סביון ליברכט עיבדה את סיפור הביכורים שלה למחזה הנע על פסים קומיים כדי לתאר דרמה משפחתית שיש בה גם סמל למשהו ישראלי מאוד.
המבט המחייך לאחור
אחד הרגעים הקסומים שיישארו עמי ככלות הצגת המחזה שכתבה סביון ליברכט על פי סיפור הביכורים שלה "תפוחים מן המדבר" הוא הרגע בו ויקטוריה אברבנאל, האם שבתה ברחה מהבית הירושלמי החרדי אל הקיבוץ החילוני, יושבת אילמת מול בעלה, האב המדכא, והנה לפתע גווה זקוף כתמר.
אולי זה המשל והנמשל גם יחד של הסיפור המדבר על שבר במשפחה שבה הנשים שפחות לבעלים שהם אדונים ומצווים. ואולי המחזה, בכתיבתו הקומית דווקא, הוא בעצם משל לכל מה שנהרס ונבנה בארץ הלא זרועה הזאת, שנוח מאוד לראות אותה בהומור, לעתים מתפרע ולפעמים מתוחכם, כדי לשרוד את המציאות שיש בה יותר טרגדיות משמחות.
כי כן, "תפוחים מן המדבר" הוא מחזה ישראלי מאוד, בדמויותיו הטרגיות ובעלילתו המוכרת כל כך כבר שנים הרבה. סביון ליברכט, שחזרה אל הסיפור המוקדם שלה אחרי ח"י שנים העניקה לו חיות דווקא באמצעות המבט לאחור שיודע לצחוק ולחייך ואולי אפילו להתפייס ולמחול. לא כאשת לוט אלא כמי שמבינה שבתיאטרון אפשר ומותר להביט לאחור אל מה שהוחמץ בחיים.
שלוש רמות של דיאלוגים
המחזה מספר על רבקה, נערה צעירה שמורדת במצוות המנהגים החרדיים הסגורים, תחילה בהצטרפותה לחוג לריקודי עם, ואחר כך בבריחתה מהבית ומאביה העריץ המתכוון להשיאה לאלמן מבוגר אב לארבעה יתומים חולניים. היא בורחת אל קיבוץ בנגב בחברתו של דובי, צעיר ירושלמי חילוני, ושם, בסופו של עניין יתרחש הפיוס שמסמל גידול התפוחים במדבר, אחד מאותם "נסים" שישראל מתגאה בהם כל כך.
את הסיפור הזה מגלגלת סביון ליברכט באמצעות שלוש דמויות מהדור האחר: ראובן אברבנאל, שעל פיו יישק כל דבר בביתו, וגם אם אינו מרים יד, יש באדנותו אלימות; אשתו ויקטוריה, שהיא גם הציר המחזיק את כדור הבדולח המשפחתי, כמי שנכנעה לגורלה וכל חרדתה מופנית לגורל בתה אם כי מבלי יכולת לסייע לה; הדמות המרכזית השלישית היא אחותה של ויקטוריה, שרה הגיבנת, שסיכוייה להינשא כבר מזמן הפכו לבדיחה פרטית בינה לבין עצמה ובינה לבין אחותה, ומשקפיה הגדולים מכסים על עיניה הפקוחות לרווחה.
הדיאלוגים של ליברכט מורכבים בהתאמה משלוש רמות – שפה פטריארכלית חד צדדית, של ראובן, שפה של מטבח בין האחיות, ושפה חופשית של רבקה ודובי. המפגש בין השפות יוצר בעיקר התנפצויות קומיות של הברקות לשון ודימויים, אך גם הפוגות דרמטיות ששבות ונשברות לרסיסים. האיזון בין המרכיבים נוטה במפורש לעבר הקומי, ורק בתמונה האחרונה הקומי והטרגי מתאחדים בקול דממה דקה.
התמכרות לטקסט
עודד קוטלר ביים את ההצגה בהתמכרות ברורה לטקסט ובהתאמה ברורה ניווט את חמשת השחקנים כמעט על מי מנוחות. את הסער והזעם, כמו את הצחוק הרועם הוא הפיק בעיקר באמצעות הטקסט הנאמר, ואת ההפרזה הקומית הוא הרחיק בחוכמה לשתי תמונות קצרות במערכה השנייה, האחת סביב מפת ישראל והאחרת בעקבות ניסיון הנפל של האב לקחת בכוח את בתו בחזרה לירושלים. ובעיקר, הוא נמנע מליפול ברשתות המלודרמה והפארסה.
לאורה ריבלין ורבקה נוימן בתפקיד האחיות יצרו ביחד אריג שתי וערב של משחק. ריבלין בתפקיד ויקטוריה ביטאה את גורלה בגופה הכבוש, בחיתוך דיבורה המהוסה, ובמבט מפוכח על הדרמה הרוחשת סביבה. רק אחרי ההפסקה, אחרי אותה תמונה שתיארתי בפתיחת המאמר הזה, הופך משחקה של ריבלין מפסיבי לאקטיבי, אך מבלי לאבד את הזהות המדויקת של הדמות.
רבקה נוימן, לעומתה, עיצבה את שרה כדמות פורצת, פורחת מאוד והפכה את הכיעור, את הגיבנת ואת התיק התלוי על כתפה לאמצעי ביטוי מובהקים שרק מתוכם יכולים לבוא המעשים שהיא עושה והדברים שהיא אומרת, כאילו הם הסמל לחוכמת חיים בריאה של מי שידעה להפוך את מר גורלה ליתרון.
עמוס לביא יצר דמות שלמה מאוד מתפקיד די נוקשה, שסביון ליברכט הרחיבה אותו מדמות שולית שברקע בסיפור המקורי לדמות מרכזית במחזה. הנוקשות נשמרת היטב כמעט לכל אורך ההצגה, וכאשר היא נשברת, לביא עושה זאת בעדינות, כמי ששומר על כבודו גם כשהוא מבין את כישלונו.
גלי בן גיאת בתפקיד הבת רבקה מופיעה לראשונה על במת תיאטרון רפרטוארי, ובמערכה הראשונה בעיקר היא מעצבת דמות ברורה של נערה שמגלה את החופש מבעד לסורגים ומוצאת את הדרך הכואבת לשם. במערכה השנייה הדמות קצת פחות ברורה, ונראה לי כי זה בעיקר בגלל שהמחזאית לא ממש פיתחה אותה, כשם שעשתה זאת דווקא עם דמותו של דובי, שאותו מגלם יונתן פז-בוגנים ברעננות נעימה.
אורנה סמורגונסקי ודרור הרנזון עיצבו תפאורה סבירה למערכה הראשונה שמעוררת תהייה במערכה השנייה, כאשר היא הופכת מסלון הבית בירושלים לחדר (המרווח) בקיבוץ, אך אינה משתנה עם חילופי התמונות ביניהם. עופרה קונפינו עיצבה תלבושות אמינות לנשים, עמיר ברנר השלים את התמונה בתאורה נבונה, יובל מסנר עיטר במוזיקה ואיריס לנה הרקידה קצת את בני הזוג הצעיר ואת הלהקה כולה לצלילי תשואות הקהל.
לפרטים נוספים
05/12/2006
:תאריך יצירה
|