פסטיבלים - "בום טאון" – מסים, משכנתא ותשוקה

מחזה דרמטי על מאבק הקיום בעיירה קטנה הופך בביצוע חי מאוד בתיאטרון הספרייה לסיפור אנושי כואב.

שתי עלילות: כלכלית ורומנטית

"בום טאון" הוא מחזה אמריקני מצליח שנוצר כאשר לשחקן הקולנוע ג`ף דניאלס נמאס כנראה להתרוצץ בין בימות הסרטה או לצלם קטעי סצינות בסדר אקראי או הפוך. תחת זאת הוא כתב מחזה אינטימי לשלושה שחקנים המתרחש בבוקר דרמטי אחד, בבית אחד, ובדיאלוג שוצף-קוצף שבמהלכו נחשפות הדמויות לאמיתות כואבות או מכאיבות, ושיאו בלתי צפוי – אפילו אם רק לכאורה.

בלב הדרמה ניצבת המצוקה הכלכלית של אנג`לה וסטיוארט, בעלי מכולת שהשקיעו בה את חייהם וקשרו אותם למשכנתא רצחנית ולמיסוי עירוני גבוה. אבל הפדיון חלש, הם אינם יכולים לשלם את חובותיהם והבנק כבר שולף את טלפיו לאחוז בנכס ולנשלם.

את הסיכוי להיחלץ מהמשבר הזה הם מקווים למצוא אצל פרנק, חבר מועצת העיר והשלישי בהיררכיה של הבנק. אך פרנק לא רק שאינו יכול להושיע אלא שיש לו גם סדר יום אחר – קשר אינטימי שהוא מקיים כבר זמן רב עם אנג`לה. השניים אף אמורים לצאת למחרת לשיקגו לבילוי סוף שבוע הכולל חדר במלון וזוג כרטיסים למחזמר "גריז". כך לפחות מאמינה אנג`לה, וכך גם מבין בעלה.

בדמות אחת משלב דניאלס בחוכמה שתי עלילות, הכלכלית והרומנטית, ומוליך אותן אל הסיום במהלכים קצרים, נוקבים ולעתים אפילו במגע הומור בוטה המכסה על אלימות, מרומזת בדרך כלל, ולא פחות בוטה.

אנרגיה סוערת

גיל וינברג, תרגם את הדיאלוג האמריקני לעברית חיה מאוד, שוטפת, נקטעת ותמיד מדויקת. הוא גם ביים כך את ההצגה המתנהלת כאילו במעגלים הסוגרים זה על זה, והוא הפיק משחקניו רמת אנרגיה סוערת, גם כאשר נדמה שהכל בשליטה.

מורן טחן יוצרת דמות מדהימה למדי כאנג`לה המצפה ורוצה התחלה חדשה בחייה, אחרי 18 שנים עם סטיוארט. היא מאמינה באהבתה, וטחן יודעת לבטא אותה בכנות מרשימה שמגיעה לשיאים נוקבים ומרגשים, ובעיקר בחלק השלישי של המחזה כשללא מילים היא אומרת הרבה מאוד.

אושרי סהר מצוין במשחק מסודר, מדויק בהתפרצויות ובהתחמקויות כפרנק, הבנקאי-חבר המועצה שיש לו הסבר לכל דבר, שמתחת לחליפה ולעניבה ולשיער הצבוע שלו מסתתרת אמת משלו, צינית ואפילו אכזרית.

משה פולקנפליק מגלם את הבעל המיוסר ומתייסר במשחק המתנהל בעוצמות ביטוי מונוטוניות כאילו היה בן דמותו של לני מ"על עכברים ואנשים", או כמי שמשתייך לחבורת הרוצחים ב"כלבי הקש", ורק לקראת סיום, כשהוא מגלה רוך מסוים, בוקעת ממשחקו דמות אנושית, אך מאוחר מדי.

ניב מנור עיצב לבמה הקטנה של תיאטרון הספרייה תפאורה מצוינת של בית פשוט אך מסודר, ואורי מורג האיר אותה בהתאמה נכונה, ואריה בן קנג עיטר בפס קול מוזיקלי מעולה.

לפרטים נוספים