הפקת-פרינג` של מחזה ישראלי המעמיד באמצעות סיפור פרטי הנע בין קומי לדרמטי מראה מלוטשת לסיפור הפוליטי האקטואלי שכבר מזמן איננו קומי
שותפים, סיפור אהבה ודעות קדומות
"הפרעות קצב" היא יצירה אישית מאוד של אבישג חייק, בוגרת בית צבי 2005, שהחליטה לא לחכות לתשובות ממבחני התאמה לתפקידי משנה בתיאטרוני ישראל. היא החליטה לעשות מעשה, ולהעלות מחזה מפרי עטה. חייק גייסה את השחקן חן לוי, אף הוא בוגר בית צבי באותו מחזור, וחבר בלהקת "אלומיניום", ושכנעה את נשיונל הפקות ובית ציוני אמריקה לתת לה את ההזדמנות הראויה.
כבר על כך היא ראויה למחמאות, שכן אם בוגרי בתי הספר למשחק ימתינו לתשובות של מנהלים ובמאים הם יצטרכו למצוא תעסוקה אחרת או לחילופין ללכת ולשים פתק בכותל. אבל ההחלטה שלה לפעול איננה פוטרת אותה ממבחן הקהל והביקורת, ואינה מנפקת תעודת-סלחנות מראש או בדיעבד. למרבה השמחה, אין לה סיבה לחרדה. המחזה שלה כתוב היטב, גם אם מבחינת הדרמטורגיה יועיל לו מקצה שיפורים והעמקה רעיונית ועניינית למתרחש.
עלילת המחזה מספרת על שירלי, פאראמדיקית במד"א (ממש כמו חייק עצמה) שמחפשת שותף לדירתה השכורה. כאשר לדירה מגיע רמי, טבח במסעדה תל אביבית, נדלק ביניהם ניצוץ, שמתפתח מהר משותפות בדירה לסיפור אהבה. אלא שרמי איננו יוצא מרוקו כפי ששירלי הלא-גזענית מניחה מהרגע הראשון, אלא איברהים, ערבי מהגליל (וזה איננו גילוי לא נאות מצדי, כי כן העניין הזה מופיע בפרסומים להצגה, כך שהוא נתון ידוע מראש לבאים לראותה).
כאשר רמי-איברהים מגיע לנקודת האל-חזור שבה הוא נאלץ לחשוף את זהותו האמיתית מתרחש הפיצוץ הדרמטי הגדול. שירלי איננה מאמינה באהבה שהבסיס שלה שקרי, והיא איננה מאמינה שערבי ישראלי יכול להיות חף מכל הדעות הקדומות שיש לה בכל זאת על ערבים. ניסיונות השכנוע עולים בתוהו בסיוע המציאות הישראלית המדממת. אבל שירלי איננה יכולה לסלק את רמי מהדירה, היא לא רק שלה, גם לו יש חוזה.
על פי כל הכללים
חלקו הראשון של המחזה פרקטי מאוד, כתוב בעברית טבעית של צעירים ללא חנחוני עדכניות וקיצורי דרך סלולריים. אבל מעבר לכך הוא צפוי ואין בו חידוש, והתחושה היא שלפנינו עוד מחזה כתוב על פי כללים, לאו דווקא של הפרינג`, שהיה יכול להשתלב במפעלים כמו "פותחים מסך" של בית ליסין, או "תיאטרון קריאה" של הקאמרי ואוניברסיטת תל-אביב.
החלק השני, מרגע שהלהבה בין השניים ניצתת לאש גדולה, כתוב כהתפרצות של לבה רותחת מלועו של הר געש, הלא היא שירלי שיודעת לבטא היטב את הזעם והעברה, אך איננה יודעת איך לעכל אותו. בינתיים איברהים המכה על חטא הסתרת זהותו, מנימוקים מוכרים, מחפש בכל זאת את הדרך להרגיע, לפייס, להמשיך את החיים יחד, להמשיך לאהוב. בחלק הזה נראה כי הסערה של שירלי מייצגת גם את הסערה של אבישג חייק כמחזאית, והתבוננות מחודשת שלה ביצירתה אולי תשכיל אותה איך להפוך את הפרץ המר לדרמת-תיאטרון מהותית.
טל-אור בר-אל, בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ביים היטב את ההצגה כשהוא מנצל יפה את יכולותיהם, כישרונותיהם ואישיותם של אבישג חייק המגלמת בתנופה את דמותה של שירלי, ושל חן לוי המצוין במשחק של פגיעות כבושה לצד תקווה מאירה. השניים מעניקים אמינות מירבית לדמויות ומחזיקים יפה את ההצגה בת השעה.
את הבמה מלאת הפרטים עיצבה ובנתה משפחתה של אבישג חייק (או כלשון דף ההצגה "חייק במות"), ואת התאורה הטובה עיצב דני סלע.
11/01/2007
:תאריך יצירה
|