העיבוד של תיאטרון קרוב לקומדיה האירונית של וצלאב האוול הצ`כי על סופר שהשלטון והחברים פולשים לחייו איננו מצליח להתרומם לכדי אמירה חברתית, תרבותית ופוליטית משמעותית.
המסר האירוני לא עובר
ואצלאב האוול זכה לתהילתו הבינלאומית כאשר שמו הופיע על העצומה נגד הפלישה הסובייטית לארצו, צ`כוסלובקיה, ונגזרה עליו שתיקה של מעצרים, בכלא ואחר כך בביתו. זה לא הפך אותו למחזאי גדול, כשם שלא הפך אותו כעבור עשרים שנה לנשיא גדול של ארצו אחרי שהמשטר הקומוניסטי נפל.
המחזה מתאר מחזאי שנדרש לחזור בו מחתימה על עצומה נגד המשטר, וזוכה לתנאים "משופרים" יותר מכלא בדמות משרת מגלגל חביות במפעל לייצור בירה. במהלך הקריירה הזאת הוא נדרש לחדול מפגישות עם הסופר הצ`כי הנודע פאבל קוהוט, לנדב קצת מידע על עצמו, ובסופו של דבר גם להתענג על מנעמיהם של אמנים, משתפי פעולה עם השלטון.
הסיפור לא ממש דרמטי, אבל האוול ניחן בכתיבה אירונית דקה, שמחוזקת בעיבוד של ניקו ניתאי לממדים של מערכונים נוסח החמישייה הקאמרית, שאינם מצליחים להעביר את המסר האירוני. החמישייה שלו היא רק שלישייה, ששני שחקנים שלה מגלמים את כל הדמויות הסובבות את הדמות המרכזית, מחזאי ששמו פרדיננד ונק, שהוא לכאורה בן דמותו של האוול. שם זה אגב, נוצר על ידי סמואל בקט, ארתור מילר, יוג`ן יונסקו ואחרים שכתבו מערכונים מיוחדים לערב המחווה "לילה לוצלאב האוול" שהועלה בפסטיבל אביניון 1980.
מכות קורנס פארסיות
ניקו ניתאי זכה לאחרונה, ובצדק, לפרס "קיפוד הזהב" (פרס הפרינג`) על מפעל חייו. המאבק שלו לקיים תיאטרון פרינג` ראוי להערכה ולתמיכה, הרבה יותר מזו הניתנת לו. בהצגות רבות הוא הצליח להתגבר על קשיי תקציב ומגבלות אחרות, וזכה להצלחות בעיבודיו הדרמטיים השונים החל מ"הנפילה" המיתולוגית שלו, שבעוד חודשיים ימלאו 32 שנים להעלאתה.
אלא שהפעם נראה כי נוצרה בעיה בעיבוד וההומור הדק של האוול הפך למכות קורנס פארסיות, שרק הדגישו עד כמה האנטי-גיבור של המחזה הפך לאיש חסר זהות. דמותו של המחזאי המשתף פעולה עם הפולשים לחייו חסרה משמעות ואמירה של ממש בעיבוד (ואולי זה כך גם במחזה המקורי), ואין זו אשמתו של השחקן המגלם אותו, אלון שטיינברג שלא הצליח לחלץ ממנה זהות שניתן להתייחס אליה ואל מעשיה או מחדליה.
ניקו ניתאי ביים את התמונה הראשונה בסגנון מסוים שנעלם בשתי התמונות הבאות שאותן ביים משום מה כאילו היו פארסות של מצבים. שני השחקנים, ערן בוהם וורד שוורץ השתדלו מאוד לגלם "אחרת" כל דמות ששיחקו. בוהם התחיל טוב בתמונה הראשונה, כחבר ואחר כך כאיש המשטרה החשאית, אך נגרר להגזמות בתמונה השנייה כאחראי השתיין במפעל הבירה, ובמיוחד כאמן מיכאל בתמונה השלישית.
שוורץ הייתה טובה יותר בעיצוב תפקידיה כמאהבת בתמונה הראשונה, כמגישת תה בתמונה השנייה, אך גם היא גלשה להגזמה כרעייתו העוגבת של האמן.
את התפאורה הפשוטה (עם רעיון טוב בתמונה הראשונה) עיצבה לינור קוצ`וק, עומר שיזף עיצב תאורה סוגסטיבית מדי, וגליה שרגל הוסיפה מוזיקה ועיטורים מוזיקליים ששירתו בעיקר את סידור הבמה במעברים בין התמונות.
31/01/2007
:תאריך יצירה
|