעל און העובר על גדותיו כשהוא מתחיל לחשוד באשתו, ואמיר קריאף שב ומגלה את כשרונו לעשות דרמות מלא כלום בתפקיד ידיד המשפחה המאוהב באשת מעבידו. לימור גולדשטיין נותנת את הכל בתפקיד האישה החושדת שמוצאת עצמה נחשדת, וכמוה גם אולה שצ`ור בתפקיד החברה המסייעת שמתגלגלת בעצמה לעין הסערה של חשדות וקנאה בנוסח ספרד.
עירית קפלן, שרון דנון, נסים זוהר, אלון דהן, עופר רגירר – ובמיוחד עזרא דגן ואסף פריינטא – תורמים את משחקם המדוד היטב בתפקידי המשנה.
ולסיכום, במילה אחת – שאפו! או בשתיים – דוז פואה!
לפרטים נוספים
16/08/2006
:תאריך יצירה
|