ערב המחול האישי של טליה פז כולל שלושה מחולות סולניים המעמתים אותה עם עצמה, עם מכאובים ועם פריחה מחודשת, כאישה וכרקדנית השבה לביתה ציר האגן והרחם
אין זו הפעם הראשונה שטליה פז עולה על הבמה בארץ מאז שובה לכאן לפני שלוש שנים. המפגשים שהיו הזכירו לרבים כמעט-נשכחות והרבה געגועים אל הוירטואוזיות המושלמת שלה שיצאה לגלות רבת שנים באירופה, ובעיקר בבלט קולברג בשבדיה. פז משתייכת לאותו זן מיוחד של רקדניות שנועדו להיקרא פרימה-בלרינה במשמעות האמנותית של המילה.
עתה, לאחר שפסטיבל אוזס בצרפת הזמין אותה לערב מחול עם יצירות של שני כוריאוגרפים שעמם כבר עבדה בעבר, היא מעלה ערב שלם שבו בין שתי היצירות היא מעלה גם קטע מתוך יצירתה של שרון אייל LOVE, כשבקטע הפתיחה של יצירה זו היא גם מארחת את הכוריאוגרפית, אף היא ממשפחת הפרימה-בלרינות שצמחו כאן.
במפתיע, ואולי לא כל כך, שלוש הכוריאוגרפיות יוצרות מסכת מחול אחת עמוסה בנגיעות אינטימיות, אישיות מאוד, של כאב, צלקות וכיעור, התמודדות קשה והתעוררות של ניצני שמחה ויופי, שכולם נעים במעגלים סביב האהבה, ובהיותה אישה כולם נעים על ציר האגן והרחם. מאלה צומחות תנועות, מאלה מגיחים פרצי תשוקה, מאלה היא צועדת, קמה ונופלת.
זהו אופייה המובהק של היצירה הראשונה, "מגנוליה", של הכוריאוגרף הבלגי סטיין סליס, לצלילי הפרק השני בסימפוניה מס` 4 של מאהלר. כבר מזמן לא ראינו תיאום מושלם כל כך בין המוזיקה לתנועה, ולא על שום חלוקת התנועות על פי המרקם, המקצבים והגוונים של המוזיקה אלא במיקום הרגשי העמוק של שני אמצעי הביטוי האלה – מחול מזה ומוזיקה מזה. פז משתמשת בגופה, חשופה כמעט כליל, באותה העזה שבה מאהלר ידע לבטא את מורכבות החוויה האנושית. התאורה של ג`קי שמש הדגישה את יופיו המיוחד של הצירוף הזה.
אם היה ייאוש ביצירה הזאת, באה יצירתה של שרון אייל ופיענחה אותו ביופיה המיוחד, תחילה במבוא הקצר שאייל רקדה באותה שלמות המאפיינת את הופעתה, ביצירות שלה ושל אוהד נהרין בלהקת בת-שבע, ואחר כך בביצועה המיוחד של טליה פז. ולמרות שגם היא בעבר כיכבה בבת-שבע, השפה המחולית האישית מאוד שלה, השונה בהטעמותיה, הוסיפה ליצירה של אייל, שגם עיצבה את התאורה, גוונים חדשים.
היצירה שחתמה את הערב כבר בישרה על התעוררות-אביב מחודשת, בנגיעות של הומור וטקסטואליות, לצד אפקטים מיוחדים, באמצעות מקרופון בידה של פז. את המחול הזה, Habayta, שיצר עבורה ניג`ל צ`ארנוק האנגלי, ושוב עם תאורה של ג`קי שמש, מבצעת טליה פז בקלילות נעימה, ובשמחת חיים והנאה העוברים אל האולם ואל הקהל.
זה איננו מחול משעשע, למרות שיש בו יותר ממנה של שעשוע ורעננות, אלא מעין מסע מפוקח אל שורשים ואל תקווה למשהו אחר. מין סיום אופטימי זהיר לערב שהקודר והכואב, הגעגוע והתהייה שולטים בו מראשיתו.
ערב של מחול נדיר במסר האנושי-האישי שרקדנית נפלאה אחת מעניקה לאוהביה.
18/04/2007
:תאריך יצירה
|