הצגת הסיום המצוינת של תלמידי שנה ג` בסטודיו של יורם לוינשטיין עוסקת בשאלה מסקרנת: מה קורה לנו כשאנחנו מתים.
חדר הקבלה למוות
בסטודיו של יורם לוינשטיין נערכים למסיבת הסיום של תלמידי שנה ג` היוצאים לדרך החתחתים בשדות התיאטרון הישראלי. לכמה מהם כבר יש חוזים, חתומים או מובטחים. אחרים עדיין אינם יודעים מה מחכה להם שם. הם שמעו סיפורים, חוויות, אבל אף אחד לא יכול לבנות את מהלכיו על פי אלה. הכל צפוי והרשות נתונה להתאכזב.
בראשונה משתי ההצגות המציינות את סוף הדרך הבטוחה של הלימודים הם מעלים מחזה שטוען כי יש רגע אחד לפני המוות שקובע איזה מת תהיה. אם אצל דאנטה זה הוא כור המצרף במחזה "עד 120" מאת כריסטיאן היימן, ניל מונטאגן וג`יני פטרל, זהו חדר קבלה. רבים עומדים בתור, ומדריכה לוקחת קבוצות קטנות, מסבירה להם מה עליהם לעשות ומלווה את חיבוטיהם תוך כדי ספירה של הזמן האוזל, מאחת עד מאה ועשרים.
המחזה נכתב בהשראת הסרט היפני "אחרי החיים" וכבש בשעתו את פסטיבל הפרינג` באדינבורו. ארבע דמויות עומדות במרכזו: זוג שתכנן חתונה, בן שבט פרימיטיבי שגילה יום אחד שכדור הארץ עגול וצעירה שזכתה להצלחה המקצועית הגדולה ביותר שניתן לחלום עליה. על הארבעה לבחור בזיכרון אחד של רגע חשוב בחייהם, שילווה אותם כל חייהם כמתים. כל השאר יימחק, יימחל, ייעלם כלא היה. ואולם כל זאת יקרה בתנאי אחד - מצלמה, שאיש לא ראה את הצלם הניצב מאחוריה, היא זו שתקבע אם מדובר בזיכרון ראוי. הבזק יחיד של הפלאש יקבע אם הם מתים כדת וכדין, עם כל הזכויות הנלוות, או שמא יישארו תקועים אי שם.
עיצוב טוב, משחק מעולה
אורלי רביניאן עיבדה את המחזה לעברית עכשווית, וביימה את השחקנים הצעירים ביד בטוחה מאוד כשהיא מפיקה מהם את מיטב היכולות שצברו במהלך שנות הלימוד, והעמידה הצגה מרתקת ביופייה. סייע לה בעיצוב התנועה הרקדן-כוריאוגרף סהר עזימי שהצליח לעצב תנועה טבעית מרשימה של קבוצת השחקנים המשמשת כמקהלה של זכרונות ארבעת המתים. אף לא לרגע אחד לא נוצרה תחושה של מלאכותיות בזרימה של הקבוצה מזיכרון אחד למשנהו, תוך חילופים מהירים של אבזרי-תלבושות, שעיצבה מצוין מאיה פלג, האחראית גם לעיצוב הפשוט והיפה של לשכת-המוות. דידי ארז חיבר מוזיקה שמתחברת היטב למתרחש. התאורה של הדס אילון השלימה את העיצוב הטוב של ההצגה.
אך בלי ספק מדובר בתצוגה מעולה של הישגי משחק בולטים, של חמשת הנושאים בתפקידים הראשיים, ושל השחקנים בקבוצת המקהלה המלווה אותם. נועה קולר בתפקיד המדריכה שופעת אנרגיה והומור ומצליחה להפתיע ולרגש ברגע הקטן האחד שהוקצב לכך. יעקב דניאל כבן השבט הפרימיטיבי יוצר תפקיד גדול באמת, כשבכל שלב הוא מעמיק את הדמות עד לרגע שבו האמת שלו זוכה באותו הבזק נכסף. לירז אבני דרמטית מאוד כצעירה שזכתה בהצלחה שנקטעה בשיאה, ויונתן מילר והדר רצון מצחיקים-מרגשים כזוג האוהבים שמבקשים להמשיך את תכנית הנישואין שלהם גם אחרי מותם המוזר.
שחקני קבוצת המקהלה טל לוי, דניאל קולבן, היילה סעדה אנה וליקובסקי, דודו באוכנר, אייל אלטוויל, דוד גוילי ועומרי סוריה יוצרים קבוצה הומוגנית, מבלי לוותר על יכולת אישית של אחת ואחד ליצור פנינים אינדיבידואליות מתפקידים מיניאטוריים המלווים את מסעי הזיכרונות של ארבעת המתים, מילדות ועד מוות.
לפרטים נוספים
15/10/2006
:תאריך יצירה
|