החיבור המוזיקלי הפופולרי בין מזרח למערב מקבל ביטוי חזותי מאתגר ביצירה מורכבת שאיננה מתפשרת ומנסה להסתיר את הפערים בין התרבויות.
מרבד משוכלל מאורנמנטים מזרחיים ומערביים
פטריק דה-באנא מנהלה האמנותי והכוריאוגרף של להקת המחול נאפאס מספרד מייצג חיבור אפשרי בין צפון לדרום בהיותו בן להורים מגרמניה ומקאמרון. הוא היה רקדן ראשי בלהקתו של מוריס בז`אר בלוזאן, ורקדן ראשי בלהקת המחול הלאומית של ספרד. עם שתי הלהקות האלה, אגב, הופיע גם בישראל, והפעם הוא שב הנה עם הלהקה הצעירה שהקים במדריד לפני ארבע שנים, וכבר זכה עמה לפרסים ואף הופיעה בארצות שונות, מקובה ועד טורקיה.
כשנשאל השבוע לפשר שם הלהקה, מתוך חרדה של השואלת שמא הכוונה לנאפאס כפי שמכונה החשיש, צחק דה-באנא ובהיר כי מקור השם פרסי, ומשמעותו נשימה עמוקה של התרווחות. מי שמכיר את מקורות השפות השמיות מבין את הקשר בין הנאפאס לשורש נ-פ-ש בגלגוליו העבריים בשונים, מנפש ועד נופש. בשתי היצירות הליליות שדה-באנא הציג על בימת סוזן דלל אפשר היה להתרווח עם הנאפאס שלו בלי חשש.
היצירה הראשונה, "שירי לילה", כשש עשרה דקות אורכה, לארבעה רקדנים לצלילי מוזיקה של ארוו פארט, הייתה מעין מקדמה שבה הציג דה-באנא כמה מאפיינים בולטים של שפת התנועה שלו שמשתמשת הרבה בזרועות, בכפות הידיים ובאצבעות, באגן הירכיים ובמפרקים, באוניסונו מודרג, ובאינדיבידואליות מובהקת של הסולנים, גם כשהם מבצעים את אותו מהלך תנועה.
מרבד משוכלל מאורנמנטים מזרחיים ומערביים
המחול הפשוט לכאורה מקבל משמעות חזקה יותר לאחר ההפסקה, ביצירה הראשית של הערב, "לילה טוב....אמדאוס", שנוצרה לציון שנת מוצרט. זהו מחול מורכב מאוד מראשיתו ועד סופו, מעין מרבד משוכלל עם אורנמטים מזרחיים ומערביים המתחלפים ביניהם, ממש כמו התנועות השואבות מהבלט הקלאסי והמודרני, מהפלמנקו, מהדיסקו הצעיר או מריקודי בטן.
על רקע צלילי המוזיקה המוכרת של הדיסק "מוצרט הולך למצרים" המחבר בין יצירותיו של הגאון מזלצבורג למוזיקת-הנשמה של המלחין מג`יד חלאג`, יוצר דה-באנא מרקם נפשי כבד, כמין מאבק בינו, המופיע כנציג המזרח במחול הזה, לבין הרקדנית המופלאה הלנה מרטין, המייצגת את המערב. המרתק בחלוקה הזאת הוא שגם דה-באנא בקטעי הסולו שלו וגם מרטין בקטעי הסולו שלה, וכמובן בדואטים הנהדרים שלהם, מייצגים את הניסיון לחבר בין התרבויות השונות. די אם נזכיר שהמרחק בין הבלט הקלאסי או הוואלס הווינאי, שהדיו מבצבצים מעת לעת ביצירה הזאת, לבין הפלמנקו, שהלנה מרטין עיצבה אותו, איננו שונה במהותו מהמרחק בין המוזיקה של מוצרט לזו של חלאג`.
אלא שבסופו של דבר, ולא ככישלון של דה-באנא, או של מרטין ובוודאי לא של חלאג`, מתברר כי הפערים נותרו בעינם. מה שיכול לחבר, או אפילו רק לגשר, זאת האמת האמנותית שאותה מבקשים היוצרים להשיג. לפעמים בהגזמה, לעתים בפשטנות. הנכונות ללכת עמם קובעת את קבלת החוויה המוצעת, ואו אז זהו ערב מחול שכדאי להתנסות בו.
לפרטים נוספים
24/10/2006
:תאריך יצירה
|