שילוב של מרכיבים רעיוניים ואסתטיים מנכר את הדרמה השקספירית בגרסת המחול מסלובניה, ליצירה שהיא כמעט נטולת רגש.
קיטוע
על במה לבנה, שתאורה קרה ורקדנים בתלבושות שחורות משחקים בה אור וצל, ויוצרים כמין לוח שחמט תלת-ממדי, לצלילי להקת "רדיוהד" ובשילוב סרטי וידיאו, מגולל הכוריאוגרף אדוארד קלוג את סיפורם של רומיאו ויוליה, פריס ומרקוציו, בהילוך לאחור מהסוף אל ההתחלה. מעניין, אך למען האמת אינו מוסיף דבר לסיפור, כשם שאינו מעניק משמעות למחול, המועלה על ידי להקת בלט מריבור מסלובניה.
הצופה באולם שאיננו בקי ברזי הדרמה השקספירית, או שאינו אמון על הטקסטים הקיומיים של רדיוהד, ובוודאי מי שאינו מצוי אצל אלה גם יחד, לא יוכל להתרשם מהעומק הרעיוני המובטח. ככל שזה מפתיע, נראה שיש גם צופים כאלה, ולא מעטים. קלוג לא יצר עבורם את המחול שלו, ואם לשפוט מתגובות של מי שמכירים את להיטי רדיוהד נראה כי דווקא הם,] המורגלים בווידיאו קליפים, קיבלו תמורה מלאה לציפיותיהם.
המחול עצמו מקוטע כסדרה של מצבים, בהתאמה לקטעי המוזיקה. בקבוצות, בדואטים ובקטעי סולו יוצר קלוג תמונות אסתטיות מאוד וקרות. זה בא לידי ביטוי גם בשלושת הסרטונים המוקרנים, שבהם דווקא ניכר ניסיון מעניין ליצור תמונה נפשית שניתן להתחבר אליה. בסרטון הראשון לוקח קלוג את הצופים למסע קצר דרך מסדרונות ודלתות המוליכים אל ג`ולייט המגלה את רומיאו המת, ובסרט האחרון הוא מחזיר אותנו אל מותה שלה.
בין לבין נכנסים הרקדנים ויוצאים, נעמדים, זזים, רוקדים, מפסיקים, והכל במגוון תנועתי, שכמו המסע בסרטון הפותח, נע מן העבר אל ההווה, מהבלט הקלאסי אל הפוסט מודרני, אמנות לחימה וריקודי רחוב. התוצאה היא קיטוע החוזר על עצמו בתדירות גבוהה ומאפיל על רגעים טובים של זרימה ומונע פיתוח של רעיונות כוריאוגרפיים יפים.
החווייה הנוצרת היא לפיכך בעיקר אסתטית מאוד, שרק לעתים ספורות מציתה ניצוץ רגשי.
לפרטים נוספים
22/10/2006
:תאריך יצירה
|