ההפקה הישראלית של הגרסה הבימתית מקיימת הבטחות רבות ומענגת את העין והאוזן ואפילו משאירה מזכרות ראויות.
הדמעות קלחו חופשי חופשי
ההפתעה הראשונה המחכה לבאים בשערי המחזמר מבית דיסני היא התכנייה המפוארת הנמכרת כשתי חוברות נפרדות על נייר כרום מבהיק, באחת מהן הטקסט המנוקד של השירים, קטעי דיאלוג ותקציר התמונות, ובאחרת פרטים על ההפקה והמשתתפים, ואם לא די בכך נלווה לאלה גם דיסק למחשב ובו כשתי דקות וחצי של שיר הנושא, "היפה והחיה".
זאת איננה רק הפתעה אלא גם הצהרת כוונות (יחד עם דוכני מזכרות לילדים) של המפיקים הישראלים, קרן אור הפקות – יריב יפת & בימות, ללכת בגדול ככל האפשר כדי לזכות במה שאמרה אחת האימהות בסוף ההצגה "לא צריך כבר לנסוע ללונדון". זאת אולי הגזמה, אבל לפעמים הסנוניות באמת מבשרות גשם נדבות.
סיפור המחזמר פשוט ומוכר לעייפה, ולא הוא עיקרו של העניין בהעלאתו על הבמה, גם אם יש מי שעדיין נמשכים אל סיפורים ולא אל דרך הביצוע שלהם. אבל ילדים ומבוגרים גם יחד יודעים להבחין באיכות של מה שמגישים להם, ובעיקר כשמדובר בסיפור שזכה לגרסה פילמאית מצוירת עילאית, שהקלטות והדי.וי.די שלה שוכנות כבוד כמעט בכל בית.
האיכות בהפקה הזאת מרימה ראש בכבוד, החל מהתרגום העברי המצוין והקליט שהכין אלי ביז`אווי, ואשר הבמאי משה קפטן הצליח להחיות אותו בפי השחקנים הרבים, כאחד מהישגיו בבימוי המחזמר כולו. קפטן הרים כפפה בגדול, והציב על הבמה מחזמר שמרגע הפתיחה המרשימה ועד הסיום המרגש (הדמעות מסביבי קלחו חופשי חופשי) נע בקצב מצוין, בתזמונים טובים, רעיונות ופתרונות בימתיים יפים תוך ניצול נכון של המשאבים המקצועיים שהועמדו לרשותו ולרשות המפיק בפועל חיים סלע.
כמחזמר ברור שלמוזיקה של אלן מנקין יש חלק חשוב ביותר בקביעת טיב ההפקה. כאן היא הופקדה בידי אריאל קשת, המנהל המוזיקלי שניצח על נגני תזמורת סימפונט רעננה שישבו מאחורי הקלעים. אני מודה שאני מעדיף כשהתזמורת ישובה בבור שלפני הבמה, ואז גם התחושה של נגינה חיה יוצרת אווירה מיוחדת. אבל גם בהרכב המצומצם שמאחור ובאמצעות מערכת ההגברה ועיצוב הסאונד של גל מוטיל עברו לאולם הגדול של המשכן לאמנויות הבמה שפעת הצלילים היפים והקליטים שליוו את ההתרחשויות, ואת השירים של הווארד אשמן וטים רייס בעברית של אלי ביז`אווי. אני מקווה כי בהמשך הדרך, לאחר שהיסטריית 5-4 הופעות ביום מאחורינו יוכלו השחקנים לשוב ולשיר את כל השירים חי במקום הפלייבקים, שבהם ניכרה היטב הדרכה קולית מצוינת של דוקי עצמון.
במבי פרידמן וארז יניב עיצבו תפאורה מצוינת, בעיקר זו של הטירה שאף קיבלה נפח מוגדל ומרשים בזכות התאורה של עמיר ברנר, וגם קטעי האנימציה שעיצבה קבוצת מרליו ואשר הוקרנו על המסך הקדמי הוסיפו את הקסם שלהם לעיצוב היפה. על אלה יש להוסיף את התלבושות המצוינות שעיצב יובל כספין, כולל אלה של כלי הבית הפטפטניים שפוסלו בידי רוני וגנר. וכמובן המסכה של החיה, שעיצבה אסנת שגיא כמו גם את הפאות הנוכריות הטובות בדרך כלל. סיגי ניסן יצרה כוריאוגרפיה טובה ומשעשעת, ליאור רוכמן הדריך בעניין הקסמים, ואילן גזית עיצב קרבות במה.
בל אידאלית
אבל כל אלה, ובכל הכבוד לעבודתם, לא היו מצליחים במשימתם אלמלא גייסו לרשותם צוות שחקנים מעולה ללא יוצא מהכלל. וראשונים לאלה הם בל, היפה, של יעל בר זוהר והחיה של יגאל שדה, כשתי הדמויות שסביבן מתרחש הכל.
יעל בר זוהר היא בל אידיאלית מכל זווית. את יופייה הזוהר באמת מהרגע הראשון שהיא מופיעה מכפילה הטבעיות של משחקה הנקי, המדויק מאוד ברגעים של תום וברגעים של סערת-רגשות, תנועתה הקלילה ושירתה הצלולה. יגאל שדה מביא עמו לתפקיד, ובעיקר במערכה השנייה, עוצמה מרגשת של אדם הכלוא בתוך קללה איומה המרחיקה ממנו חברת אדם. המהפך המתחולל בתוכו נוכח כנותה של בל הוא הישג משחקי בפני עצמו שמצליח להבקיע מבעד למסכה. וכשהוא שר בקולו הערב – שפתיים יישק.
השחקנים בתפקידי המשנה – גדולים כקטנים – שנושאים על כתפיהם וכשרונותיהם את העלילה מתחילה כמובן בקבוצת השחקנים המופלאה שעיצבה את כלי הבית השונים בטירה: חני נחמיאס נהדרת כקנקן תה, עם "בן זוגה" הילד אוראל אוביל כספל החרסינה הצמוד אליה, רועי בר-נתן המקסים בתפקיד הפמוט לומייר וניקי גולדשטיין המצחיק כשעון, בן זוגו לפטפטת, מיכל מוכתר המשעשעת בתפקיד המטאטא באבט והדר שחף בעלת הקול האופראי בתפקיד שידת-הבגדים.
לא פחות מהם נישאת ההצגה על כשרונותיהם של אברהם מור המצוין כאביה של בל, איתי לוי הנפלא ובעל הקול המדהים כגאסטון, המחזר הטיפש והאלים, אלון אופיר שגונב את ההצגה בתפקיד משרתו של גסטון, בכישרון מדהים של עיצוב דמות מלאה בתנועה ובקול, רן בכור המרשים כמנהל בית המשוגעים, ועמם כל חברי הלהקה השרים ורוקדים את הסיפור כולו בהתלהבות וביכולת רבה.
ראיתי את הצגת הפרידה משבוע החנוכה, אחרי שהצוות כולו סחט את עצמו במאמץ שאין לו אח ורע בשום מקום אחר בעולם. הרעננות שאפיינה את המופע אולי הייתה מדומה, אבל גם בתנאים הקשים האלה זאת הפקה שנותנת כבוד לקהל, ילדים והוריהם גם יחד, וכל צחוק, מחיאות כפיים ודמעות שבאולם אומרים תודה לשחקנים, לבמאי וליוצרים המקוריים והישראליים.
לפרטים נוספים
25/12/2006
:תאריך יצירה
|